On ne rote ni ne bâille à volonté ; par oness on couvre la bouche. On ne crache que si l'on ne peut s'en passer. On ôte un pou par le vêtement, on replace un talit glissé ; un fardeau de quatre kavim se dépose.
ולא יגהק ויפהק ואם עשאו לרצונו הרי זה מגסי הרוח ואם צריך לעשותן מתוך אונס יניח ידו על פיו שלא תראה פתיחתו ולא יניח ידו על סנטרו כדרך גסי הרוח ואסור לו לרוק אם אפשר לו ואם אי אפשר לו שלא לרוק מבליעו בכסותו ואם הוא איסטניס ואינו יכול להבליעו בכסותו זורקו לאחריו או לשמאלו אבל לא לפניו ולא לימינו ואם כינה עוקצתו ימשמש בבגדיו להסירה כדי שלא תתבטל כוונתו אבל לא יסירנה בידו ואם נשמט טליתו ממקומו יכול למשמש בו להחזירו אבל אם נפל כולו אינו יכול לחזור ולהתעטף בו דהוי הפסק. היה לו משוי של ד' קבים על ראשו והגיע שעת תפלה צריך לפרקו מעליו להתפלל פחות מכאן מתפלל ועודנו עליו:
On ne rotera pas et l'on ne bâillera pas ; si on le fait à volonté, voilà qui est le fait des orgueilleux. S'il faut le faire par oness (contrainte), on mettra la main sur la bouche afin que l'ouverture n'apparaisse pas. On ne posera pas la main sur le menton, à la manière des orgueilleux. Il est interdit de cracher si l'on peut s'en passer ; si l'on ne peut s'empêcher de cracher, on l'absorbe dans son vêtement. S'il est isténis et ne peut l'absorber dans son vêtement, il le jette derrière lui ou à sa gauche, mais non devant lui ni à sa droite. Si un pou le pique, il tâtera ses vêtements pour l'ôter afin que sa kavana ne s'annule pas, mais il ne l'ôtera pas de la main. Si son talit a glissé de sa place, il peut le tâter pour le remettre ; mais s'il est tombé tout entier, il ne peut se réenvelopper : ce serait un hefsek. S'il avait sur la tête un fardeau de quatre kavim et que l'heure de la tefila arrive, il doit le déposer de dessus lui pour prier ; moins que cela, il prie tandis que le fardeau est encore sur lui.