Les habitants se forcent mutuellement à bâtir une synagogue et à s'acheter Torah, Prophètes et Écrits. On la place au point le plus élevé, plus haute que les maisons habitées ; on en fixe l'entrée, le heikhal, la bima et l'ordre des places.
הלכות בית הכנסת קודם שאצא מב"ה אפרש דינה וקדושתה כופין בני העיר זה את זה לבנות להם בה"כ ולקנות להם תורה נביאים וכתובים ואין בונין אותה אלא בגובה של עיר ומגביהין אותה עד שתהיה גבוה מכל בתי עיר ודוקא בתים שמשתמשין בהן אבל בירניות ומגדלים שאין משתמשין בהן יכולין להגביהן יותר מב"ה וגג שהוא משופע ואינו ראוי לתשמיש צריך לשער דעד המקום שהוא ראוי לתשמיש שלא יהא גבוה יותר מב"ה י"א מי שהגביה ביתו יותר מב"ה שכופין אותו להשפילו ואין פותחין אותו אלא למזרח שכן מצינו בהיכל שהיה פתוח במזרח ופירשו התוס' דוקא בימיהם שהיו מתפללים למערב אבל אנו שמתפללים למזרח לצד א"י אין עושין הפתח במזרח ובונין בה היכל להניח בו ס"ת ובונין אותו לרוח שמתפללין כנגדה באותה העיר כדי שיהיו פניהם מול ההיכל כשיעמדו לתפלה ומעמידים בימה באמצע ב"ה לעמוד עליה הקורא בתורה כדי שישמעו כולם וכיצד יושבים בה הזקנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי ההיכל וכל העם יושבין לפניהם שורות שורות ראשונות פניהם כלפי פני הזקנים ושל אחריה פניהם כלפי אחורי השורה שלפניה וכן כולם עד שיהו כל העם פניהם כלפי ההיכל וכלפי הזקנים וכלפי התיבה ובעת שש"צ עומד בתפלה יורד לארץ לפני התיבה ופניו כלפי הקודש כשאר העם:
Lois de la synagogue. Avant de quitter le sujet de la synagogue, j'en exposerai la loi et la sainteté. On force les habitants de la ville les uns envers les autres à se construire une synagogue et à s'acheter Torah, Prophètes et Écrits. On ne la construit qu'au point le plus élevé de la ville, et on l'élève jusqu'à ce qu'elle soit plus haute que toutes les maisons de la ville. Cela ne vise que les maisons dont on se sert ; mais les biraniyot et les tours dont on ne se sert pas, on peut les élever plus haut que la synagogue. Un toit en pente, impropre à l'usage, se mesure jusqu'au niveau encore propre à l'usage, afin que ce niveau-là ne soit pas plus haut que la synagogue. Certains disent que celui qui a élevé sa maison plus haut que la synagogue, on le force à l'abaisser. On n'ouvre la porte qu'à l'est, car ainsi trouvons-nous pour le Heikhal du Temple, qui s'ouvrait à l'est. Les Tossafot expliquent : cela ne valait qu'à leur époque, où l'on priait vers l'ouest ; mais nous qui prions vers l'est, du côté de la terre d'Israël, on ne fait pas la porte à l'est. On y bâtit un heikhal pour y déposer le sefer Torah, et on le bâtit du côté vers lequel on prie dans cette ville, afin que les visages soient tournés vers le heikhal quand on se tient pour la tefila. On installe une bima au milieu de la synagogue, pour que le lecteur de la Torah s'y tienne, afin que tous entendent. Comment s'y assied-on ? Les anciens ont le visage vers le peuple et le dos vers le heikhal. Tout le peuple s'assied devant eux, rangée après rangée : les premiers ont le visage vers le visage des anciens, et ceux de derrière ont le visage vers le dos de la rangée d'avant, et ainsi de suite, jusqu'à ce que tout le peuple ait le visage vers le heikhal, vers les anciens et vers la teiva. Quand le chaliah tsibbour se tient pour la tefila, il descend à terre devant la teiva, le visage vers le lieu saint, comme le reste du peuple.