Qui part en mer ou en caravane sans laisser de chercheur, ou qui fait de sa maison un grenier : avant les trente jours, on annule dans le cœur ; dans les trente jours, ou si l’on compte revenir pendant Pessah même dès Roch Hachana, on doit éliminer. Pas de berakha sur l’annulation du cœur. Maison d’idolâtre : Avi HaEzri exige l’élimination si l’on s’embarque ; le Tour estime qu’il n’y a pas à rechercher, le hamets étant hefker.
המפרש מיבשה לים או יצא בשיירא ואינו מניח בביתו מי שיבדוק ואין דעתו לחזור בתוך הפסח אם הוא קודם ל' יום לפני הפסח א"צ לבער וכשיגיע הפסח יבטלנו בלבו ואם הוא בתוך ל' יום צריך לבער שכבר חל עליו חובת ביעור כיון שדורשין בהלכות הפסח ואם דעתו לחזור בתוך הפסח אפילו מר"ה צריך לבער ואם שכח ולא בדק יבטל כשיגיע הפסח וענין הברכה כתב ב"ה אם הוא יודע שיש לו חמץ יברך על ביטול חמץ ואם לאו לא יברך ונראה שאפילו יודע שיש לו חמץ בביתו אין צריך לברך כיון שעיקר הביטול בלבו ואם מחשב בלבו לבטל סגי דלא מצינו ברכה על מחשבה שבלב אע"ג שנוהגין לומר כל חמירא וכו' לא מצינו שתיקנו חכמים זה אלא שנהגו כך והרמב"ם ז"ל כתב אם דעתו לחזור אפילו קודם הפסח צריך לבער שמא תתאחר ביאתו עד תוך הפסח או ביהש"מ וכ"כ הרי"ץ גיאות וכן הדין בעושה ביתו אוצר ואין דעתו לפנותו קודם ל' יום א"צ לבער אלא מבטלו בלבו כשיגיע הפסח תוך ל' יום צריך לבער ואם דעתו לפנותו אפי' מר"ה צריך לבער כתב אבי העזרי ישראל היוצא מבית עו"ג תוך ל' יום צריך לבער אע"פ שהעו"ג יתן בו חמץ שהמצוה מוטלת על ישראל לבער כשיוצא ממנו והני מילי במפרש ויוצא בשיירא אבל אם נכנס הישראל בבית אחר בעיר הזאת או אפי' הלך לעיר אחרת בודק שמה וא"צ לבדוק כאן ונ"ל שא"צ לבדוק כיון שהעכו"ם נכנס בביתו אף אם נשאר לישראל חמץ ודאי מתייאש ממנו ואין לך הפקר גדול מזה:
Celui qui s’embarque de la terre ferme vers la mer, ou qui part en caravane, et qui ne laisse pas chez lui quelqu’un pour rechercher, et n’a pas l’intention de revenir pendant Pessah : s’il part plus de trente jours avant Pessah, il n’a pas à éliminer ; lorsque Pessah arrivera, il l’annulera dans son cœur. S’il part dans les trente jours, il doit éliminer, car l’obligation d’élimination pèse déjà sur lui, puisque l’on expose déjà les lois de Pessah. S’il a l’intention de revenir pendant Pessah, même dès Roch Hachana, il doit éliminer. S’il a oublié et n’a pas recherché, il annulera lorsque Pessah arrivera. Au sujet de la berakha, le Baal HaItour a écrit : s’il sait qu’il a du hamets, il bénira « al bitoul hamets » ; sinon, il ne bénira pas. Il me semble que même s’il sait qu’il a du hamets chez lui, il n’a pas à bénir, puisque l’essentiel de l’annulation est dans le cœur ; s’il pense dans son cœur à annuler, cela suffit, car l’on ne trouve pas de berakha sur une pensée du cœur. Bien que l’on ait l’usage de dire « kol hamira, etc. », l’on n’a pas trouvé que les Sages l’aient institué : ce n’est qu’un usage. Le Rambam, de mémoire bénie, a écrit : s’il a l’intention de revenir, même avant Pessah, il doit éliminer, de peur que son retour ne se retarde jusqu’en Pessah ou jusqu’au crépuscule (bein hachemachot). Ainsi a aussi écrit le Ri"ts Ibn Ghiyyat. Même loi pour celui qui fait de sa maison un grenier et n’a pas l’intention de le vider : avant les trente jours, il n’a pas à éliminer, mais il l’annulera dans son cœur lorsque Pessah arrivera ; dans les trente jours, il doit éliminer ; s’il a l’intention de le vider, même dès Roch Hachana, il doit éliminer. L’Avi HaEzri a écrit : un Israélite qui quitte la maison d’un idolâtre dans les trente jours doit éliminer, même si l’idolâtre y mettra du hamets, car la mitsva d’éliminer incombe à l’Israélite lorsqu’il en sort. Cela ne vaut que pour celui qui s’embarque et part en caravane ; mais si l’Israélite entre dans une autre maison de cette ville, ou même s’il va dans une autre ville, il recherche là-bas et n’a pas à rechercher ici. Il me semble qu’il n’a pas à rechercher, puisque l’idolâtre entre dans sa maison : même s’il reste du hamets à l’Israélite, il en désespère certainement, et il n’est pas de hefker plus grand que cela.