Règles concernant l'acquisition de la résidence en chemin, la distinction entre l'homme endormi et les objets, et le statut des objets de non-juifs.
מי שישן בדרך וחשכה לו קנה שביתה במקומו ויש לו אלפים אמה לכל רוח ודוקא באדם וטעמא משום הואיל ואילו היה ניעור היה קונה ישן נמי קונה אבל חפצי הפקר שדומין לאדם הישן אינן קונין שביתה והן כרגלי הזוכה בהן תחלה שיכול להוליכן למקום שילך הוא אבל חפצי עכו"ם קונין שביתה במקומן אע"פ שבעליהם לאו בני שביתה נינהו גזירה חפצי עכו"ם אטו חפצי ישראל ואם הוציאן עכו"ם חוץ לתחומן והביאן לעיר יכולין לטלטל בכולה שכולה כד' אמות ובלבד שתהא מוקפת לדירה וסתם עיירות מוקפות לדירה שבונין בתים תחלה ואח"כ מקיפין אותם אבל סתם מבצרים אינן מוקפין לדירה:
Celui qui s'endort en chemin et que la nuit surprend acquiert sa résidence à son endroit même, et il dispose de deux mille coudées dans chaque direction. Cela ne s'applique qu'à l'homme, et la raison en est que s'il avait été éveillé, il l'aurait acquise, donc endormi il l'acquiert également. En revanche, les objets abandonnés, qui ressemblent à l'homme endormi, n'acquièrent pas de résidence et suivent les pieds de celui qui s'en empare le premier, qui peut les transporter à l'endroit où il va. En revanche, les objets de non-juifs acquièrent une résidence à leur endroit, même si leurs propriétaires ne sont pas sujets à la résidence, par décret concernant les objets de non-juifs par rapport aux objets d'Israël. Et si un non-juif les a sortis hors de leur limite et les a apportés en ville, on peut les porter dans toute la ville, car elle est entièrement considérée comme quatre coudées, à condition qu'elle soit entourée pour l'habitation. Or, les villes ordinaires sont entourées pour l'habitation car on y construit d'abord des maisons puis on les entoure, mais les forteresses ordinaires ne sont pas entourées pour l'habitation.