On dit Alénou en s’arrêtant avant « ואנו כורעים ». On dit « ומושב יקרו », non « וכסא כבודו ». En Espagne : psaume quotidien variable, kaddish, puis Alénou. Après « עושה שלום » : Ein kélohénou et Pitoum hakétoret. Le chant des Léviim le matin seulement ; Pitoum aussi le soir.
ואומר עלינו לשבח וכשיגיע אל ככל המונם יפסיק מעט קודם שיאמר ואנו כורעים ומשתחוים כדי שלא יהא נראה כאילו חוזר למעלה וי"א וכסא כבודו בשמים ממעל ואין לומר כן אלא ומושב יקרו וכן הוא הנוסח בס' היכלות ונפטרין לבתיהן לשלום ובספרד נוהגין בכל יום אחר קדיש לומר מזמור הטה ה' אזנך ענני וקדיש אחריו ואח"כ עלינו לשבח ובכל זמן וזמן משנין המזמור לפי ענינו כגון ברכי נפשי בר"ח וכאיל תערוג על אפיקי מים בחולו של מועד ומזמור שיר חנוכת הבית בחנוכה ובפורים למנצח על אילת השחר ומנהג טוב הוא ובסידור רב עמרם כתב לאחר שיסיים ש"צ עושה שלום נוהגים לומר אין כאלהינו וכו' עד אתה הוא מושיענו אתה הוא שהקטירו אבותינו לפניך קטורת הסמים פיטום הקטורת הצרי והצפורן החלבנה והלבונה משקל שבעים שבעים מנה מור וקציעה שבולת נרד וכרכום משקל ששה עשר ששה עשר מנה הקושט שנים עשר קלופה שלשה וקנמון תשעה בורית כרשינה תשעה קבין יין קפריסין סאין תלתא וקבין תלתא ואם אין לו יין קפריסין מביא חמר חוריין עתיק מלח סדומית רובע הקב מעלה עשן כל שהוא רבי נתן אומר אף כפת הירדן כל שהוא אם נתן בה דבש פסלה ואם חיסר בה אחת מכל סממניה חייב מיתה רשבג"א הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף בורית כרשינה ששפין בה את הצפורן כדי שתהא נאה ויין קפריסין ששורין בו את הצפורן כדי שתהא עזה והלא מי רגלים יפין לה אלא שאין מכניסין מי רגלים בעזרה מפני הכבוד ואומר השיר שהיו הלוים אומרים בבית המקדש ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ ומלואה: בשני היו אומרים גדול ה' ומהולל מאד: בשלישי היו אומרים אלהים נצב בעדת אל: ברביעי היו אומרים אל נקמות ה' אל נקמות הופיע: בחמישי היו אומרים הרנינו לאלהים עוזנו: בששי היו אומרים ה' מלך גאות לבש: בשבת היו אומרים מזמור שיר ליום השבת מזמור שיר לעתיד לבא ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העוה"ב אמר ר"א א"ר חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום וכו' ואומר קדיש עד עושה שלום וכן בערב לאחר שיגמרו תפלת ערבית נוהגין לומר פטום הקטרת אבל לא השיר ולמה אומרים פטום הקטרת בבקר ובערב והשיר בבקר בלבד לפי שזה מצותו בבקר ובערב וזה לא היתה מצותו אלא בבקר:
On dit Alénou lechabéa’h. Quand on arrive à « ככל המונם », on s’arrête un peu avant de dire « ואנו כורעים ומשתחוים », afin qu’il ne paraisse pas qu’on se rattache à ce qui précède. Il y a qui disent « וכסא כבודו בשמים ממעל » : on ne doit pas dire ainsi, mais « ומושב יקרו » ; et tel est le nussah du Séfer Hékhalot. On se retire chez soi en paix. En Espagne, on a l’usage, chaque jour après le kaddish, de dire le psaume « הטה ה' אזנך ענני », un kaddish après lui, puis Alénou lechabéa’h. À chaque période on change le psaume selon son sujet : « ברכי נפשי » à Roch hodech ; « כאיל תערוג על אפיקי מים » pendant Hol hamoed ; « מזמור שיר חנוכת הבית » à Hanouka ; et à Pourim « למנצח על אילת השחר ». C’est un bon usage. Dans le sidour de Rav Amram, il est écrit qu’après que le chalia’h tsibbour a achevé « עושה שלום », on a l’usage de dire « אין כאלהינו » etc. jusqu’à « אתה הוא מושיענו » ; puis « אתה הוא שהקטירו אבותינו לפניך קטורת הסמים » — Pitoum hakétoret : le tsori et le tsiporène, le helbena et la levona, poids de soixante-dix mané chacun ; le mor et la ketsia, le chibolet nerd et le karkom, poids de seize mané chacun ; le kochet, douze ; la keloufa, trois ; et le kinamon, neuf ; borit karshina, neuf kav ; vin de Chypre, trois séa et trois kav. S’il n’a pas de vin de Chypre, il apporte du vin blanc vieux ; sel de Sodome, un quart de kav ; maalé achane, une quantité quelconque. Rabbi Natan dit : aussi kipat haYarden, une quantité quelconque. S’il y a mis du miel, il l’a invalidée. S’il en a omis un seul de tous ses aromates, il est passible de mort. Rabban Chimone ben Gamliel dit : le tsori n’est rien d’autre que la résine qui coule des arbres à baume ; la borit karshina, on en frotte le tsiporène pour qu’il soit beau ; le vin de Chypre, on y fait tremper le tsiporène pour qu’il soit fort. Or l’urine serait bonne pour cela ; seulement on n’introduit pas d’urine dans l’azara, par respect. On dit le chant que les Léviim disaient au Temple. Le premier jour, ils disaient « לה' הארץ ומלואה » ; le deuxième, « גדול ה' ומהולל מאד » ; le troisième, « אלהים נצב בעדת אל » ; le quatrième, « אל נקמות ה' אל נקמות הופיע » ; le cinquième, « הרנינו לאלהים עוזנו » ; le sixième, « ה' מלך גאות לבש » ; le Chabbat, « מזמור שיר ליום השבת » — cantique pour l’avenir, pour le jour qui sera tout entier Chabbat et repos pour la vie du monde futur. A dit Rabbi Elazar au nom de Rabbi Hanina : les talmidé hachamim multiplient la paix, etc. On dit kaddish jusqu’à « עושה שלום ». De même le soir, après qu’on a achevé la tefila d’Arvit, on a l’usage de dire Pitoum hakétoret, mais pas le chant. Pourquoi dit-on Pitoum hakétoret le matin et le soir, et le chant le matin seulement ? Parce que la mitsva de celui-là est le matin et le soir, et que celle-ci n’avait lieu que le matin.