Interdiction progressive de donner et de rendre le salut selon les trois, sept, trente jours, et douze mois pour père et mère. Consolation de biais après les délais. Coutume du Chabbat. On n'envoie pas de mets à l'endeuillé d'un père ou d'une mère.
דין שאלת שלום באבל. ובו ג' סעיפים:אבל אסור בשאלת שלום כיצד שלשה ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו לא ישיב להם אלא יודיעם שהוא אבל מג' עד שבעה אינו שואל ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו משיב להם משבעה עד ל' שואל בשלום אחרים שהם שרויים בשלום ואין אחרים שואלים בשלומו וכ"ש שמשיב למי ששואל בשלומו לאחר ל' יום הרי הוא כשאר כל אדם בד"א בשאר קרובים אבל על אביו ואמו שואל בשלום אחרים אחר שבעה ואין אחרים שואלים בשלומו עד אחר י"ב חדש: הגה ומאחר שאסור בשאלת שלום כ"ש שאסור להרבות בדברים (רמב"ם פ"ה וכל בו) ואם עושה לכבוד רבים כגון שרבים באים לנחמו מותר לומר להם לכו לבתיכם לשלום דלכבוד רבים שרי (נ"י פרק אלו מגלחין ובהגהות מיי' ובמרדכי הלכות אבל) ויש מקילין האידנא בשאלת שלום האבל לאחר ל' ואין טעם להם אם לא שיחלקו לומר שזה מה שאנו נוהגים לא מקרי שאלת שלום שבימיהם (סברת הרב) ועיין בא"ח סימן פ"ג:
L'endeuillé a interdiction de la salutation. Comment ? Les trois premiers jours, il ne salue personne. Si d'autres, ne sachant pas qu'il est endeuillé, l'ont salué, il ne leur répondra pas : il leur fera savoir qu'il est endeuillé. Du troisième jour jusqu'au septième, il ne salue pas ; mais si d'autres, ne sachant pas qu'il est endeuillé, l'ont salué, il leur répond. Du septième jour jusqu'au trentième, il salue les autres, qui sont en paix, et les autres ne le saluent pas ; à plus forte raison répond-il à qui le salue. Après trente jours, il est comme tout homme. Cela n'a été dit que pour les autres proches. Mais pour son père et sa mère, il salue les autres après sept jours, et les autres ne le saluent pas avant la fin de douze mois. (Rema : Puisqu'il a interdiction de la salutation, à plus forte raison a-t-il interdiction de multiplier les propos. S'il agit pour l'honneur du public, par exemple si beaucoup viennent le consoler, il a le droit de leur dire : allez chez vous en paix, car pour l'honneur du public c'est permis. Certains se montrent plus souples, de nos jours, quant à saluer l'endeuillé après trente jours ; ils n'ont pas de raison, à moins de distinguer et de dire que ce que nous pratiquons n'est pas ce qu'on appelait salutation de leur temps. Voir Ora'h 'Haïm siman 83.)
המוצא את חבירו אבל בתוך ל' יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו לאחר ל' יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין כדרכו אלא מן הצד שאינו מזכיר לו שם המת אלא אומר לו תתנחם מתה אשתו ונשא אחרת אינו נכנס לביתו לדבר עמו תנחומין מצאו בשוק אומר לו תתנחם בשפה רפה ובכובד ראש אבל אם לא נשא אחרת מדבר עמו תנחומין עד שיעברו ג' רגלים ועל אביו ועל אמו מדבר עמו תנחומין כל י"ב חדש לאחר י"ב חדש מדבר עמו מן הצד:
Qui trouve son compagnon endeuillé dans les trente jours lui parle paroles de consolation et ne le salue pas. Après trente jours, il le salue et ne lui parle pas consolation comme à l'ordinaire, mais de biais : il ne lui rappelle pas le nom du mort, il lui dit seulement « sois consolé ». Si sa femme est morte et qu'il en a épousé une autre, on n'entre pas chez lui pour lui parler consolation ; si on l'a trouvé au marché, on lui dit « sois consolé » d'une voix faible et d'un air grave. Mais s'il n'a pas épousé une autre, on lui parle consolation jusqu'à ce que trois fêtes de pèlerinage soient passées. Pour son père et sa mère, on lui parle consolation tout au long des douze mois ; après douze mois, on lui parle de biais.
מקום שנהגו להיות שואלים בשלום אבלים בשבת שואלים וכתב הרמב"ם שהאבל נותן שלום לכל אדם בשבת שהוא מכלל דברים שבפרהסיא: הגה ואסור לשלוח מנות לאבל על אביו ואמו כל י"ב חדש ואפילו בשבת במקום שנהגו שלא לשאול בשלומו בשבת (תשובת מהרי"ל סי' ל"א) אבל במקום שנהגו לשאול בשלומו בשבת גם זה שרי:
Là où l'on a l'habitude de saluer les endeuillés le Chabbat, on les salue. Le Rambam a écrit que l'endeuillé donne le salut à tout homme le Chabbat, car cela fait partie des choses publiques. (Rema : Il est interdit d'envoyer des mets à l'endeuillé de son père ou de sa mère pendant les douze mois, même le Chabbat, là où l'on a l'habitude de ne pas le saluer le Chabbat. Mais là où l'on a l'habitude de le saluer le Chabbat, cela aussi est permis.)