C'est une grande mitsva de faire le hesped comme il convient, en élevant la voix et en rappelant les qualités du mort sans exagérer. On fixe pour qui l'on fait le hesped, à quel âge, où, comment, et les règles du hesped d'un sage, d'un av bet din et d'un nassi.
חיוב ההספד וגודל שכרו וכיצד ועל מי מספידין. ובו כ' סעיפים:מצוה גדולה להספיד על המת כראוי ומצותו שירים קולו לומר עליו דברים המשברים את הלב כדי להרבות בכיה ולהזכיר שבחו ואסור להפליג בשבחו יותר מדאי אלא מזכירין מדות טובות שבו ומוסיפין בהם קצת רק שלא יפליג ואם לא היו בו מדות טובות כלל לא יזכיר עליו וחכם וחסיד מזכירין להם חכמתם וחסידותם וכל המזכיר על מי שלא היה בו כלל או שמוסיף להפליג יותר מדאי על מה שהיה בו גורם רעה לעצמו ולמת:
C'est une grande mitsva de faire le hesped (oraison funèbre) du mort comme il convient. La mitsva consiste à élever la voix pour dire sur lui des paroles qui brisent le cœur, afin de multiplier les pleurs et de rappeler sa louange. Il est interdit d'exagérer trop sa louange : on mentionne les bonnes qualités qu'il avait et l'on y ajoute un peu, sans toutefois exagérer. S'il n'avait aucune bonne qualité, on n'en mentionnera pas sur lui. Pour un sage et un 'hassid (homme pieux), on mentionne leur sagesse et leur piété. Quiconque mentionne sur quelqu'un ce qui n'était pas en lui du tout, ou qui ajoute en exagérant trop au-delà de ce qu'il y avait en lui, cause du mal à soi-même et au mort.
כשם שמספידין על האנשים כך מספידין על הנשים כראוי להן. (ונספדות בין האנשים וחכמים) (טור):
De même que l'on fait le hesped des hommes, ainsi l'on fait le hesped des femmes, comme il leur convient. On fait leur hesped parmi les hommes et les sages.
במקום שרגילין להשכיר מקוננות להספיד חייב להשכיר מקוננות להספיד על אשתו ואם לא רצה בא אביה ומשכיר ומוציא ממנו בעל כרחו:
Là où l'on a l'habitude d'engager des mekonenot (pleureuses) pour le hesped, on est tenu d'en engager pour faire le hesped de sa femme. S'il n'a pas voulu, son père vient, les engage, et recouvre la dépense sur le mari malgré lui.
קטן בן כמה שנים יהיה כשמספידין עליו עניים בני חמשה עשירים בני ששה בני זקנים כבני עניים אבל צדוק הדין וקדיש אומרים על תינוק משעברו עליו שלשים יום: הגה ואין נוהגים כן אלא עד שיהיה בן י"ב חדש שיוצא במטה כדלקמן סימן שנ"ג סעיף ה':
Un enfant, de quel âge faut-il qu'il soit pour que l'on fasse son hesped ? Chez les pauvres, dès cinq ans ; chez les riches, dès six ans ; les enfants de vieillards sont comme ceux des pauvres. Mais le tsidouk hadin (justification du jugement) et le kaddish, on les dit sur un nourrisson dès que trente jours ont passé sur lui. (Rema : On n'en use ainsi que jusqu'à ce qu'il ait douze mois, âge où on le sort sur un brancard, comme ci-dessous siman 353 seif 5.)
בני עשירים ובני חכמים מוסיפין קצת על שבח מעשיהם:
Pour les enfants de riches et les enfants de sages, on ajoute un peu à la louange de leurs actes.
תינוק שיודע לישא וליתן מספידין אותו במעשה עצמו ואם אין לו מעשים מספידין אותו במעשה אבותיו ואם אין להם מעשים מספידין להם במעשה קרוביו:
Un enfant qui sait déjà négocier : on fait son hesped d'après ses propres actes. S'il n'a pas d'actes, on le fait d'après les actes de ses pères. S'ils n'en ont pas, on le fait d'après les actes de ses proches.
הכלה מספידין אותה בין במעשה אביה בין במעשה בעלה:
La kalla (jeune épouse) : on fait son hesped tant d'après les actes de son père que d'après ceux de son mari.
המחותך והמסורס והנפלים ובן ח' וכן בן ט' מת והעובד כוכבים והעבדים אין מתעסקין להספד וללוות:
Le morcelé, le mutilé (castré), les néfalim (mort-nés), l'enfant du huitième mois, et de même l'enfant du neuvième mois né mort, l'idolâtre et les esclaves : on ne s'occupe pas d'eux pour le hesped ni pour les accompagner.
יורשים שאינן רוצים לפרוע שכר הספדן מוציאין מהם בעל כרחם:
Des héritiers qui ne veulent pas payer le salaire du maspid (orateur du hesped) : on le recouvre sur eux malgré eux.
מי שצוה שלא יספדוהו שומעין לו. (אבל אם צוה שלא לנהוג עליו ז' וגזירת שלשים אין שומעין לו) (מהרי"ו סימן ד'):
Celui qui a ordonné qu'on ne fasse pas son hesped : on l'écoute. Mais s'il a ordonné qu'on n'observe pas sur lui les sept jours et le décret des trente, on ne l'écoute pas.
איסור תלישת שיער וכן שריטה על מת בסימן ק"פ:
L'interdiction d'arracher les cheveux et de se faire une entaille sur un mort se trouve au siman 180.
העם העוסקים בהספד כל זמן שהמת מוטל לפניהם נשמטים אחד אחד וקורין את שמע ומתפללין אין המת מוטל לפניהם הם יושבים וקורין והאונן יושב ודומם הם עומדים ומתפללין והוא מצדיק עליו את הדין ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתגדור פרצותינו ופרצות עמך בית ישראל:
Le public occupé au hesped, tant que le mort gît devant eux, se retire un à un, lit le Chema et prie. Si le mort ne gît pas devant eux, ils sont assis et lisent, et l'onen (proche avant l'enterrement) est assis et reste silencieux. Ils se tiennent debout et prient, et lui justifie sur soi le jugement et dit : יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתגדור פרצותינו ופרצות עמך בית ישראל.
לאחר קבורה מפסיקין ההספד בין לקריאת שמע בין לתפלה. (ועיין באורח חיים סימן ע"ב):
Après l'enterrement, on interrompt le hesped, tant pour la lecture du Chema que pour la tefila. Voir Ora'h 'Haïm siman 72.
אין עושין שני הספדין בעיר אחת אלא א"כ יש שם רוב עם ליחלק לשנים ויהיה בכל הספד עם כדי צרכו:
On ne fait pas deux hespedim dans une même ville, à moins qu'il n'y ait là une foule suffisante pour se partager en deux, et qu'il y ait à chaque hesped un public à la mesure du besoin.
אין עושים שני הספדים בעיר אחת אלא אם כן יש כדי לספר שבחיו של זה ושבחיו של זה:
On ne fait pas deux hespedim dans une même ville, à moins qu'il n'y ait de quoi raconter les louanges de celui-ci et les louanges de celui-là.
אין אומרים בפני המת אלא דברים של מת כגון צרכי קבורתו והספד אבל שאר כל דבר אסור והני מילי בדברי תורה אבל במילי דעלמא לית לן בה:
On ne dit en présence du mort que des propos du mort, comme les besoins de sa sépulture et le hesped ; tout autre propos est interdit. Cela vise les paroles de Torah ; pour les propos profanes, il n'y a pas de restriction.
מותר לומר פסוקים ודרשה לכבוד המת בתוך ארבע אמותיו או בבית הקברות (מהרא"י בביאור מא"ח לדעת רמ"ה):
Il est permis de dire des versets et un enseignement en l'honneur du mort, dans ses quatre amot (coudées) ou au cimetière.
חכם שמת בית מדרשו בטל שסופדין אותו כל שבעה אבל שאר מדרשות עוסקין בתורה אפי' בשעת הספד ואחר ההספד אין תלמידיו מתקבצים בבית מדרשו אלא מתחברים שנים שנים ולומדים בבתיהם. אב בית דין שמת כל מדרשות שבעיר בטלין והרגילין להתפלל בב"ה משנים מקומם. נשיא שמת כל בתי מדרשות שבכל מקום שמספידין אותו בטלים ואחר ההספד אין נכנסים לבית המדרש אלא מתחברי' שנים שנים ולומדין בבתיה' וכל בני העיר מתפללים בבית האבל בין בחול בין בשבת חוץ מקריאת התורה בשבת ושני וחמישי שקורין בב"ה ולא [יטיילו] בשוק אלא יושבים משפחות משפחות ודוים כל היום:
Un sage qui meurt : son bet midrash (maison d'étude) cesse, car on fait son hesped tous les sept jours ; mais les autres midrashim s'occupent de Torah même pendant le hesped. Après le hesped, ses disciples ne se rassemblent pas dans son bet midrash : ils s'associent deux par deux et étudient chez eux. Un av bet din (président du tribunal) qui meurt : tous les midrashim de la ville cessent, et ceux qui ont l'habitude de prier au beit haknesset changent de lieu. Un nassi (prince) qui meurt : tous les batei midrash de tout lieu où l'on fait son hesped cessent ; après le hesped, on n'entre pas au bet midrash, on s'associe deux par deux et l'on étudie chez soi. Tous les habitants de la ville prient dans la maison de l'avel, en semaine comme le Chabbat, sauf la lecture de la Torah le Chabbat, le lundi et le jeudi, qu'on lit au beit haknesset. On ne se promène pas au marché : on s'assoit par familles et l'on s'afflige tout le jour.
מספידין תלמידי חכמי' ונשותיהם בב"ה ובבית המדרש אבל לא שאר העם:
On fait le hesped des talmidei 'hakhamim et de leurs femmes au beit haknesset et au bet midrash, mais non celui du reste du peuple.
חכם ואלוף וגאון מכניסין אותו לבית המדרש ומניחין המטה במקום שהיה דורש וסופדין אותו שם וכשמוציאים המטה סופדים אותו עד בית הקברות וביום הז' עולים לבית הקברות ומבקרין אותו וכן ביום שלשים ותכלית י"ב חדש מבקרין ומשכיבין אותו:
Un sage, un alouf et un gaon : on les fait entrer au bet midrash, on pose le brancard à l'endroit où il enseignait, et l'on fait le hesped là. Quand on sort le brancard, on fait le hesped jusqu'au cimetière. Au septième jour, on monte au cimetière et on le visite ; de même au trentième jour ; et à l'achèvement des douze mois, on le visite et l'on dit sur lui la hachkava.