Formules et conditions pour bénir lors de la vue de lieux où des miracles ont été accomplis pour Israël (mer, Jourdain, Arnon, pierres de Beth-Horon, etc.), obligation de mentionner le Nom et la Royauté divine, fréquence de trente jours, distinctions entre miracle public et individuel (transmission aux descendants), obligation pour le miracle d'un maître ou de grands personnages, et bénédictions spécifiques (femme de Loth).
הלכות ברכת הראיה הרואה מקום שנעשו בו ניסים לישראל כגון מעברות הים ומעברות הירדן ומעברות נחלי ארנון ואבני אלגביש של בית חורון ואבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה מלחמה עם עמלק וחומת יריחו מברך בא"י אמ"ה שעשה נסים לאבותינו במקום הזה וכן בכל הברכות צריך להזכיר בהם שם ומלכות כ"כ הרמב"ם ז"ל לאפוקי מדברי הראב"ד ז"ל שכתב שאין צריכות שם ומלכות וכתב עוד הראב"ד שאין עליו חובה לברך על הנס אלא בפעם ראשונה מכאן ואילך רשות אבל א"א ז"ל כתב שכל אלו הברכות אינן אלא כשרואה אותן מל' יום לל' יום ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה ואסיקנא דאניסא דרבים כ"ע בעי ברוכי אניסא דיחיד איהו לחודיה בעי ברוכי ורב אלפס גורס אניסא דיחיד איהו ובריה ובר בריה בעי ברוכי וכן גורס רב האי. ויש מפרשים לפי גירסתם לאו דוקא בן בנו אלא הוא הדין נמי כל יוצאי יריכו מברכין ברוך שעשה נס לאבותינו במקום הזה: כתב א"א הרא"ש ז"ל מי שנעשו לו נסים הרבה בהגיעו אל אחד מהמקומות שנעשה לו נס צריך להזכיר כל שאר המקומות עמו: ועל נס של רבו צריך לברך עליו דהכי איתא בירושלמי מהו שיברך אדם על נס של רבו וקאמר אם היה אדם מסויים כמו יואב בן צרויה וחביריו ואדם שנתקדש בו שם שמים כמו דניאל וחביריו צריך לברך עליו הילכך הרואה גוב של אריות וכבשן האש מברך ברוך שעשה נס לצדיקים במקום הזה: ותו איתא בירושלמי על הנס של שבטים מהו שיברך למאן דאמר כל שבט ושבט איקרי קהל מברך ומאן דאמר כל השבטים איקרו קהל אינו מברך ופלוגתא היא במסכת הוריות (ה.). הרואה אשתו של לוט מברך שתים על אשתו הוא אומר בא"י אמ"ה דיין האמת ועל לוט הוא אומר בא"י אמ"ה זוכר הצדיקים:
Lois sur la bénédiction de la vue (miraia). Celui qui voit un lieu où des miracles ont été accomplis pour Israël — comme les passages de la mer, les passages du Jourdain, les passages des torrents de l'Arnon, les pierres de grêle de Beth-Horon, la pierre qu'Og roi du Bashan a voulu jeter sur Israël, la pierre sur laquelle s'est assis Moché lors de la guerre contre Amalek, et la muraille de Jéricho — bénit : « Béni sois-Tu ה' notre Dieu, Roi du monde, qui a fait des miracles pour nos pères en ce lieu ». Et de même, dans toutes les bénédictions, il faut y mentionner le Nom et la Royauté divine, ainsi l'a écrit le Rambam z.l., pour exclure les propos du Ra'avad z.l. qui a écrit qu'elles n'ont pas besoin du Nom et de la Royauté. Le Ra'avad a écrit en outre qu'il n'y a d'obligation de bénir sur le miracle que la première fois, et qu'à partir de là c'est facultatif ; mais mon père le Rav z.l. a écrit que toutes ces bénédictions ne se disent que lorsqu'il les voit de trente jours en trente jours, et c'est alors une obligation comme la première fois. Nous avons conclu au Talmud que pour le miracle de la collectivité (ranisat derabbim), tout le monde doit bénir ; pour le miracle d'un individu (ranisat deyahid), lui seul doit bénir. Le Rav Alfas rapporte la version : pour le miracle d'un individu, lui, son fils et le fils de son fils doivent bénir, et c'est également la version de Rav Haï. Certains expliquent selon leur version qu'il ne s'agit pas uniquement du fils de son fils, mais qu'il en va de même pour tous ses descendants qui bénissent : « ...qui a fait un miracle pour nos pères en ce lieu ». Mon père le Rosh z.l. a écrit : celui pour qui de nombreux miracles ont été accomplis, lorsqu'il arrive à l'un des lieux où un miracle a eu lieu pour lui, doit mentionner tous les autres lieux avec lui. Et sur le miracle de son maître, on doit bénir, car ainsi est-il enseigné dans le Yerushalmi : « Qu'en est-il de bénir sur le miracle de son maître ? » Et il est dit : si c'était un homme d'exception comme Joab fils de Tsérouya et ses compagnons, ou un homme par qui le Nom du Ciel a été sanctifié comme Daniel et ses compagnons, on doit bénir sur lui ; par conséquent, celui qui voit une fosse aux lions ou une fournaise ardente bénit : « ...qui a fait un miracle pour les justes en ce lieu ». Et il est encore enseigné dans le Yerushalmi : qu'en est-il de bénir sur le miracle des tribus ? Selon celui qui dit que chaque tribu est appelée assemblée (kahal), on bénit ; et selon celui qui dit que toutes les tribus ensemble sont appelées assemblée, on ne bénit pas — et c'est une controverse dans le traité Horayot (5a). Celui qui voit la femme de Loth prononce deux bénédictions : sur sa femme il dit « ...Juge de vérité (Dayan ha-emet) », et sur Loth il dit « ...qui se souvient des justes (Zokher ha-tsaddikim) ».