À trois on ajoute le zimmun : Névérékh, réponse, reprise avec « baroukh hou ouvaroukh chemo » puis Hazan. À quatre on peut Barkhou, mieux Névérékh ; jusqu’à dix. À dix on mentionne Elohénou, sans lamed. Même formule de dix à dix mille. Variantes (al hamazone, lemi, mitouvo, hayim) font de l’homme un ignorant. À dix seulement, « al hamazone » est permis.
ואם המסובין ג' אז ניתוסף עליהם ברכת הזימון שאומר אחד מהם נברך שאכלנו משלו והם עונין ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו והוא חוזר ואומר ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו ברוך הוא וברוך שמו ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הזן את העולם וכו' ואם הם ארבעה יכול לומר ברכו שאכלנו משלו אבל יותר טוב לומר נברך כדי שלא להוציא עצמו מן הכלל ומיהו אם אמר ברכו יצא וכן הדין עד עשרה ואם הם עשרה צריך להזכיר השם ואומר נברך אלהינו שאכלנו משלו והם עונים ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו והוא חוזר ואומר ברוך אלהינו שאכלנו משלו ואין לומר נברך לאלהינו בלמ"ד ומשם ואילך אין חילוק בין מאה או אלף או רבוא וכל המשנה מזה הנוסח כגון שאמר נברך על המזון שאכלנו משלו או שאומר למי שאכלנו משלו או שאומר במקום ובטובו מטובו או במקום חיינו אומר חיים הרי זה בור וכשהם י' כיון שמזכירין השם יכול לומר נברך אלהינו על המזון שאכלנו משלו אבל כשאין י' לא:
Si les convives sont trois, s’ajoute pour eux la bénédiction du zimmun. L’un d’eux dit : « נברך שאכלנו משלו » (Bénissons Celui dont nous avons mangé). Ils répondent : « ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו » (Béni soit Celui dont nous avons mangé, et par Sa bonté nous vivons). Il reprend et dit : « ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, ברוך הוא וברוך שמו. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הזן את העולם » (Béni soit-Il et béni soit Son Nom. Béni sois-Tu, ה' notre Dieu, Roi du monde, qui nourrit le monde) etc. S’ils sont quatre, il peut dire « ברכו שאכלנו משלו » (Bénissez Celui dont nous avons mangé). Mais il est préférable de dire « נברך », afin de ne pas s’exclure du groupe. Toutefois, s’il a dit « ברכו », il s’est acquitté. Telle est la règle jusqu’à dix. S’ils sont dix, il faut mentionner le Nom. Il dit : « נברך אלהינו שאכלנו משלו ». Ils répondent : « ברוך אלהינו שאכלנו משלו ובטובו חיינו ». Il reprend : « ברוך אלהינו שאכלנו משלו ». On ne dit pas « נברך לאלהינו » avec un lamed. De là en avant, nulle différence entre cent, mille ou dix mille. Quiconque change cette formule — par exemple « נברך על המזון שאכלנו משלו », ou « למי שאכלנו משלו », ou « מטובו » à la place de « ובטובו », ou « חיים » à la place de « חיינו » — celui-là est un ignorant. Lorsqu’ils sont dix, puisqu’on mentionne le Nom, on peut dire « נברך אלהינו על המזון שאכלנו משלו » ; mais s’il n’y a pas dix, non.