Mézouza d’un particulier : deux fois en sept ans. Mézouza du public : deux fois par yovel. Le locataire fixe la mézouza et la laisse en partant, sauf maison d’un non-Juif. Tous sont tenus, même les femmes et les esclaves ; on habitue les enfants.
מזוזה מתי נבדקת ומי חייב בה. ובו ג' סעיפים:מזוזת יחיד נבדקת פעמים בשבע שנים ושל רבים פעמים ביובל:
La mézouza d’un particulier se vérifie deux fois en sept ans ; celle du public, deux fois par yovel (cycle de cinquante ans).
השוכר בית מחבירו השוכר חייב לקבוע בה מזוזה ולתקן מקום קביעותה (ואפילו שכר הבית בחזקת שיש לו מזוזה לא הוי מקח טעות) (ב"י בשם הרב רבינו מנוח) וכשיצא לא יטלנה בידו. (ואם הקפיד על מעותיה השני צריך לשלם לו) (ב"י בשם הרב מנוח) ואם שכר הבית מעובד כוכבים או ששכרו לעובד כוכבים נוטלה ויוצא: הגה ועובד כוכבים שבקש שיתנו לו מזוזה ורוצה לקבעה בפתחו אסור ליתנה לו (כך השיב מהרי"ל) ונראה לי דמ"מ במקום דאיכא למיחש משום איבה ושירע משום זה לישראל שרי (כנ"ל):
Celui qui loue une maison à son prochain : c’est le locataire qui est tenu d’y fixer une mézouza et d’aménager le lieu de la fixation. Même s’il a loué la maison en pensant qu’elle avait déjà une mézouza, ce n’est pas un marché entaché d’erreur. En partant, il ne l’emporte pas. S’il a tenu à en recouvrer le prix, le suivant doit le lui rembourser. S’il a loué la maison d’un non-Juif, ou s’il l’a louée à un non-Juif, il l’enlève et s’en va. (Rema : Un non-Juif qui demande qu’on lui donne une mézouza pour la fixer à sa porte : il est interdit de la lui donner. Toutefois, s’il y a lieu de craindre l’eiva (inimitié) et qu’il en vienne à maltraiter un Juif pour cela, c’est permis.)
הכל חייבים במזוזה אפילו נשים ועבדים ומחנכין את הקטנים לעשות מזוזה לפתחיהם:
Tous sont tenus de la mézouza, même les femmes et les esclaves. On habitue les enfants à mettre une mézouza à leurs portes.