On ne pratique ni avelout ni hesped pour qui s'est donné la mort de propos délibéré, pour certains excommuniés et pour ceux qui ont rejeté le joug des mitsvot ; on maintient seulement ce qui honore les vivants. Le mineur, l'anos et le noyé ou dévoré ont le statut de tous les morts.
דין המאבד עצמו לדעת ומנודה והרוגי ב"ד והפורשין מן הצבור. ובו ח' סעיפים:המאבד עצמו לדעת אין מתעסקים עמו לכל דבר ואין מתאבלין עליו ואין מספידין אותו ולא קורעין ולא חולצין אבל עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים וכל דבר שהוא כבוד לחיים:
Celui qui se donne la mort de propos délibéré : on ne s'occupe de lui pour aucune chose. On ne pratique pas sur lui l'avelout (deuil), on ne fait pas sur lui d'hesped (oraison funèbre), on ne déchire pas les vêtements et on ne se déchausse pas. Mais on se tient sur lui en choura (rang des consolateurs), on dit sur lui birkat avelim, et tout ce qui est un honneur pour les vivants.
איזהו מאבד עצמו לדעת כגון שאמר הרי הוא עולה לראש הגג וראוהו שעלה מיד דרך כעס או שהיה מיצר ונפל ומת הרי זה בחזקת שאיבד עצמו לדעת אבל אם ראוהו חנוק ותלוי באילן או הרוג ומושלך על גבי סייפו הרי הוא בחזקת כל המתים ומתעסקים עמו ואין מונעין ממנו דבר: הגה מי שגנב וגזל ועל ידי זה נהרג בדין מלכות מתאבלים עליו אם אין בו סכנה מפני אימת המלכות ולא מקרי מאבד לדעת (מהרי"ו סימן קי"ד) :
Qui est réputé s'être donné la mort de propos délibéré ? Par exemple : il a dit « je monte au sommet du toit », on l'a vu y monter aussitôt par colère, ou il était dans la détresse, il est tombé et il est mort : le voilà présumé s'être donné la mort de propos délibéré. Mais si on l'a trouvé étranglé et pendu à un arbre, ou tué et jeté sur son épée : il a le statut de tous les morts ; on s'occupe de lui et on ne lui refuse rien. (Rema : Celui qui a volé et spolié et qui, de ce fait, a été mis à mort par le jugement du royaume : on pratique l'avelout sur lui s'il n'y a pas de danger par crainte du pouvoir ; on ne l'appelle pas homme qui s'est donné la mort de propos délibéré.)
קטן המאבד עצמו לדעת חשוב כשלא לדעת וכן גדול המאבד עצמו לדעת והוא אנוס כשאול המלך אין מונעין ממנו כל דבר:
Un mineur qui se donne la mort de propos délibéré est considéré comme s'il ne l'avait pas fait de propos délibéré. De même un majeur qui se donne la mort de propos délibéré, mais qui est anos (contraint), comme le roi Chaoul : on ne lui refuse aucune chose.
מנודה שמת דינו כמאבד עצמו לדעת אין קורעין ולא חולצין ולא מספידין עליו ומניחין אבן על ארונו והני מילי באפקירותא כשעובר על ד"ת אבל בממונא כיון שמת פטור מגזירתם ואין מניחין אבן על ארונו ומספידין אותו כראוי:
Un menoudé (excommunié) qui meurt : son din est celui de qui s'est donné la mort de propos délibéré. On ne déchire pas, on ne se déchausse pas, on ne fait pas d'hesped sur lui, et l'on pose une pierre sur son cercueil. Cela n'est dit qu'en cas d'apékirouta (mépris insolent de la Torah), lorsqu'il transgresse les paroles de la Torah. Mais s'il s'agit d'une affaire d'argent : dès qu'il est mort, il est quitte de leur décret ; on ne pose pas de pierre sur son cercueil et l'on fait sur lui l'hesped comme il convient.
כל הפורשים מדרכי צבור והם האנשים שפרקו עול המצות מעל צוארם ואין נכללים בכלל ישראל בעשייתם ובכבוד המועדות וישיבת בתי כנסיות ובתי מדרשות אלא הרי הם כבני חורין לעצמן כשאר האומות וכן המומרים והמוסרים כל אלו אין אוננים ואין מתאבלים עליהם אלא אחיהם ושאר קרוביהם לובשים לבנים ומתעטפים לבנים ואוכלים ושותים ושמחים: הגה הפורש מן הצבור ולא רצה לשאת עמהם במסים וארנוניות מתאבלים עליו (תשו' רשב"א סי' תשס"ג) אבל אין שאר בני העיר צריכים לבטל ממלאכתן בשבילו לעסוק עמו (כן משמע בנ"י סוף מ"ק):
Tous ceux qui se sont séparés des voies de la communauté — ce sont les hommes qui ont rejeté de leur cou le joug des mitsvot, qui ne sont pas compris dans l'ensemble d'Israël par leurs actes, par l'honneur des fêtes et par l'assise dans les batei knesset et les batei midrash, mais qui sont comme des hommes libres pour eux-mêmes, à l'instar des autres nations — et de même les moumarim (apostats) et les mossérim (délateurs) : pour tous ceux-là, on n'observe pas l'oninout (période avant l'enterrement) et l'on ne pratique pas l'avelout. Au contraire, leurs frères et leurs autres proches portent le blanc, s'enveloppent de blanc, mangent, boivent et se réjouissent. (Rema : Celui qui s'est séparé de la communauté et n'a pas voulu porter avec eux les impôts et les taxes : on pratique l'avelout sur lui. Mais les autres habitants de la ville n'ont pas à interrompre leur travail à cause de lui pour s'en occuper.)
קטן בן שנה או שנתיים שהמיר עם אמו ומת אין מתאבלין עליו. (ועיין לעיל סימן ש"מ סעיף ה'):
Un enfant d'un an ou de deux ans qui a apostasié avec sa mère et qui est mort : on ne pratique pas l'avelout sur lui. Voir plus haut siman 340 seif 5.
מי שנפל בים או טבע בנהר או אכלתו חיה אין מונעין ממנו דבר:
Celui qui est tombé à la mer, ou qui s'est noyé dans un fleuve, ou qu'une bête a dévoré : on ne lui refuse aucune chose.
ארון העובר ממקום למקום אם שלדו (פירוש השדרה וצלעותיה) קיימת עומדין עליו בשורה ואומרים עליו ברכת אבלים ותנחומי אבלים אם יש אבלים שמתאבלין עליו ואם אין שלדו קיימת אין עומדין עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים:
Un cercueil qui passe d'un lieu à un autre : si son ossature (c'est-à-dire la colonne et ses côtes) est intacte, on se tient sur lui en choura et l'on dit sur lui birkat avelim et tan'houmei avelim, s'il y a des avelim qui pratiquent l'avelout sur lui. Si son ossature n'est pas intacte, on ne se tient pas sur lui en choura, on ne dit pas sur lui birkat avelim ni tan'houmei avelim.