On n’allume pas un feu de bois à l’approche de la nuit tant que la flamme ne monte pas d’elle-même. Bûche unique : le feu doit prendre la plus grande part de l’épaisseur et du pourtour. Charbons : même une prise minime suffit. Brai, soufre, paille et gavba s’enflamment facilement. Roseaux liés et noyaux de dattes en panier n’exigent pas la plus grande part ; s’ils sont épars, oui.
אין עושין מדורה מעצים סמוך לחשיכה עד שיצית בהן האור בענין שתהא השלהבת עולה מאליה ואם הוא עץ יחידי צריך שיאחוז האור ברוב עוביו וברוב היקיפו ובפחמין אפי' לא אחז בהם אלא כל שהו שרי מפני שהן דולקין והולכים אבל לאחר שהצית בהם האור כראוי יכול להתחמם כנגדה בשבת ולהשתמש לאורה בין אם היא על גבי קרקע או על גבי המנורה ואפי' אם היא מאותן דברים שאין עושין מהן פתילה לשבת מדורה של זפת ושל גפרית וקש וגבבא א"צ שיאחוז האור ברובן מפני שהן נוחין לידלק וכן מדורה של קנים שאגדן ושל גרעיני תמרים שהם בסל אין צריכין רוב אבל אם לא אגד הקנים ולא נתן הגרעינים בסל צריכין רוב:
On ne fait pas de médoura (feu) de bois à l’approche de la nuit, jusqu’à ce que le feu y prenne de sorte que la flamme monte d’elle-même. S’il s’agit d’une bûche unique, il faut que le feu saisisse la plus grande part de son épaisseur et la plus grande part de son pourtour. Pour les pehamin (charbons), même si le feu n’y a pris que tant soit peu, c’est permis, car ils brûlent et continuent. Mais une fois que le feu y a pris comme il faut, on peut se chauffer auprès d’elle le Chabbat et se servir de sa lumière, qu’elle soit à même le sol ou sur le chandelier, et même si elle est faite de ces matières dont on ne fait pas de mèche pour Chabbat. Une médoura de zefet (brai), de soufre, de paille et de gavba (chaume, menues pailles) n’a pas besoin que le feu saisisse la plus grande part, car elles s’enflamment facilement. De même une médoura de roseaux qu’on a liés, et de noyaux de dattes qui sont dans un panier, n’exigent pas la plus grande part. Mais si l’on n’a pas lié les roseaux et qu’on n’a pas mis les noyaux dans un panier, ils l’exigent.