La nécessité d'inclure le Nom divin et la Royauté pour qu'une bénédiction soit valide.
אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ור' יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה ור"י נסתפק אם הלכה כר' יוחנן אם לאו דאמר אביי כוותיה דרב מסתברא ונפקא מינה שאם דילג מלכות והזכיר השם שלא יחזור ויברך דשמא הלכה כרב אבל רבי' האי פסק כר' יוחנן וכ"כ הרמב"ם ז"ל כל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה (ס"א ומ"מ השומע הדילוג יברך בלחש בינו ובין עצמו קודם שיאכל הפת שנותן לו בעה"ב ואז יוצא ידי חובתו):
Rav affirme que toute berakha qui ne mentionne pas le Nom d'ה' n'est pas une berakha. R. Yochanan dit que toute berakha sans mention de la Royauté (Malkhout) n'en est pas une. Le Ri doutait que la Halakha suive R. Yochanan (puisqu'Abayé tendait vers l'opinion de Rav), ce qui implique que si l'on a omis la Royauté mais mentionné le Nom, on ne devrait pas recommencer la berakha. Cependant, Rabbénou Haï a tranché selon R. Yochanan, et le Rambam a également écrit que toute berakha sans la mention du Nom et de la Royauté n'est pas valide. (Variante : Quoi qu'il en soit, celui qui entend l'omission bénira à voix basse pour lui-même avant de manger le pain donné par l'hôte, afin de s'acquitter de son obligation).