Moshe Rabbenou a institué Birkat hazane à la manne ; Yehoshoua, Birkat haarets à l’entrée du pays. On n’ajoute pas à la formule. Mentions obligatoires : pays désirable, alliance, Torah, actions de grâces au début et à la fin. Qui change la formule n’est pas quitte ; le Tour tient cela pour indispensable. Al hanissim à Hanouka et Pourim : oublié, on ne recommence pas.
תנו רבנן סדר ברה"מ ראשונה ברכת הזן משה רבינו תקנה לישראל כשירד להם המן והיא פותחת וחותמת בברוך ויש שמוסיפין ואומרים ברוך משביע לרעבים ברוך משקה לצמאים בא"י אמ"ה הזן את העולם וכו' ואין לאומרו שאינו ממטבע הברכה והמוסיף גורע וא"א הרא"ש ז"ל היה אומר כי לעולם חסדו ולא היה אומר עמנו כי חסדיו הם עם כל חי: ואם לא אמר ברכת הזן ואומר במקומה בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא יצא ידי ברכת הזן: שנייה ברכת הארץ ויהושע תקנה כשנכנסו ישראל לארץ ואינה פותחת בברוך וחותמת בברוך כדין ברכה הסמוכה לחברתה: וה"ר מאיר מרוטנבורג היה אומר נודך ולא נודה לך דמשמע נודה לך את פלוני ולא נהגו כן ועוד קרא כתיב (תהלים עט) נודה לך לעולם לדור ודור נספר תהלתך: תניא ר' אליעזר אומר כל מי שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו נחום הזקן אומר צריך שיזכיר בה ברית שעל ידי ברית נתנה הארץ לאברהם רבי יוסי אומר צריך להזכיר בה תורה שבזכות התורה ירשו הארץ ולא בא לחלוק אלא להוסיף פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה כגון על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ונהגו לומר על שהנחלת את אבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ברית ותורה חיים ומזון וכו' וא"א הרא"ש ז"ל לא היה אומר אלא על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה ועל שהוצאתנו מארץ מצרים שהרי אומר אחר כך על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו ודי בפ"א רבי אבא אומר צריך שיזכיר בה הודאה תחילה וסוף וזהו שאומרים בה ועל הכל אנו מודים לך ואצ"ל קודם החתימה ונודה לך סלה באמת על הארץ ועל המזונות דא"כ ה"ל ג' וכשם שאין לפחות כך אין להוסיף וחותם בא"י על הארץ ועל המזון והחותם ברוך מנחיל ארצות הרי זה בור וכל מי שמשנה המטבע או שלא הזכיר מה שחייבו חכמים להזכיר לא יצא י"ח: כתב אחי ה"ר יחיאל ז"ל מסופקני בהא דאמר לא יצא י"ח אי לעיכובא קאמר או למצוה והדעת נוטה דלמצוה קאמר ע"כ ונ"ל כיון דברכת המזון דאורייתא לעיכובא קאמר וצריך לחזור ואם סיים הברכה חוזר לראש ובחנוכה ופורים אומרים בה על הניסים כשיגיע למקום שאתה חונן ומזמן לנו בכל יום ובכל עת ובכל שעה ואם שכח ולא אמרו א"צ לחזור:
Nos Maîtres ont enseigné l’ordre de Birkat hamazone. La première est Birkat hazane : Moshe Rabbenou l’a instituée pour Israël lorsque la manne leur est descendue ; elle s’ouvre et se clôt par « Baroukh ». Certains ajoutent et disent : « Béni Celui qui rassasie les affamés, béni Celui qui abreuve les assoiffés. Béni sois-Tu, ה' notre Dieu, Roi du monde, qui nourrit le monde, etc. » On ne doit pas le dire, car ce n’est pas de la formule de la berakha ; qui ajoute, retranche. Mon maître mon père le Roch, de mémoire bénie, disait « ki leolam ‘hasdo » et ne disait pas « immanou », car Ses bontés sont avec tout vivant. S’il n’a pas dit Birkat hazane et qu’il dit à sa place « Berikh Ra’hmana Malka Mareih dehai pita », il s’est acquitté de Birkat hazane. La deuxième est Birkat haarets : Yehoshoua l’a instituée lorsque Israël est entré dans le pays ; elle ne s’ouvre pas par « Baroukh » et se clôt par « Baroukh », selon la règle de la berakha accolée à sa voisine. Rabbi Méir de Rothenbourg disait « nodekha » et non « nodeh lekha », car cela semblerait signifier « nous Te rendrons grâce, Toi un tel » ; on n’en a pas pris l’usage. De plus, un verset est écrit (Tehilim 79) : « Nodeh lekha leolam, ledor vador nesaper tehilatekha. » Il a été enseigné : Rabbi Eliézer dit : quiconque n’a pas dit « erets ‘hemda tova our’hava » dans Birkat haarets ne s’est pas acquitté de son obligation. Na’houm l’Ancien dit : il faut y mentionner l’alliance, car c’est par l’alliance que le pays a été donné à Avraham. Rabbi Yossé dit : il faut y mentionner la Torah, car c’est par le mérite de la Torah qu’ils ont hérité le pays ; il n’est pas venu contredire, mais ajouter. Pelimo dit : il faut faire précéder l’alliance à la Torah, par exemple « al beritekha she’hatamta bivsarénou veal toratekha shelammadetanou ». On a pris l’usage de dire : « al shehin’halta et avoténou erets ‘hemda tova our’hava, berit veTorah, ‘hayim oumazon, etc. » Mon maître mon père le Roch, de mémoire bénie, ne disait que : « al shehin’halta laavoténou erets ‘hemda tova our’hava veal shehotsétanou méerets Mitsrayim », car on dit ensuite « al beritekha she’hatamta bivsarénou veal toratekha shelammadetanou », et une fois suffit. Rabbi Abba dit : il faut y mentionner l’action de grâces au début et à la fin ; c’est ce que l’on y dit « veal hakol anou modim lakh ». On ne doit pas dire, avant la clôture, « venodeh lekha sélah beémet al haarets veal hamazonot », car alors il y en aurait trois ; et de même qu’il ne faut pas en retrancher, il ne faut pas en ajouter. On clôt : « Béni sois-Tu, ה', al haarets veal hamazon ». Qui clôt par « Baroukh man’hil aratsot » est un ignorant. Quiconque change la formule, ou n’a pas mentionné ce que les Sages ont obligé de mentionner, ne s’est pas acquitté de son obligation. Mon frère Rabbi Ye’hiel, de mémoire bénie, a écrit : je suis dans le doute, quant à ce « il ne s’est pas acquitté de son obligation », si c’est dit le’akev — à titre d’empêchement — ou à titre de mitsva ; et l’esprit penche à dire que c’est à titre de mitsva. Fin de ses propos. Il me semble que, puisque Birkat hamazone est deoraita, c’est le’akev qu’il a dit, et il faut revenir ; s’il a achevé la berakha, il revient au début. À Hanouka et à Pourim, on y dit Al hanissim lorsqu’on arrive à « sheatta ‘honèn oumézammèn lanou bekhol yom ouvkol et ouvkol shaa ». S’il a oublié et ne l’a pas dit, il n’a pas besoin de revenir.