Rabbi Yehouda n’admet que le brûlage ; les Sages permettent aussi d’émietter et de jeter au vent ou à la mer. Rachi et le Sefer ha-Mitsvot suivent Rabbi Yehouda ; les Guéonim, le Rambam et l’Itour suivent les Sages. Dispute Rachi / Rabbénou Tam sur le temps du biour. Profit des cendres et des braises selon les deux avis.
רבי יהודה אומר אין ביעור חמץ אלא שריפה ורש"י פוסק כוותיה וכן בספר המצות והגאונים פסקו כחכמים דאמרי מפרר וזורה לרוח או מטיל לים פירוש גם יפרר כשיזרוק לים ולא ישליכנו שם שלם וכ"כ הרמב"ם ז"ל ובעל העיטור ואף ר"י לא קאמר דוקא בשריפה אלא שלא בשעת ביעורו אבל בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר ופירש"י שלא בשעת ביעורו הוא שעה ששית אז הוא דוקא בשריפה ובשעת ביעורו הוא מכאן ואילך ור"ת פירש איפכא שעת ביעורו הוא שעה ששית ואז השבתתו בכל דבר ומשם ואילך דוקא בשריפה ולפ"ז אפילו לרבי יהודה א"צ לשורפו שרוב העולם מבערין קודם סוף שש כתב א"א הרא"ש ז"ל דאפילו לרש"י בשעה חמישית השבתתו בכל דבר כיון שמותר בהנאה ואינו נראה כן מפירושו שהוא פי' דלר' יהודה אפילו יוצא בשיירא הוא דוקא בשריפה וכששורפו בשעת איסורו לכ"ע אסור ליהנות בו לכך טוב לעשות לו מדורה ולשורפו בפני עצמו אבל ליהנות באפרו אחר ששרפו זה תלוי בפלוגתא דר"י ורבנן לרבי יהודה שהוא בשריפה מותר דקיימא לן כל הנשרפין אפרן מותר ולרבנן אסור דכל הנקברין אפרן אסור ואם בישל בו תבשיל או אפה בו פת לר"י שאפרו מותר אין התבשיל או הפת אסורין אלא אם כן נאפה הפת ונתבשל התבשיל בעוד גוף החמץ קיים או הגחלים לוחשות אבל אם כבו מותרין ולרבנן שאפרו אסור אסורים בכל ענין והרמב"ם ז"ל כתב סתם ואם אפה בו פת או בישל בו תבשיל אסורין והוא הולך לשיטתו שפוסק כחכמים:
Rabbi Yehouda dit : il n’y a de destruction du hamets que par le feu. Rachi statue comme lui, et de même le Sefer ha-Mitsvot. Les Guéonim ont statué comme les Sages, qui disent : on émiette et l’on disperse au vent, ou l’on jette à la mer — c’est-à-dire que l’on émiette aussi quand on jette à la mer, et que l’on n’y jette pas le hamets entier. Ainsi ont écrit le Rambam z"l et le Baal ha-Itour. Même Rabbi Yehouda n’a exigé le brûlage que hors du temps du biour ; mais au temps du biour, on l’élimine par n’importe quel moyen. Rachi explique : « hors du temps du biour » désigne la sixième heure — alors c’est uniquement par le feu — et « au temps du biour » désigne à partir de là. Rabbénou Tam a expliqué l’inverse : le temps du biour est la sixième heure, et alors on l’élimine par n’importe quel moyen ; et de là en avant, uniquement par le feu. Selon cela, même pour Rabbi Yehouda on n’a pas besoin de le brûler, car la plupart du monde détruit avant la fin de la sixième heure. Mon père mon maître le Roch z"l a écrit que, même selon Rachi, à la cinquième heure on l’élimine par n’importe quel moyen, puisqu’il est encore permis à tout profit. Cela ne paraît pas ainsi d’après son commentaire : il a expliqué que, pour Rabbi Yehouda, même celui qui part avec une caravane doit détruire uniquement par le feu. Quand on le brûle à l’heure de son interdit, de l’avis de tous il est interdit d’en tirer profit ; c’est pourquoi il est bon de lui faire un foyer et de le brûler à part. Mais tirer profit de sa cendre après qu’on l’a brûlé dépend de la dispute entre Rabbi Yehouda et les Sages : pour Rabbi Yehouda, chez qui c’est par le feu, c’est permis, car nous tenons que tout ce qui se brûle, sa cendre est permise ; pour les Sages, c’est interdit, car tout ce qui s’enfouit, sa cendre est interdite. Si l’on a cuit un mets avec ou cuit du pain avec : pour Rabbi Yehouda, dont la cendre est permise, le mets ou le pain ne sont interdits que si le pain a cuit et le mets a mijoté tandis que le corps du hamets existait encore, ou que les braises étaient encore ardentes ; mais si elles se sont éteintes, ils sont permis. Pour les Sages, dont la cendre est interdite, ils sont interdits dans tous les cas. Le Rambam z"l a écrit sans nuance : si l’on y a cuit du pain ou cuit un mets, ils sont interdits ; il suit son système, puisqu’il statue comme les Sages.