Au bein hashemashot, doute jour ou nuit à partir du coucher du soleil : on ne prélève pas la dîme du vadaï, on n'immerge pas les ustensiles et l'on n'allume pas les lampes. Qui n'est pas expert allume tôt, d'après des signes (soleil au sommet des arbres ; par ciel couvert : poules, corbeaux ou herbe irna). On peut prélever le demaï et faire des erouvei hatsérot, non des erouvei tehoumin.
ספק חשכה ספק אינה חשכה אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות והוא בין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה וזמנו משתשקע החמה ואילך (עי' סי' רצ"ג ותר"ח) ומי שאינו בקי בשיעור בין השמשות ימהר להדליק כדאמר ליה רבה לאריסיה אתון דלא קים לכו בשיעורא דרבנן אדאיכא שימשא בריש דיקלא אדליקו שרגא פי' בעוד השמש בראש האילנות וביום המעונן במתא חזו תרנגולין שיושבין על הקורה מבע"י בדברא חזו עורבי שגם הם יושבין מבע"י א"נ אירנא פירוש עשב שעליו נוטין לרוח השמש שחרית נוטין למזרח בחצי היום זקופין ערבית נוטין למערב: אבל מעשרין את הדמאי ומערבין עירובי חצירות אבל לא עירובי תחומין:
S'il y a doute s'il fait déjà sombre ou non, on ne prélève pas la dîme du vadaï, on n'immerge pas les ustensiles et l'on n'allume pas les lampes. C'est le bein hashemashot, doute s'il est jour ou nuit ; son temps est à partir du coucher du soleil (voir siman 293 et 608). Celui qui n'est pas expert dans la mesure du bein hashemashot se hâtera d'allumer, comme Rabbah dit à son métayer : « Vous qui n'êtes pas experts dans la mesure des Sages, tant que le soleil est encore au sommet du palmier, allumez la lampe », c'est-à-dire tant que le soleil est encore au sommet des arbres. Par jour couvert, en ville, on regarde les poules qui se perchent sur la poutre de jour encore ; en rase campagne, on regarde les corbeaux, qui se perchent aussi de jour encore ; ou bien l'irna, herbe dont les feuilles s'inclinent du côté du soleil : le matin vers l'est, à midi dressées, le soir vers l'ouest. Mais on prélève la dîme du demaï et l'on fait des erouvei hatsérot ; on ne fait pas d'erouvei tehoumin.