Dès le retour à la maison, on se hâte de faire le kiddouch : hommes et femmes y sont tenus. Priorité au vin du kiddouch de la nuit. Interdit de goûter quoi que ce soit avant. Nappe sur le pain, coupe pleine non pagoum, Vayekhoulou, ordre netilat yadayim et kiddouch, mesure d’une gorgée pleine. Rattrapage le lendemain, même en mezid.
וכשיבא לביתו ימהר לאכול מיד דתניא זכור את יום השבת לקדשו זכרהו על היין בכניסתו ואחד אנשים ואחד נשים חייבים בקידוש היום ואם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולהכין צרכי סעודה לכבוד הלילה ולכבוד היום ולקידוש היום מוטב שיקנה יין לקידוש הלילה ממה שיכין צרכי הסעודה או ממה שיקנה יין לצורך היום ואסור לטעום כלום בין מים ובין יין משתחשך עד שיקדש ואפי' התחיל לאכול מבע"י צריך להפסיק ומיהו אין צריך להפסיק בעקירת השלחן אלא פורס מפה ומקדש וי"א שמקדש כמו בשאר פעמים שמברך על היין ואח"כ קידוש ומיהו בירושל' יש שאם היו שותים יין תחלה שא"צ לברך על היין אלא אומר קידוש לבד כיון שהיו יושבין ושותין תחלה וכ"פ הרי"ץ גיאות. ולענין ברכת המוציא י"א שא"צ לברך אלא מקדש ואוכל בלא המוציא ורב אלפס כתב שצריך לברך המוציא ולזה הסכים א"א ז"ל שלא לברך בורא פרי הגפן אם שתה תחלה אבל המוציא יברך ויראה מדבריו שאם אין לו יין ומקדש על הפת שגם המוציא א"צ לברך וכ"כ הרי"ץ ן' גיאות על ההיא דירושלמי שא"צ לברך על היין אם היו יושבין ושותין והוא הדין לאוכלין שקדש עליהם היום ואין להם יין שמקדשין על הפת שא"צ לברך עליו המוציא אלא מקדשין וחוזרין ואוכלין ואם גמר סעודתו וקדש עליו היום קודם שבירך ברכת המזון כתב רב אלפס שמברך ברהמ"ז על כוס ראשון ואח"כ קידוש היום על כוס שני אבל שתיהם על כוס א' לא לפי שאין עושין מצות חבילות חבילות וצריך להזכיר של שבת בבה"מ אע"פ שמברך קודם הקידוש וי"א דאף בגמר סעודתו א"צ לברך ברכת המזון תחלה אלא פורס מפה ומקדש ומברך המוציא ואוכל מעט ואח"כ מברך ברכת המזון ולזה הסכים א"א ז"ל ואם שכח וטעם שום דבר קודם שקידש יכול לקדש אח"כ ואם לא קידש בלילה יש לו תשלומין למחר כל היום וכתב ר"ע אם לא קידש בלילה מחמת שכחה או אונס יקדש למחר אבל הרמב"ם ז"ל כתב לא קידש בלילה בין בשוגג בין במזיד יקדש למחר והכי מסתבר טפי וכשישב לאכול יהיה לו מפה פרוסה על הלחם דתניא אין מביאים את השלחן אא"כ קידש ואם הביא פורס מפה ומקדש אע"פ שצריך שיערוך שלחנו מבע"י ודאי צריך שיהיה ערוך ומסודר במקום אחר ומ"מ אין מביאין אותו לפניו אלא עד אחר הקידוש כדי שיהא ניכר שבא לכבוד שבת הילכך אם הביאוהו קודם הקידוש פורס עליו מפה כאילו אינו כאן ומקדש ומסיר המפה וכתבו התוספות (שבת קיט:) דדוקא בימיהם שהיו להם שלחנות קטנים כל אחד שלחנו לפניו ולא היה עליהם טורח להפסיק ולהביא השלחן אחר הקידוש אבל לדידן ששלחנות שלנו גדולים וטורח להביאם אחר הקידוש ולהפסיק בין קידוש לסעודה נוהגין להביאם לכתחלה קודם הקידוש ולפרוס מפה ולקדש ובירושלמי קאמר שלא יראה הפת בושתו פירוש שהוא מוקדם בפסוק והיה ראוי להקדימו בברכה ומקדימין בברכת היין ואני שמעתי טעם לעשות זכר למן שהיה מונח כמו בקופסא טל למעלה וטל למטה וזכר לזה נותנין מפה תחת הפת ואחרת על גביו. ומקדש על כוס מלא יין שלא יהא פגום ולמעלה בברכת המזון (סימן קפב) כתבתי כל דיני פגימות הכוס ויאחזנו בימינו ויאמר ויכולו אע"פ שאמרו בתפלה חוזר ואומר אותו להוציא בניו ובני ביתו ובורא פה"ג וקידוש זכרון למעשה בראשית פירוש שאנו שובתים ביום ששבת בו הקב"ה אחר תכלית מעשה בראשית תחלה למקראי קודש שהשבת מוזכר תחלה בפרשת המועדים קודם לכולם זכר ליציאת מצרים אפשר לומר שהשבת תחלה למקראי קדש שהם זכר ליציאת מצרים והרמב"ן כתב שהשבת עצמו זכר ליציאת מצרים כי בעבור היות יציאת מצרים מורה על אלוה קדמון מחדש חפץ ויכול על כן כתוב בדברות שניות וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים וגו' ע"כ צוך ה' אלהיך לעשות וגו' שאם יעלה על לבבך ספק על השבת שמורה על החדוש ועל החפץ ועל היכולת תזכור מה ראו עיניך ביציאת מצרים שהוא לך לראיה ולזכור והנה השבת זכר ליציאת מצרים ויציאת מצרים זכר לשבת כי יזכרנו בו ויאמרו כי השם מחדש בכל זמן אותות ומופתים ועושה הכל ברצונו כי הוא אשר ברא את הכל במעשה בראשית כתב ר"ע לאחר שמקדש על הכוס נוטל ידיו ומברך על נטילת ידים אבל אם נטל קודם לא יקדש על היין אלא על הפת דא"ר ברונא נטל ידיו לא יקדש וכ"כ הרמב"ם ז"ל מי שנתכוון לקדש על היין ושכח ונטל ידיו לסעודה קודם שקידש ה"ז מקדש על הפת ולא על היין כיון שנטל ידיו לסעודה וכן היה נוהג רבינו מאיר מרוטנבורק לקדש קודם אבל הרשב"ם פי' דהא דאמר רב ברונא נטל ידיו לא יקדש היינו דוקא לרב דאמר יש קידוש שלא במקום סעודה הילכך לא הוי הקידוש מענין הסעודה והוי הפסק בין נטילה לסעודה הילכך אם נטל ידיו לא יקדש הוא אלא יניח לאחר לקדש ויצא הוא בשמיעה ולא הוי הפסק כולי האי אבל לשמואל דאמר אין קידוש אלא במקום סעודה וקי"ל כוותיה דשמואל יכול ליטול קודם הקידוש דקידוש לא הוי הפסק ומיהו לכתחלה טוב לקדש קודם כדחזינא דסברי בית הלל שמוזגים הכוס ואחר כך נוטלין הידים שלא להפסיק במזיגה בין נטילה לברכה ור"ת ור"י כתבו דאפי' לכתחלה יכול ליטול קודם הקידוש וכן היה מנהג אדוני אבי ז"ל ואני תמה על מנהגו שצריך לדחוק ולהוציא מימרא דרב ברונא מפשטה: ושותה מלא לוגמיו ואם שתה פחות לא יצא ולא מלא לוגמיו ממש אלא כמלא לוגמיו ומפרש במס' יומא (פ.) וכמה מלא לוגמיו כל שאילו מסלקו לצד אחד בפיו ויראה מלא לוגמיו והוא רובו של רביעית דלא כר"ע שכתב אם קידש ולא טעם רביעית לא יצא דודאי ברוב רביעית סגי ואם היו המסובין שנים או רבים ולא טעם המקדש וטעם אחר כמלא לוגמיו כתבו הגאונים שלא יצא אא"כ טעם המקדש וכ"כ בה"ג וכתב עוד אי אישתלי ולא טעים ושתו אחריני מייתי ליה כסא אחרינא ומברך בפה"ג ולא צריך לאהדורי ולאקדושי והא דמשמע בעירובין (עט:) דסגי בטעימת אחר פירשו הגאונים היינו דוקא בשאר דברים שטעונין כוס אבל בקידוש לא יצא אא"כ טעם המקדש וא"א ז"ל כתב שגם בקידוש יוצאין בטעימת אחר ומיהו צריך אחד מן המסובין לשתות מלא לוגמיו ואין שתיית שנים מצטרפין למלא לוגמיו דלא מיקרי שתייה של הנאה בפחות ממלא לוגמיו ואנן בעינן שיהנה אחד מהם משתיית כוס של ברכה מ"מ מצוה מן המובחר שיטעמו כולם: כתב בה"ג מאן דמקדש ומקמי דליטעם משתעי הדר מברך בפ"ה וא"צ לחזור ולקדש ואחר שישתה המקדש ישתו המסובין ולא קודם ואם יש לכל אחד כוסו לפניו יכולין לשתות קודם ובלבד שלא יהיו כוסות שלפניהם פגומים:
Lorsqu’il rentre chez lui, qu’il se hâte de manger aussitôt. Car il a été enseigné : « Souviens-toi du jour du Chabbat pour le sanctifier » — rappelle-le sur le vin à son entrée. Hommes et femmes sont également tenus au kiddouch du jour. S’il n’a pas de quoi acheter du vin pour le kiddouch et préparer aussi les besoins du repas en l’honneur de la nuit, en l’honneur du jour et pour le kiddouch du jour, mieux vaut qu’il achète du vin pour le kiddouch de la nuit plutôt que de préparer les besoins du repas ou d’acheter du vin pour le besoin du jour. Il est interdit de goûter quoi que ce soit, que ce soit de l’eau ou du vin, dès la tombée de la nuit jusqu’à ce qu’il fasse le kiddouch. Même s’il avait commencé à manger de jour, il doit s’interrompre. Toutefois il n’a pas à interrompre en ôtant la table : il étend une nappe et fait le kiddouch. Certains disent qu’il fait le kiddouch comme les autres fois : il bénit sur le vin, puis le kiddouch. Cependant on trouve dans le Talmud de Jérusalem que s’ils buvaient déjà du vin, il n’a pas à bénir sur le vin : il dit le kiddouch seulement, puisqu’ils étaient déjà assis à boire. Ainsi a tranché R. Yits’hak ibn Ghiyyat. Quant à la berakha de hamotsi, certains disent qu’il n’a pas à la dire : il fait le kiddouch et mange sans hamotsi. Rav Alfas (le Rif) a écrit qu’il faut dire hamotsi. Mon maître mon père z"l (le Roch) a souscrit à ceci : ne pas dire boré peri haguéfen s’il a déjà bu, mais hamotsi, il le dira. Il appert de ses propos que s’il n’a pas de vin et fait le kiddouch sur le pain, il n’a pas non plus à dire hamotsi. Ainsi a écrit R. Yits’hak ibn Ghiyyat sur ce passage du Talmud de Jérusalem : pas de berakha sur le vin s’ils étaient assis à boire ; de même pour ceux qui mangeaient lorsque le jour saint est entré sur eux et qui n’ont pas de vin : ils font le kiddouch sur le pain sans dire hamotsi, puis reprennent et mangent. S’il a achevé son repas et que le jour du Chabbat est entré sur lui avant qu’il ait dit birkat hamazone, le Rif a écrit qu’il dit birkat hamazone sur une première coupe, puis le kiddouch du jour sur une seconde ; mais les deux sur une seule coupe, non, car on ne fait pas des mitsvot par paquets. Il doit mentionner le Chabbat dans birkat hamazone, même s’il la dit avant le kiddouch. Certains disent que même s’il a achevé son repas, il n’a pas à dire d’abord birkat hamazone : il étend une nappe, fait le kiddouch, dit hamotsi, mange un peu, puis dit birkat hamazone. Mon maître mon père z"l a souscrit à cet avis. S’il a oublié et goûté quoi que ce soit avant d’avoir fait le kiddouch, il peut le faire ensuite. S’il n’a pas fait le kiddouch la nuit, il a un rattrapage le lendemain, tout le jour. Rav Amram a écrit : s’il n’a pas fait le kiddouch la nuit par oubli ou par oness (contrainte), qu’il le fasse le lendemain. Mais le Rambam z"l a écrit : s’il n’a pas fait le kiddouch la nuit, que ce soit en shogeg (par erreur) ou en mezid (volontairement), qu’il le fasse le lendemain. Et cela est plus raisonnable. Quand il s’assied pour manger, qu’il ait une nappe étendue sur le pain. Car il a été enseigné : on n’apporte la table que s’il a déjà fait le kiddouch ; et si on l’a apportée, on étend une nappe et l’on fait le kiddouch. Quoiqu’il doive dresser sa table de jour — elle doit certes être dressée et ordonnée ailleurs —, on ne l’apporte devant lui qu’après le kiddouch, afin qu’il soit manifeste qu’elle vient en l’honneur du Chabbat. Dès lors, si on l’a apportée avant le kiddouch, on étend sur elle une nappe comme si elle n’était pas là, on fait le kiddouch, puis on ôte la nappe. Les Tossafot (Chabbat 119b) ont écrit : cela ne valait qu’en leur temps, où l’on avait de petites tables, chacun la sienne devant soi, et ce n’était pas une peine d’interrompre et d’apporter la table après le kiddouch. Mais pour nous, dont les tables sont grandes et qu’il est pénible d’apporter après le kiddouch — ce qui interromprait entre le kiddouch et le repas —, on a l’usage de les apporter lekhathila (a priori) avant le kiddouch, d’étendre une nappe et de faire le kiddouch. Le Talmud de Jérusalem dit : « afin que le pain ne voie pas sa honte » — c’est-à-dire qu’il est mentionné en premier dans le verset et qu’il eût fallu le faire précéder pour la berakha, or l’on fait précéder la berakha du vin. Et j’ai entendu cette raison : pour faire mémoire de la manne, qui était posée comme dans un coffret, rosée au-dessus et rosée au-dessous ; en souvenir de cela, on met une nappe sous le pain et une autre par-dessus. On fait le kiddouch sur une coupe pleine de vin, qui ne soit pas pagoum (entamée). Plus haut, à propos de birkat hamazone (siman 182), j’ai écrit toutes les règles de la coupe pagoum. Qu’il la tienne de la main droite et dise Vayekhoulou. Bien qu’on l’ait dit dans la tefila, on le répète pour faire acquitter ses fils et les gens de sa maison. Puis boré peri haguéfen et le kiddouch : « souvenir de l’œuvre de la Création » — c’est-à-dire que nous chômons le jour où le Saint béni soit-Il s’est reposé après l’achèvement de l’œuvre de la Création ; « premier des convocations saintes » — car le Chabbat est mentionné en premier dans la parasha des fêtes, avant toutes ; « souvenir de la sortie d’Égypte » — on peut dire que le Chabbat est le premier des convocations saintes, lesquelles sont un souvenir de la sortie d’Égypte. Le Ramban a écrit que le Chabbat lui-même est un souvenir de la sortie d’Égypte : car la sortie d’Égypte enseigne un Dieu éternel, qui renouvelle, qui veut et qui peut ; c’est pourquoi il est écrit dans le second Décalogue : « Tu te souviendras que tu as été esclave au pays d’Égypte… c’est pourquoi ה' ton Dieu t’a ordonné de faire… » — que s’il te montait au cœur un doute sur le Chabbat, qui enseigne le renouvellement, la volonté et la puissance, tu te souviennes de ce que tes yeux ont vu à la sortie d’Égypte, qui te sert de preuve et de mémoire. Ainsi le Chabbat est souvenir de la sortie d’Égypte, et la sortie d’Égypte est souvenir du Chabbat : on s’en souviendra par elle, et l’on dira que ה' renouvelle en tout temps signes et prodiges et fait tout selon Sa volonté, car c’est Lui qui a créé le tout dans l’œuvre de la Création. Rav Amram a écrit : après avoir fait le kiddouch sur la coupe, il se lave les mains et bénit al netilat yadayim. Mais s’il s’est lavé auparavant, qu’il ne fasse pas le kiddouch sur le vin mais sur le pain, car Rav Berouna a dit : s’il s’est lavé les mains, qu’il ne fasse pas le kiddouch. Ainsi a écrit le Rambam z"l : celui qui avait l’intention de faire le kiddouch sur le vin et qui a oublié et s’est lavé les mains pour le repas avant d’avoir fait le kiddouch, celui-là fait le kiddouch sur le pain et non sur le vin, puisqu’il s’est lavé les mains pour le repas. Ainsi procédait aussi Rabbeinou Méir de Rothenbourg : faire le kiddouch d’abord. Mais le Rashbam a expliqué que ce que Rav Berouna a dit — « s’il s’est lavé les mains, qu’il ne fasse pas le kiddouch » — ne vaut que selon Rav, qui dit qu’il y a un kiddouch hors du lieu du repas : dès lors le kiddouch n’est pas de l’ordre du repas et constitue une interruption entre le lavage et le repas. S’il s’est donc lavé les mains, que ce ne soit pas lui qui fasse le kiddouch : qu’il laisse un autre le faire et qu’il s’acquitte en écoutant, et l’interruption n’est pas si grande. Mais selon Shmouel, qui dit qu’il n’y a de kiddouch que sur le lieu du repas — et la halakha est retenue comme Shmouel —, il peut se laver avant le kiddouch, car le kiddouch n’est pas une interruption. Toutefois, lekhathila, il est bon de faire le kiddouch d’abord, comme nous le voyons : Beit Hillel est d’avis qu’on verse la coupe puis qu’on se lave les mains, afin de ne pas interrompre par le versement entre le lavage et la berakha. Rabbeinou Tam et le Ri ont écrit que même lekhathila on peut se laver avant le kiddouch ; tel était aussi l’usage de mon maître mon père z"l. Et je m’étonne de son usage, car il faut forcer et extraire le dictum de Rav Berouna de son sens simple. Il boit une gorgée pleine (male logmav). S’il a bu moins, il ne s’est pas acquitté. Ce n’est pas une gorgée pleine au sens strict, mais l’équivalent d’une gorgée pleine. On explique dans le traité Yoma (80a) : quelle est une gorgée pleine ? Toute quantité telle que, s’il la pousse d’un côté de la bouche, elle paraît une gorgée pleine ; c’est la majeure partie d’une reviit. Non comme Rav Amram, qui a écrit que s’il a fait le kiddouch et n’a pas goûté une reviit, il ne s’est pas acquitté : à coup sûr la majeure partie d’une reviit suffit. S’ils étaient deux ou plusieurs à table, que celui qui fait le kiddouch n’ait pas goûté et qu’un autre ait goûté l’équivalent d’une gorgée pleine, les Guéonim ont écrit qu’il ne s’est pas acquitté, à moins que celui qui fait le kiddouch ait goûté. Ainsi a écrit le Bahag. Il a encore écrit : s’il a oublié et n’a pas goûté, et que d’autres ont bu, on lui apporte une autre coupe, il dit boré peri haguéfen, et il n’a pas à revenir ni à refaire le kiddouch. Ce qui paraît dans Erouvin (79b), qu’il suffit qu’un autre goûte, les Guéonim l’ont expliqué : cela ne vaut que pour les autres choses qui requièrent une coupe ; mais pour le kiddouch, on ne s’acquitte que si celui qui le fait a goûté. Mon maître mon père z"l a écrit que même pour le kiddouch on s’acquitte par la dégustation d’un autre. Toutefois il faut que l’un des convives boive une gorgée pleine ; la boisson de deux ne se cumule pas pour faire une gorgée pleine, car on n’appelle pas « boisson de plaisir » moins d’une gorgée pleine, et nous exigons que l’un d’eux jouisse de la coupe de berakha. Quoi qu’il en soit, la mitsva choisie est que tous goûtent. Le Bahag a écrit : celui qui fait le kiddouch et, avant d’avoir goûté, parle, revient dire boré peri haguéfen et n’a pas à refaire le kiddouch. Après que celui qui fait le kiddouch a bu, les convives boivent, et non avant. S’il y a devant chacun sa coupe, ils peuvent boire avant, pourvu que les coupes devant eux ne soient pas pagoum.