Repas de melavé malka pour accompagner le Chabbat à sa sortie : nappe et mets, le fixer de préférence sur le pain, ne pas le retarder au-delà de midi, lumières supplémentaires et piyoutim.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
(א) יסדר אדם שלחנו וכו' - היינו לפרוס מפה על שלחנו דרך כבוד וכן שאר דברים הנהוגים אצלו בעריכת השלחן אבל אינו מחוייב לבשל תבשילין ולהכין יותר ממה שצריך לאכול. ומשמע בגמרא דיקבע סעודה זו על הפת לכתחלה כמו בשאר סעודות של שבת וגם משמע דטוב לכתחלה להדר אותה בבשר או בשאר תבשילין אם יש לו ואם אין לו או שחושש לאכילה גסה כגון בקיץ שמאחרין בזמננו לאכול הסעודה ג' סמוך לערב יקיימה במזונות או עכ"פ בפירות:
Qu'un homme dresse sa table etc. - c'est-à-dire étendre une nappe sur sa table par honneur, et de même les autres choses habituelles chez lui dans le dressage de la table. Mais il n'est pas tenu de cuire des mets et de préparer plus que ce qu'il lui faut pour manger. Et il ressort du Talmud que l'on fixera lekhathila (a priori) ce repas sur le pain, comme les autres repas de Chabbat. Il ressort aussi qu'il est bon lekhathila de le rechercher avec de la viande ou d'autres mets s'il en a. Et s'il n'en a pas, ou qu'il craint une alimentation trop lourde, par exemple en été où de nos jours on retarde le troisième repas près du soir, il l'accomplira avec des mezonot ou du moins avec des fruits.
(ב) כדי ללוות וכו' - דכשם שצריך לכבד השבת בכניסתה כן צריך לכבדה ביציאתה כשם שאדם מלוה את המלך בצאתו מן העיר ומטעם זה נראה שטוב להקדימה כדי שתהיה סמוכה ליציאת השבת ואם אינו תאב עדיין לאכול מהנכון עכ"פ שלא יעסוק במלאכה בקבע עד שיקיים סעודה זו ועיין בשע"ת דמשמע דאינו כדאי בכל גוונא לאחרה יותר מחצות. ואמרו הקדמונים דאבר אחד יש באדם ונסכוי שמו וזה האבר נשאר קיים בקבר עד עת התחיה ואפילו אחר שנרקבו בו כל העצמות וזה האבר אינו נהנה משום אכילה כ"א מסעודת מלוה מלכה. ודע דמ"מ סעודה זו אינה חובה עליו כמו הג' סעודות של שבת דשם אסמכוהו אקרא וזה רק מצוה בעלמא ונ"מ היכי דא"א לו לקיים כולם:
Afin d'accompagner etc. - car de même qu'il faut honorer le Chabbat à son entrée, de même il faut l'honorer à sa sortie, comme un homme accompagne le roi à sa sortie de la ville. Et pour cette raison il semble qu'il soit bon de l'avancer afin qu'elle soit proche de la sortie du Chabbat. Et s'il n'a pas encore faim, il convient du moins de ne pas s'occuper de travail de façon fixe jusqu'à ce qu'il accomplisse ce repas. Voir Chaarei Techouva, d'où il ressort qu'il n'est en aucun cas opportun de le retarder au-delà de midi. Et les Anciens ont dit qu'il y a dans l'homme un membre appelé neskoy (luz), et ce membre reste intact dans la tombe jusqu'au temps de la résurrection, même après que tous les os y ont pourri ; et ce membre ne jouit d'aucune nourriture sinon du repas de melavé malka. Et sache que néanmoins ce repas n'est pas une obligation sur lui comme les trois repas de Chabbat : là on l'a appuyé sur un verset, et ceci n'est qu'une mitsva en soi. La différence pratique est là où il lui est impossible de les accomplir tous.
(ג) את השבת - ומטעם זה יש נוהגים להרבות נרות במו"ש יותר מימי החול ונוהגים ג"כ לומר פיוטים וזמירות אחר הבדלה [אחרונים]:
Le Chabbat - et pour cette raison certains ont l'usage de multiplier les lumières le motzaei Chabbat plus que les jours de semaine, et ont aussi l'usage de dire des piyoutim et des zemiros après la havdala [A'haronim].