Qui a perdu le compte des jours compte sept jours dès qu’il s’en avise, sanctifie le septième par kiddouch et havdala, et ne travaille chaque jour — y compris ce jour-là — que pour sa subsistance ; il peut marcher chaque jour. S’il sait le rang depuis le départ mais pas le jour de la semaine, les 8e, 15e, 22e jours et suivants sont permis sans limite.
ההולך במדבר ואינו יודע מתי הוא שבת מונה ז' ימים מיום שנתן אל לבו שכחתו ומקדש השביעי שעושה קידוש והבדלה ועושה בכל יום מלאכה כדי פרנסתו ולא יותר ואף ביום שמקדש בו ומותר לילך בו בכל יום היה יודע מנין יום שיצא בו כגון שיודע שהיום יום ד' או יום חמישי ליציאתו אבל אינו יודע באיזה יום יצא מותר לעשות כל מה שירצה ביום שמיני ליציאתו שביום כזה יצא מביתו ובודאי לא יצא בשבת וכן ביום ט"ו וכן ביום כ"ב וכן לעולם:
Celui qui marche dans le désert et ne sait pas quand c’est Chabbat compte sept jours à partir du jour où il a pris conscience de son oubli, et il sanctifie le septième : il y fait le kiddouch et la havdala. Il fait chaque jour un travail à hauteur de sa subsistance, et pas davantage, même le jour où il sanctifie. Il lui est permis d’y marcher chaque jour. S’il savait le compte du jour où il est sorti — par exemple s’il sait qu’aujourd’hui est le quatrième ou le cinquième jour depuis sa sortie, mais qu’il ne sait pas quel jour de la semaine il est sorti —, il lui est permis de faire tout ce qu’il veut le huitième jour depuis sa sortie, car c’est un jour comme celui-là qu’il est sorti de chez lui, et à coup sûr il n’est pas sorti le Chabbat ; de même le quinzième jour, de même le vingt-deuxième, et ainsi toujours.