On dit Birkat hamazone après le repas. Le Roch refuse d’ôter nappe et pain avant la bénédiction, nos tables étant communes. On balaye les miettes avant de se laver les mains, de peur qu’un serviteur ignorant ne jette aussi des morceaux d’un kezayit.
ולאחר שגמר סעודתו יברך בה"מ ויש שנוהגים להסיר השלחן קודם בה"מ ומביאין ראיה מההיא דרבא ור' זירא איקלעו לבי ריש גלותא לבתר דסלקי תכא מקמייהו פי' קודם בה"מ שדר להו דיסתנא וכו' אלמא שהיו רגילין להסיר השלחן קודם בה"מ וכתב א"א הרא"ש ז"ל דאין ראיה משם שהיו להם שלחנות קטנות כל אחד שלחנו לפניו ולא היו מסירין השלחן מלפני המברך אבל אנו שאנו אוכלים כולנו על שלחן אחד אין נכון להסיר המפה והלחם עד אחר בה"מ ויש שנוהגים שלוקחים כל הלחם והמפה ומניחין אותו לפני המברך (ס"א וצריך ליטול ידיו קודם שיברך) וקודם שיטול ידיו יכבד הבית שלא ישארו שם פירורין (ס"א שאין בהן כזית) וימאסו במים של נטילה אע"פ שמותר לאבד הפירורין שאין בהן כזית שמא יהא השמש עם הארץ שמותר להשתמש בשמש עם הארץ ויניח גם פירורין שיש בהן כזית שאסור לאבדן לכך יכבד תחלה:
Après qu’il a achevé son repas, qu’il dise Birkat hamazone. Certains ont l’usage d’ôter la table avant Birkat hamazone ; ils apportent une preuve de ce que Rava et Rabbi Zeira se trouvèrent chez l’Exilarque : après qu’on eut retiré la table de devant eux — c’est-à-dire avant Birkat hamazone — on leur envoya un mets épicé (distana), etc. Donc on avait coutume d’ôter la table avant Birkat hamazone. Mon maître et père le Roch, de mémoire bénie, a écrit qu’il n’y a pas de preuve de là : ils avaient de petites tables, chacun la sienne devant lui, et l’on n’ôtait pas la table de devant celui qui bénit. Mais nous qui mangeons tous à une même table, il n’est pas convenable d’ôter la nappe et le pain jusqu’après Birkat hamazone. Certains ont l’usage de prendre tout le pain et la nappe et de les poser devant celui qui bénit (autre version : et il doit se laver les mains avant de bénir). Avant de se laver les mains, qu’il balaye la pièce afin qu’il n’y reste pas de miettes (autre version : qui n’ont pas un kezayit) qui seraient gâtées par l’eau du lavage. Bien qu’il soit permis de perdre les miettes qui n’ont pas un kezayit, crainte que le serviteur ne soit un am haarets — or il est permis de se servir d’un serviteur am haarets — et qu’il laisse aussi des miettes d’un kezayit, qu’il est interdit de perdre. C’est pourquoi on balaye d’abord.