Lecture avec dix hommes, livres autorisés, répétition de lecture et ville de kohanim.
אין קורין בתורה בפחות מי' גדולים בני חורין ואם התחילו בי' ויצאו מקצתן גומרין אין קורין בחומשין בציבור פי' אם כתוב חומש לבדו אפי' בגלילה כס"ת אין קורין בו עד שיהו כל ה' חומשין ביחד תניא בתוספתא בני הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד כגון שאין בה מי שיודע לקרות אלא אחד עומד וקורא ויושב וחוזר ועומד וקורא ויושב אפי' ז' פעמים וכ' א"א הרא"ש דזו התוספתא נשנית לפי המנהג הראשון שהיה ראשון מברך לפניה והאחרון לאחריה לכך צריך לישב בכל פעם ופעם להכיר שהן ז' אבל האידנא שצריך לברך בכל פעם ופעם ברכה ראשונה ואחרונה כמו כהן שקורא במקום לוי א"צ לישב. עיר שכולה כהנים או לויים כולם קורין בתורה פעמים זה ראשון ופעמים חבירו:
On ne lit pas la Torah à moins de dix hommes adultes et libres. S'ils ont commencé à dix et que certains sont sortis, ils terminent la lecture. On ne lit pas dans des 'houmachim isolés en public : c'est-à-dire que même si un 'houmach est écrit seul, et même s'il est roulé comme un sefer Torah, on n'y lit pas tant que les cinq 'houmachim ne sont pas réunis. La Tosefta enseigne concernant une assemblée qui n'aurait qu'une seule personne capable de lire : cet individu se lève, lit, s'assoit, puis se lève à nouveau, lit et s'assoit, et ce, même sept fois de suite. Mon maître et père le Roch écrit que cette Tosefta correspond à l'ancienne coutume où seul le premier appelé récitait la berakha avant, et le dernier la berakha après ; c'est pourquoi il devait s'asseoir à chaque fois pour bien marquer qu'il y avait sept montées. Mais de nos jours, puisqu'il faut réciter une berakha avant et après chaque montée (comme un kohen qui lit à la place d'un lévi), il n'est plus nécessaire de s'asseoir. Dans une ville composée exclusivement de kohanim ou de léviim, tous lisent à la Torah ; une fois c'est l'un qui monte en premier, et une autre fois c'est son compagnon.