La recherche incombe à celui qui détient la clé au début de la nuit du 14. Si l’on ignore si la maison a été recherchée et que le bailleur est hors de la ville, on penche vers l’indulgence et l’on annule dans le cœur. On ne se rétracte pas si la maison réputée recherchée ne l’était pas. Femmes, esclaves et mineurs capables sont crus.
המשכיר בית לחבירו בי"ד מי שהוא המפתח בידו בתחלת ליל י"ד שהוא התחלת זמן חיוב הבדיקה עליו מוטל לבדוק אם נשאר ביד המשכיר עליו מוטל לבדוק אם בא ליד השוכר הוא חייב לבדוק: השוכר בית מחבירו בי"ד ואינו יודע אם הוא בדוק אם לאו אם הוא בעיר שואלו אם בדקו אם לאו ואם אינו בעיר תולין להקל לומר שבדקו ומבטל בלבו ודיו: השוכר בית מחבירו בחזקת בדוק ומצא שאינו בדוק אינו יכול לחזור בו ולומר הטעיתני אפי' במקום שנוהגין ליתן שכר על הבדיקה וכל שכן אם כל א' בודק לעצמו: הכל נאמנים על בדיקת חמץ להעיד על הבית שהוא בדוק אפילו נשים ועבדים וקטנים ואפי' ידענו שלא בדק בעל הבית והם אומרים בדקנוהו נאמנין כ' הרמב"ם ז"ל והוא שיהיה קטן שיש בו דעת לבדוק:
Celui qui donne à loyer une maison à son prochain le 14 : celui qui a la clé en main au début de la nuit du 14 — début du temps où la recherche devient obligatoire —, c’est sur lui que pèse la recherche. Si elle est restée en main du bailleur, c’est à lui de rechercher. Si elle est passée en main du locataire, c’est lui qui doit rechercher. Celui qui prend à loyer une maison de son prochain le 14 et ne sait pas si elle a été recherchée ou non : si le bailleur est en ville, il lui demande s’il a recherché ou non. S’il n’est pas en ville, on penche vers l’indulgence en disant qu’il a recherché ; le locataire annule dans son cœur, et cela suffit. Celui qui prend à loyer une maison de son prochain réputée recherchée, et trouve qu’elle ne l’est pas, ne peut pas se rétracter en disant « tu m’as trompé », même là où l’on a l’usage de payer un salaire pour la recherche, et à plus forte raison si chacun recherche pour soi. Tous sont dignes de foi pour la recherche du hamets, afin de témoigner que la maison est recherchée, même les femmes, les esclaves et les mineurs. Même si nous savons que le maître de maison n’a pas recherché et qu’ils disent « nous l’avons recherchée », ils sont crus. Le Rambam, de mémoire bénie, a écrit : à condition que le mineur ait l’intelligence de rechercher.