On ne fait le kiddouch que sur un vin propre à la libation de l’autel : exclus le vin à mauvaise odeur et le vin découvert. Sont valides le moût, le vin de la bonde ou du fond, le noir, le très blanc, le doux, le vin de cave, le vin pur et le vin de raisins secs encore humides. Le vin cuit et le vin miellé sont discutés. Sans vin, bière (hamr medina) ou pain. La coupe de kiddouch est un besoin du repas et la birkat hamazone en dispense de berakha finale.
אין מקדשין אלא על היין הראוי לנסך על גבי המזבח למעוטי ריחו רע שמסריח קצת ואפילו ריחיה וטעמיה חמרא אע"פ שמברכין עליו בפה"ג ולמעוטי מגולה אפי' סיננו במסננת כתב הרי"ץ גיאת אפילו האידנא דלא קפדינן אגילוי אין מקדשים עליו אבל מברכין עליו בפה"ג ויין מגתו מקדשין עליו דתנן סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום וכן היין שבפי החבית אע"פ שיש בו קמחין ויין שבשולי החבית אע"פ שיש בו שמרים ויין כושי פירוש שחור בורק פי' לבן ביותר והוא לגריעותא יין הלסטיון פי' מתוק ויין סתם של מרתף שאינו בדוק אם הוא טוב אם לאו כולם מקדשין עליהם ומ"מ מצוה מן המובחר לברור מן היין טוב לקדש עליו כתב בה"ג שיין חי אפי' אם הוא חזק דדרי על חד תלתא מיא מקדשין עליו ומ"מ יותר טוב למוזגו ובלבד שיהא מזוג כראוי ויינות שלנו יותר טובים הם בלא מזיגה ויין צמוקים מקדשין עליהם ל"ש מכמשי בגופנייהו ול"ש נצטמקו ע"י חמה או על ידי תולדות האור כגון שהכניסן בחמין למהר צמוקן או שתלאן בעשן והוא שיצא מהן קצת לחלוחית כשמעצרין אותן אבל אם אין בהן לחלוחית ואין יוצא מהן דבר אלא ע"י שרייה ששורין אותן במים לא וחמרא דריחיה חלא וטעמיה חמרא חמרא אבל אם ריחיה חמרא וטעמיה חלא חלא דבתר טעמיה אזלינן. שמרי יין שנתן עליהם מים או חרצנים שנתן עליהם מים ויש בהם טעם יין אין מקדשין עליהם ומברכין עליהם שהכל אפי' אם נתן עליהם ג' מדות מים ויצאו ג' מדות וחצי אבל אם נתן ג' מדות מים ויצאו ארבעה הוה ליה כיין מזוג ועל יין מבושל רבו הדעות הרב ר' שמעיה כתב בשם רבינו שלמה שמברכין עליו שהכל וכ"כ הרב ר' יצחק ן' גיאות. יין שנתבשל אפילו מעט וכן אם נתן לתוכו מעט דבש מברכין עליו שהכל וכ"כ רב האי וכיון שנתן האור תחתיו והרתיח אין בו משום גילוי ולא משום יין נסך ואין אומרים עליו קידוש היום ואינו נראה לבעל העיטור דלא גרע מקונדיטון דאיתא בירושלמי שיוצאין בו בפסח ידי ד' כוסות וכ"כ ר"ת ור"י שמקדשין על המבושל ולזה הסכים א"א ז"ל והרמב"ם ז"ל כתב אין מקדשין אלא על יין הראוי לנסך על גבי מזבח לפיכך אם נתערב בו דבש או שאור אפי' כטפת חרדל בחבית גדולה אין מקדשין עליו כך אנו מורין בכל מערב ויש מי שמתיר לקדש עליו שלא אמרו יין הראוי לנסך על גבי מזבח אלא להוציא מגולה או ריחו רע או מבושל שאין מקדשין על אחת מאלו. במקום שאין יין מצוי מקדשין על השכר ושאר משקין כיון שאין יין מצוי שם הוי שאר משקין חמר מדינה ופרשב"ם שנקרא חמר מדינה כשאין יין בכל העיר ויש מפרשין דלא הוי חמר מדינה אלא אם כן שלא יהא יין גדל מהלך יום כל סביב העיר ומדברי הרמב"ם ז"ל יראה שאין מקדשין עליו שכתב מדינה שרוב יינה שכר אע"פ שאין מקדשין עליו מבדילין עליו הואיל והוא חמר מדינה ועל הפת כתב ר"ת שאין מקדשין עליו ורשב"ם כתב שמקדשין עליו וכ"כ רב עמרם ואומר ויכולו ומברך ברכת המוציא ואינו פורס וגומר הקידוש ופורס כ"כ רב האי וכתב עוד דאפי' אם יש לו יין אם אינו מקובל לו ואינו חביב לו שיקדש עליו שאין לו לברך על דבר שאינו נהנה ממנו וכתב א"א ז"ל שמקדשין על השכר אם הוא חמר מדינה ומ"מ יותר טוב הוא לקדש על פת כיון שהסעודה באה לכבוד שבת אבל בסעודת הבקר יותר טוב לקדש על השכר פי' שיברך עליו שהכל נהיה בדברו קודם לברכת המוציא שאם יברך על הפת תחלה אין כאן שום שינוי כתב ר"ע כוס של קידוש כל זמן שלא בירך ברהמ"ז חייב לברך עליו ברכה אחרונה וה"מ שאין לו כוס לברהמ"ז אבל אם יש לו כוס לברהמ"ז כיון דאכתי לא אסח דעתיה דהא אית ליה כוס של ברכה לא בעו לברוכי אחר כוס של קידוש שנפטר בברכה של ג' ע"כ ואיני מבין דבריו כיון שכתב שאם בירך ברה"מ שנפטר מלברך על הקידוש והוא צריך לברך ברכת המזון אם כן למה מחייבו לברך ברכה אחרונה על של קידוש מה לי יש לו כוס או אין לו כוס אלא לעולם כוס של קידוש צרכי הסעודה ונפטר בברכת המזון וא"צ לברך עליו ברכה אחרונה הילכך פוטר יין שבתוך המזון ומיהו י"ל כשיש לו כוס לבהמ"ז ודעתו לשתות עוד ברכה אחרונה שעל כוס של בהמ"ז פוטר של קידוש ולדעת ר"ע שסובר שבהמ"ז פוטר כוס של ברהמ"ז מברכה אחרונה אגב זה נמי פוטר של קידוש אבל אם אין לו כוס לבהמ"ז צריך לברך ברכה אחרונה על של קידוש דאע"ג דברכה אחת מעין ג' פוטרתו ברכת ג' אינה פוטרתו וא"א ז"ל כתב כסברא הראשונה דיין שלפני המזון נפטר בברה"מ אפילו אין לו לברה"ז כוס דכיון שבא להמשיך האדם לתאות המאכל חשיב כדברים הבאים מחמת הסעודה וכ"ש בכוס של קידוש שהוא צורך סעודה טפי דקי"ל אין קידוש אלא במקום סעודה:
On ne fait le kiddouch que sur le vin propre à être versé en libation sur l’autel : cela exclut le vin dont l’odeur est mauvaise, qui pue un peu — et cela même si son odeur et son goût sont encore ceux du vin, bien qu’on récite sur lui « boré peri haguéfen ». Cela exclut aussi le vin resté découvert (guilouy), même si on l’a passé au filtre. R. Yits’hak ibn Ghiyyat a écrit : même de nos jours, où l’on n’est plus pointilleux sur le guilouy, on ne fait pas le kiddouch sur ce vin ; on récite toutefois sur lui « boré peri haguéfen ». On fait le kiddouch sur le vin tout juste sorti du pressoir : il a été enseigné qu’un homme peut presser une grappe de raisins et dire sur elle le kiddouch du jour. De même le vin qui est à la bonde du tonneau, bien qu’il y ait des particules farineuses (kemahin) ; le vin du fond du tonneau, bien qu’il y ait des lies ; le vin koushi, c’est-à-dire noir ; le vin boreq, c’est-à-dire extrêmement blanc — et c’est un défaut ; le vin halastiyon, c’est-à-dire doux ; et le vin ordinaire de la cave, dont on n’a pas vérifié s’il est bon ou non : sur tous ceux-là on fait le kiddouch. Néanmoins, mitsva choisie que de trier du bon vin pour faire le kiddouch. Le Bahag a écrit que sur le vin pur (yayin 'haï), même s’il est fort au point de supporter trois mesures d’eau pour une de vin, on fait le kiddouch. Néanmoins il est meilleur de le couper, pourvu que le coupage soit comme il faut. Nos vins à nous sont meilleurs sans coupage. On fait le kiddouch sur le vin de raisins secs, qu’ils se soient flétris sur la souche ou qu’ils aient été desséchés au soleil ou par un dérivé du feu — par exemple qu’on les ait mis dans l’eau chaude pour hâter leur dessèchement, ou qu’on les ait suspendus à la fumée. Encore faut-il qu’il en sorte un peu d’humidité quand on les presse. Mais s’il n’y a plus d’humidité et que rien n’en sort sinon par trempage dans l’eau, non. Le vin dont l’odeur est de vinaigre et le goût de vin est du vin ; mais si l’odeur est de vin et le goût de vinaigre, c’est du vinaigre : on suit le goût. Sur les lies de vin sur lesquelles on a versé de l’eau, ou sur les pépins sur lesquels on a versé de l’eau, s’ils ont goût de vin, on ne fait pas le kiddouch et l’on récite « chéhakol » — même si l’on a versé trois mesures d’eau et qu’il en est sorti trois mesures et demie. Mais si l’on a versé trois mesures d’eau et qu’il en est sorti quatre, c’est comme du vin coupé. Au sujet du vin cuit, les avis sont nombreux. Rav Shemaya a écrit au nom de Rabbeinou Shelomo que l’on récite « chéhakol ». De même R. Yits’hak ibn Ghiyyat : le vin qui a cuit, ne fût-ce qu’un peu, et de même si l’on y a mis un peu de miel, on récite « chéhakol ». De même Rav Haï : dès que l’on a mis le feu dessous et qu’il a bouilli, il n’y a plus ni interdiction de guilouy ni de yayin neseikh, et l’on ne dit pas sur lui le kiddouch du jour. Cela ne paraît pas juste au Baal HaItour : il n’est pas moindre que le konditon, dont le Talmud de Jérusalem dit que l’on s’acquitte par lui, à Pessa’h, des quatre coupes. Rabbeinou Tam et le Ri ont écrit de même que l’on fait le kiddouch sur le vin cuit ; mon maître mon père z"l y a consenti. Le Rambam z"l a écrit : on ne fait le kiddouch que sur le vin propre à la libation de l’autel ; dès lors, si du miel ou du levain (seor) s’y est mêlé, ne fût-ce qu’une goutte de moutarde dans un grand tonneau, on ne fait pas le kiddouch dessus. Ainsi juge-t-on dans tout l’Occident. Il en est qui permettent d’y faire le kiddouch : ils n’ont dit « vin propre à la libation de l’autel » que pour exclure le vin découvert, celui dont l’odeur est mauvaise, ou le vin cuit, sur aucun desquels on ne fait le kiddouch. Là où le vin n’est pas courant, on fait le kiddouch sur la bière et les autres breuvages : dès lors que le vin n’y est pas courant, les autres breuvages sont hamr medina. Le Rashbam a expliqué que l’on appelle hamr medina le cas où il n’y a pas de vin dans toute la ville. D’autres expliquent que ce n’est hamr medina que s’il ne pousse pas de vin à une journée de marche tout autour de la ville. Des propos du Rambam z"l il appert que l’on n’y fait pas le kiddouch : il a écrit qu’en un pays dont la plus grande part de « vin » est de la bière, bien que l’on n’y fasse pas le kiddouch, on y fait la havdala, puisqu’il est hamr medina. Quant au pain, Rabbeinou Tam a écrit que l’on n’y fait pas le kiddouch ; le Rashbam a écrit que si ; de même Rav Amram : on dit Vayekhoulou, on récite la berakha de hamotsi, on ne rompt pas, on achève le kiddouch, puis l’on rompt. De même Rav Haï ; il a ajouté que même s’il a du vin, s’il ne lui agrée pas et ne lui est pas cher au point d’y faire le kiddouch, il n’a pas à bénir sur une chose dont il ne jouit pas. Mon maître mon père z"l a écrit que l’on fait le kiddouch sur la bière si elle est hamr medina ; néanmoins il est meilleur de faire le kiddouch sur le pain, puisque le repas vient en l’honneur de Chabbat. Mais au repas du matin, il est meilleur de faire le kiddouch sur la bière — c’est-à-dire de réciter sur elle « chéhakol niheya bidvaro » avant la berakha de hamotsi : car si l’on bénissait d’abord sur le pain, il n’y aurait là aucun changement. Rav Amram a écrit : tant que l’on n’a pas récité birkat hamazone, on est tenu de réciter une berakha finale sur la coupe de kiddouch. Cela ne vaut que s’il n’a pas de coupe pour birkat hamazone ; mais s’il a une coupe pour birkat hamazone, comme il n’a pas encore détourné son esprit — puisqu’il a une coupe de berakha — on n’a pas à bénir après la coupe de kiddouch, qui est dispensée par la bénédiction des trois. Jusqu’ici ses propos. Je ne comprends pas ses paroles : puisqu’il a écrit que si l’on a récité birkat hamazone, on est dispensé de bénir après le kiddouch, et qu’il doit de toute façon réciter birkat hamazone, pourquoi alors l’obliger à une berakha finale sur celle du kiddouch ? Qu’il ait une coupe ou qu’il n’en ait pas, qu’importe ? Bien plutôt, la coupe de kiddouch est toujours un besoin du repas et elle est dispensée par birkat hamazone : on n’a pas à réciter sur elle de berakha finale. Dès lors elle dispense aussi le vin bu pendant le repas. On peut toutefois dire : quand il a une coupe pour birkat hamazone et qu’il a l’intention de boire encore, la berakha finale qui porte sur la coupe de birkat hamazone dispense celle du kiddouch ; et selon l’avis de Rav Amram, qui tient que birkat hamazone dispense la coupe de birkat hamazone de berakha finale, par le même biais elle dispense aussi celle du kiddouch. Mais s’il n’a pas de coupe pour birkat hamazone, il doit réciter une berakha finale sur celle du kiddouch : car bien qu’une berakha « meein chaloch » le dispenserait, la bénédiction des trois ne le dispense pas. Mon maître mon père z"l a écrit selon le premier raisonnement : le vin d’avant le repas est dispensé par birkat hamazone, même s’il n’a pas de coupe pour birkat hamazone, car comme il vient stimuler l’appétit de l’homme, il est assimilé aux choses qui viennent à cause du repas ; à plus forte raison la coupe de kiddouch, qui est encore davantage un besoin du repas, puisque nous tenons qu’il n’y a de kiddouch que sur le lieu du repas.