La veille de Yom Kippour, chacun doit apaiser ceux qu'il a offensés, car Yom Kippour n'expie pas les fautes envers autrui tant que l'offensé n'a pas pardonné ; le Tour fixe la démarche (trois tentatives, trois personnes, davantage pour son maître, dix personnes sur la tombe d'un défunt) et cite les Pirké de-Rabbi Eliézer sur Israël semblable aux anges ce jour-là. Il rapporte ensuite la coutume de l'immersion : selon Rav Amram à la septième heure, avec une bénédiction selon Rav Saadia ; le Roch rejette la bénédiction, mais l'usage de se purifier de l'émission séminale demeure.
ויתן כל אדם אל לבו בערב יום הכפורים לפייס לכל מי שפשע כנגדו דעבירות שבין אדם למקום יום הכיפורים מכפר ושבין אדם לחבירו אין יום הכפורים מכפר עד שיפייסנו ואפילו לא הקניטו אלא בדברים צריך לפייסו וצריך לילך לו ואם אינו מתפייס בראשונה יחזור וילך לו פ"ב וג' ובכל פעם יקח ג' שיפייסנו שימחול לו ואם אינו מתפייס בג"פ אינו צריך לפייסו עוד וה"מ לחבירו אבל לרבו צריך להרבות עליו רעים עד שיתפייס ואם מת מביא עשרה בני אדם ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לאלהי ישראל ולפלוני זה שפשעתי לו ועושין כן כדי שיהא לב כל ישראל שלם כל אחד עם חבירו ולא יהיה מקום לשטן לקטרג עליהם והכי איתא בפרק ט"ו מפרקי ר"א ראה סמאל שלא נמצא חטא בישראל ביום הכפורים ואומר רבון העולם יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת מה מלאכי השרת יחיפי רגל אף ישראל יחיפי רגל ביה"כ מה מלאכי השרת אין להם קפיצה אף ישראל אין להם קפיצה עומדין על רגליהם ביום הכפורים מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל נקיים מכל חטא מה מה"ש שלום ביניהם כך ישראל ביום הכפורים והקב"ה שומע עדותן מן המקטרגין ומכפר עליהם: ונהגו לטבול בערב י"ה ואמר רב עמרם טובל אדם בשעה ז' ומתפלל מנחה ואמר רב סעדיה בעלייתו מלטבול מברך על הטבילה וכתב א"א הרא"ש ז"ל ואין דבריו נראין בזה שלא מצינו בתלמוד רמז לטבילה זו ואינה לא יסוד נביאים ולא מנהג נביאים ולא עדיפא מערבה דאמרי (סוכה מד:) חביט חביט ולא בריך משום שאינה אלא מנהג נביאים ואי משום דרבי יצחק דאמר (ר"ה טז) חייב אדם לטהר עצמו ברגל היינו לטהר עצמו מכל הטומאות ואף מטומאת מת ולהזות עליו ג' וז' והאידנא אין לנו טהרה וכיון שאין בעלי קריין טובלין כל השנה אין חובה לטבילה זו ואין לברך אלא שנהגו העולם לטהר עצמם מקרי בי"ה וסמכו' על מדרש של פירקי ר"א שנקיים כמלאכי השרת בי"ה:
Que chacun prenne à cœur, la veille de Yom Kippour, d'apaiser tous ceux envers qui il a fauté. Car les fautes entre l'homme et l'Omniprésent, Yom Kippour les expie ; mais celles entre l'homme et son prochain, Yom Kippour ne les expie pas tant qu'il ne l'a pas apaisé. Même s'il ne l'a vexé que par des paroles, il doit l'apaiser. Il doit aller le trouver ; s'il ne se laisse pas apaiser la première fois, il y retourne une deuxième et une troisième fois, et chaque fois il prend trois personnes qui l'apaiseront pour qu'il lui pardonne. S'il ne se laisse pas apaiser au bout de trois fois, il n'est plus tenu de l'apaiser. Cela vaut pour son prochain ; mais envers son maître, il doit multiplier les amis qui interviennent, jusqu'à ce qu'il soit apaisé. Si l'offensé est mort, il amène dix personnes, les place sur sa tombe et dit : « J'ai fauté envers le D.ieu d'Israël et envers untel, que voici, contre qui j'ai fauté. »
On fait ainsi pour que le cœur de tout Israël soit entier, chacun avec son prochain, et qu'il n'y ait pas de place pour le Satan pour les accuser. C'est ce que l'on trouve au chapitre 15 des Pirké de-Rabbi Eliézer : Samaël vit qu'aucune faute ne se trouvait en Israël le jour de Kippour, et il dit : « Maître du monde, Tu as sur la terre un peuple semblable aux anges du service. De même que les anges du service vont pieds nus, Israël va pieds nus le jour de Kippour ; de même que les anges du service n'ont pas d'articulations pour s'asseoir, Israël n'en a pas : ils se tiennent debout sur leurs pieds le jour de Kippour ; de même que les anges du service sont purs de toute faute, Israël est pur de toute faute ; de même qu'entre les anges du service règne la paix, ainsi Israël le jour de Kippour. » Et le Saint, béni soit-Il, entend leur témoignage de la bouche des accusateurs et leur accorde l'expiation.
On a coutume de s'immerger la veille de Yom Kippour. Rav Amram dit : on s'immerge à la septième heure et l'on prie Min'ha. Rav Saadia dit : en remontant de l'immersion, on récite une bénédiction sur l'immersion. Mon père, le Roch, de mémoire bénie, a écrit : ses paroles ne paraissent pas justes sur ce point, car nous ne trouvons dans le Talmud aucune allusion à cette immersion ; elle n'est ni une institution des prophètes ni une coutume des prophètes, et elle ne vaut pas mieux que la branche de saule (arava), dont on a dit (Souka 44b) : on la frappe, on la frappe, et l'on ne récite pas de bénédiction, parce qu'elle n'est qu'une coutume des prophètes. Et si c'est en raison de Rabbi Its'hak, qui a dit (Roch Hachana 16b) : « l'homme est tenu de se purifier pour la fête », cela veut dire se purifier de toutes les impuretés, même de l'impureté du mort, et recevoir l'aspersion le troisième et le septième jour ; or aujourd'hui nous n'avons pas de purification. Et puisque ceux qui ont eu une émission séminale (ba'alé keri) ne s'immergent pas le reste de l'année, cette immersion n'est pas une obligation, et l'on ne récite pas de bénédiction. Seulement, l'usage du monde est de se purifier de l'émission séminale pour Yom Kippour, en s'appuyant sur le midrach des Pirké de-Rabbi Eliézer selon lequel ils sont purs comme les anges du service le jour de Kippour.