Le ramassage des ossements entraîne un jour d'avelout. On y déchire comme à la mort. Pas de rang ni de kina ; repas de consolation à la maison seulement. Interdit au moëd. On ne disjoint pas les os ni les tendons. Exemption des mitsvot pour qui ramasse, veille ou transporte. Honneur dû aux ossements.
דיני המלקט עצמות. ובו י' סעיפים:המלקט עצמות אביו או של שאר קרובי' שמתאבלים עליהם מתאבל עליהם כל היום כולו בכל הדברים הנוהגים באבל בכפיית המטה ועטיפת הראש ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ורחיצה וסיכה ולערב אין מתאבל עליהם אפילו צרורים לו בסדינו היה עומד ומלקט וחשכה לו מותר ביום שלאחריו לפיכך אין מלקטין אותם סמוך לחשכה כדי שלא יהיה נמצא שלא התאבל על ליקוט עצמות אביו. (ואין אנינות בליקוט עצמות רק חל עליו אבלות מיד) (טור בשם הרא"ש):
Celui qui ramasse les ossements de son père, ou des autres proches pour lesquels on observe l'avelout (deuil), observe sur eux l'avelout tout le jour, en toutes les choses qui s'appliquent à l'endeuillé : retournement du lit, enveloppement de la tête, interdiction de chausser, relations conjugales, bain et onction. Le soir, on n'observe plus l'avelout sur eux, même s'ils lui sont liés dans son drap. S'il était debout à les ramasser et que la nuit lui tomba, le lendemain lui est permis. C'est pourquoi l'on ne les ramasse pas à l'approche de la nuit, afin qu'il ne se trouve pas n'avoir pas observé l'avelout pour le ramassage des ossements de son père. (Rema : Il n'y a pas d'aniout (état d'onen, avant l'inhumation) au ramassage des ossements : l'avelout prend effet aussitôt.)
כל שקורע עליו בשעת מיתתו קורע עליו בשעת ליקוט עצמות וכל שאינו מתאחה בשעת מיתתו אינו מתאחה בשעת ליקוט עצמות:
Tout proche pour lequel on déchire à l'heure de sa mort, on déchire pour lui à l'heure du ramassage des ossements. Et toute déchirure que l'on ne recoud pas à l'heure de la mort, on ne la recoud pas à l'heure du ramassage des ossements.
עצמות אין עומדין עליהם בשורה אבל אומרים תנחומין לעצמם ואין מברין עליהם בחבר עיר אבל מברין עליהם בביתו ואין אומרים עליהם קינה ונהי אבל אומרים עליהם קילוסין: (דהיינו שבחו של מת ומשבחין להקב"ה שממית ומחיה) (בטור תמצא מבואר):
Pour des ossements, l'on ne se tient pas sur eux en rang (shoura) ; mais on leur dit des paroles de consolation à eux-mêmes. L'on n'offre pas sur eux le repas de consolation avec la compagnie de la ville ; mais on l'offre à la maison. L'on ne dit pas sur eux de kina (élégie) ni de néhi (lamentation) ; mais l'on dit sur eux des louanges. (Rema : C'est-à-dire l'éloge du mort, et l'on loue le Saint, béni soit-Il, qui fait mourir et qui fait vivre.)
אין מלקטין עצמות אביו במועד ואין צריך לומר עצמות שאר קרובים:
On ne ramasse pas les ossements de son père durant le moëd, et il n'est pas besoin de dire les ossements des autres proches.
שמע שהיום לקטו עצמות אחד מקרוביו שהוא מתאבל עליהם אף על פי שלא היה שם מתאבל עליהם. (אבל שמע שנלקטו אתמול אין מתאבל עליהם) (טור בשם הירושלמי):
S'il a entendu que l'on a ramassé aujourd'hui les ossements de l'un de ses proches pour lesquels il observe l'avelout, même s'il n'était pas là, il observe l'avelout sur eux. (Rema : Mais s'il a entendu qu'ils ont été ramassés hier, il n'observe pas l'avelout sur eux.)
אין מפרקין את העצמות ולא מפסיקין את הגידים:
On ne disjoint pas les ossements et l'on ne coupe pas les tendons.
ליקוט עצמות אינו אלא משיכלה הבשר כלה הבשר אין הצורה ניכרת בעצמות לפיכך יכול ללקט בידו עצמות אביו ואמו ואעפ"כ נכון הדבר שלא ילקטם הוא עצמו מההיא דרבי אליעזר בר צדוק דבסמוך:
Le ramassage des ossements n'a lieu qu'une fois la chair consumée. La chair consumée, la forme ne se reconnaît plus dans les ossements ; c'est pourquoi il peut ramasser de sa main les ossements de son père et de sa mère. Néanmoins il est convenable qu'il ne les ramasse pas lui-même, d'après ce que l'on rapporte de Rabbi Éliézer bar Tsadok ci-après.
מלקט אדם עצמות שני מתים כאחד בראש אפרסקל מכאן ובראש אפרסקל מכאן דברי רבי יוחנן בן נורי ר"א אומר סוף אפרסקל להתעכל וסוף עצמות להתעכל ונמצאו עצמות שני מתים מתערבים אלא מלקטין ונותנין כל אחד לעצמו בארון של ארזים א"ר אליעזר בר צדוק כך אמר לי אבא בשעת מיתתו מתחלה קברוני בבקעה ולבסוף לקוט עצמותי ותנם בארזים ואל תלקטם אתה בידך שלא יהיו בזויות עליך:
Un homme peut ramasser les ossements de deux morts ensemble, à un bout de la housse (aparskal) d'un côté et à l'autre bout de la housse de l'autre côté — paroles de Rabbi Yo'hanan ben Nouri. Rabbi Akiva dit : la housse finira par se décomposer, et les ossements finiront par se décomposer, et voilà les ossements des deux morts mêlés. Aussi ramasse-t-on et place-t-on chacun à part dans un coffre de cèdre. Rabbi Éliézer bar Tsadok a dit : mon père m'a parlé ainsi à l'heure de sa mort — « D'abord enterrez-moi dans la vallée ; ensuite ramasse mes ossements et mets-les dans un coffre de cèdre ; et ne les ramasse pas toi-même de ta main, afin qu'ils ne te soient pas un déshonneur. »
המלקט עצמות והמשמר את המת והמוליך אותם ממקום למקום פטור מק"ש ומתפלה ומהתפילין ומכל מצות האמורות בתורה בין בחול בין בשבת לא שנא עצמות קרובים לא שנא עצמות רחוקים בין אם הוא בספינה או בדרך ואפילו אם הם מלקטים רבים ואם רצה להחמיר על עצמו לא יחמיר מפני כבוד עצמות:
Celui qui ramasse des ossements, celui qui veille le mort, et celui qui les transporte d'un lieu à un autre, sont exempts du Chema, de la tefila, des tefilin et de toutes les mitsvot énoncées dans la Torah, que ce soit en semaine ou le Chabbat ; qu'il s'agisse d'ossements de proches ou d'ossements de lointains ; qu'il soit en bateau ou en chemin ; même si les ramasseurs sont nombreux. S'il veut se montrer rigoureux envers lui-même, qu'il ne le fasse pas, par respect pour les ossements.
המוליך עצמות ממקום למקום ה"ז לא יתנם בשק או בדסקיא ויניחם על החמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהם מנהג בזיון אבל אם מפשילו לאחוריו על החמור שפיר דמי ואם היה מתיירא מפני הגנבים והלסטים מותר: הגה והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספד יספדוניה דיקבר יקברוניה דיטעון יטענוניה דידל ידלוניה וגדול השלום שניתן לצדיקים שבשעה שהצדיק נפטר ג' כתות של מלאכים נותנים לו שלום (הכל בטור והרא"ש וכל בו) ואומרים יבא שלום (כל הכתוב לחיים קדוש יאמר לו) : בלע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים: תם ונשלם שבח לאל בורא עולם
Celui qui transporte des ossements d'un lieu à un autre ne les mettra pas dans un sac ou une besace pour les poser sur l'âne et chevaucher dessus, car il en userait avec mépris. Mais s'il les charge derrière lui sur l'âne, c'est bien. S'il craignait les voleurs et les brigands, c'est permis. (Rema : Que le vivant prenne à cœur les choses de la mort : qui fait l'oraison, on fera son oraison ; qui enterre, on l'enterrera ; qui porte, on le portera ; qui élève, on l'élèvera. Grande est la paix, donnée aux justes : à l'heure où le juste s'en va, trois compagnies d'anges lui donnent la paix, et disent : « Qu'il vienne en paix. » (Quiconque est inscrit pour la vie, on dira de lui : saint.)) Il engloutira la mort à jamais, et ה' Élohim essuiera la larme de tous les visages. Achevé et parfait, louange au Dieu créateur du monde.