On n'ouvre le siège d'une guerre de réchout que trois jours avant Chabbat ; une guerre de mitsva commence même le Chabbat. On ne va pas plus de trois parassaot le vendredi, afin d'arriver de jour et de préparer le repas. On ne fixe pas de repas le vendredi, pour entrer dans le Chabbat avide de manger. Les hommes d'action jeûnent parfois tout le vendredi. Un jeûne accepté sans précision se mène jusqu'à la sortie des étoiles, sauf stipulation. Le R"M autorise à manger dès après la tefila. Un jeûne de rêve va jusqu'à la nuit.
אין צרין במלחמת הרשות על עיירות של עכו"ם אא"כ התחילו ג"י קודם השבת ואם התחילו אין מפסיקין אבל מלחמת מצוה מתחילין אפילו בשבת. אין הולכין בע"ש יותר מג' פרסאות כדי שיגיע למלון בעוד היום גדול ויכול להכין צרכי סעודה לשבת לא שנא אם הולך לביתו או לבית האושפיזא אין קובעין סעודה בע"ש משום כבוד שבת ומותר לאכול עד שתחשך ומ"מ אסור לקבוע בו סעודה כדי שיכנס לשבת כשהוא תאב לאכול לשון הרמב"ם מצוה שימנע אדם מן המנחה ולמעלה לקבוע סעודתו ונראה דאף קודם המנחה נמי אין לקבוע דע"ש סתמא קאמר דגרסי' בפ' השולח (גיטין לח:) א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן ב' משפחות היו בירושלים אחת קבעה סעודתה בע"ש ואחת בשבת פי' בשעת בית המדרש ושתיהן נעקרו ויראה שדרך אנשי מעשה להתענות כל היום כדאיתא בעירובין בפ' בכל מערבין (עירובין מ:) הני בני בי רב דיתבי בתעניתא במעלי שבתא מהו לאשלומי אלמא שדרך ת"ח להתענות בע"ש ולענין בעיין אסיקנא (עירובין מא.) והילכתא מתענה ומשלים פי' אם ירצה ולא הוי כמתענה בשבת וכיון שיכול להשלים אם ירצה והוא קיבל עליו תענית סתם וכל תענית שלא שקעה עליו החמה אינו תענית צריך להשלים עד צאת הכוכבים אם לא שפירש בשעת קבלת תענית עד שישלים תפלתו עם הצבור והר"מ כתב שיכול לאכול מיד אחר התפלה קודם שקיעת החמה שהוא מפרש מתענה ומשלים עד אחר התפלה אבל אם מתענה בע"ש תענית חלום מתענה עד צאת הכוכבים כיון שיכול להתענות אפי' בשבת כ"ש שמשלים עד הלילה:
On n'assiége pas les villes des idolâtres dans une guerre de réchout, à moins d'avoir commencé trois jours avant Chabbat ; et si l'on a commencé, on n'interrompt pas. Mais une guerre de mitsva, on la commence même le Chabbat. On ne va pas le vendredi plus de trois parassaot, afin d'arriver au gîte tandis que le jour est encore grand et de pouvoir préparer les besoins du repas de Chabbat — qu'on aille chez soi ou à la maison de l'oshpiza. On ne fixe pas de repas le vendredi, par honneur du Chabbat ; il est permis de manger jusqu'à la tombée de la nuit ; néanmoins il est interdit d'y fixer un repas, afin d'entrer dans le Chabbat avide de manger. Langage du Rambam : c'est une mitsva que l'homme s'abstienne, à partir de la minha et au-delà, de fixer son repas. Et il semble que même avant la minha on ne fixe pas non plus, car il dit « vendredi » sans préciser. On lit au chapitre Hacholea'h (Gittin 38b) : Rabbi 'Hiya bar Abba a dit au nom de Rabbi Yo'hanan : deux familles étaient à Jérusalem, l'une fixait son repas le vendredi et l'une le Chabbat — c'est-à-dire à l'heure du beit hamidrach — et toutes deux furent déracinées. Il apparaît que la voie des hommes d'action est de jeûner tout le jour, comme on le trouve dans Erouvin au chapitre Bekhol Me'arvin (Erouvin 40b) : « ces fils de la maison du maître qui sont à jeun les vendredis, qu'en est-il d'achever ? » — donc c'est la voie des talmidei 'hakhamim de jeûner le vendredi. Quant à la question, on a conclu (Erouvin 41a) : et la halakha est « il jeûne et achève » — c'est-à-dire s'il le veut, et ce n'est pas comme jeûner le Chabbat. Puisqu'il peut achever s'il le veut, et qu'il a accepté un jeûne sans précision, et que tout jeûne sur lequel le soleil ne s'est pas couché n'est pas un jeûne, il doit achever jusqu'à la sortie des étoiles — à moins d'avoir précisé, au moment d'accepter le jeûne, [qu'il jeûne] jusqu'à ce qu'il termine sa tefila avec le tsibbour. Le R"M a écrit qu'il peut manger aussitôt après la tefila, avant le coucher du soleil, car il explique « il jeûne et achève » comme allant jusqu'après la tefila. Mais s'il jeûne le vendredi un jeûne de rêve, il jeûne jusqu'à la sortie des étoiles : puisqu'on peut jeûner même le Chabbat, à plus forte raison il achève jusqu'à la nuit.