Marmites de terre : les frotter, les ranger à Pessa'h ; le feu simple ne les casherise pas, sauf retour au four de potier. Couteaux, broches et grilles, kli rishon / kli cheni / irui, corne, bois-pierre-métal, ustensiles de bouse, argent, paniers à saler, poêles, pièces rapportées, couvercles, mortiers, planche et pétrin, tonneaux de bière, maison du levain et du haroset, konya et vaisselle à boire.
קדירות של חרס שנשתמש בהן חמץ כל השנה אפילו אותן שעושין בהם דייסא ומיני קמחין משפשפן היטב בענין שלא יהא חמץ ניכר בהן ומותר לשהותן לאחר הפסח להשתמש בהן בין במינו בין שלא במינו ומצניען בפסח במקום צנוע שאין רגיל לילך שם כדי שלא יבא להשתמש בהם בפסח וטוב לסוגרן בחדר ולהצניע המפתח אבל היסק שיסיקם באש אינו מועיל בהן ולא לשום כלי חרס שנשתמש בהן בחמין אפילו שלא ע"י האור אלא שעירה לתוכם רותחין ואפילו אם ימלאום גחלים דחיישינן דילמא חייס עלייהו שמא פקעי ולא עביד להו הסקה מעלייתא ואם החזירן לכבשן ונתלבנו כתב אבי העזרי י"א שגם זה אינו מועיל דחיישינן שמא חייס עלייהו וכ"כ זקני הראב"ן ושגגה היא בידם דלא אמרינן דילמא חייס עליה אלא היכא דמתלבן מבחוץ ולא מבפנים או ע"י מילוי גומרי אבל כשמחזירה לכבשן מתלבנין מבפנים ומבחוץ כי השלהבת עולה להן מכל צד ולא פקעי וכ"כ בשאלתות דכלי חרס שרו בחזרת כבשונות וכתב א"א הרא"ש ז"ל ודוקא שנותנן לכבשן שמצרפין בו כלי חרס חדשים דכיון שמכניסן להיסק גדול כזה ודאי לא חייס עלייהו דילמא פקעי אבל לתנורים שלנו לא דאיכא למיחש דילמא חייס ומוציאן מן התנור קודם שיתלבנו: וכוביא פירש"י כלי שעושין מלבנים ועפר כמו כירה ואופין ומטגנין בו וי"א תנור קטן שקורין פדיל"א היסיקו מבחוץ ואסור לאפות בו בפסח דכיון שאין נותנין האש בפנים אינו מפליט החמץ הבלוע בו ואם מלאו גחלים בפנים שרי דלא חיישינן שמא חייס עלייהו וכן קדירות של מתכת אם רוצה להסיקם ולמלאותן גחלים שרי: סכינים מגעילן בכלי ראשון ושרו וכלי ראשון נקרא שהרתיחו בו מים על האש אפילו אינו עתה על האש רק שעודנו רותח וקודם ההגעלה צריך לשופפם יפה במשחזת או בריחים להעביר כל חלודה שבהם קודם הכשרו הלכך אם יש גומות בסכין ואינו יכול לנקותו יפה אין מועיל לו הגעלה וצריך ליבון: כלים שמשתמשין בהן ע"י האור כגון שפודין ואסכלאות וכיוצא בהן צריכין ליבון והליבון עד שיהיו נצוצות ניתזין מהם ושנשתמש בהן בצונן כגון כוסות וקיתוניות די להן בשטיפה ושנשתמש בהן בחמין כפי תשמישן כך הכשירן אם תשמישן בכלי ראשון כגון כף שמגיסין בו בקדירה צריך להכשירן בכלי ראשון ואם תשמישן בכלי שני הכשירן בכלי שני ועירוי שמערה מכלי ראשון על אחרת חשוב ככלי ראשון וכך צריך להכשירן ומיהו כלי שנשתמשו בו ע"י האור לא סגי בעירוי שמערה מכלי ראשון עליו אלא צריך להכשירה בכלי ראשון לכן כתב אבי העזרי שצריך להכשיר כל הקערות בכלי ראשון לפי שפעמים כופין אותן במחבת כשהיא על האש כתב בעל המנהיג כפות העשוים מקרן שמתקלקלין במי חמין אין להן תקנה בהגעלה דחיישינן דילמא חייס עלייהו: אין חילוק בין כלי עץ או אבן או מתכת כולן דינם שוה להתירן בהגעלה וה"ר יצחק מסימפונ"ו כתב דכלי גללים וכלי אבנים די להם בשטיפה: ובתשובה לרב האי דכלי גללים וכלי אבנים שנשתמש בהן ברותחין אין להן תקנה בהגעלה דדמו לכלי חרס וצריך להסיקן בתנור עד שיתלבנו באש ורב אלפס השוה כולם וכן עיקר. כלי כסף שאין דרך להשתמש בהן בחמין אלא חושש שמא נשתמש בהן בחמין ורוצה להגעילן כתב אבי העזרי שאין להגעילן עם שאר הכלים דמתוך שאינן בולעין הרבה פולטין מיד וחוזרין ובולעין ממי ההגעלה האסורין וכן כל כלי שנשתמש בו בכלי שני לא יגעילנו עם כלי שנשתמשו בו בכלי ראשון מהאי טעמא וכן יש אוסרין כלי שהכניסו ב"פ שבפעם השני בולע מן המים האסורין ולמאי דבעינן למיכתב שאין לחוש במי שמגעיל קודם ו' שעות אם יבלע הכלי ממי הגעלה א"צ לדקדק בכל זה. סלים שמולחין בהן הבשר כתב אבי העזרי שצריכין הגעלה ומחבת שמטגנין בו כתב גם הוא שאביו רבינו יואל הצריכו ליבון והוא התירו בהגעלה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וכ"כ בתשובה מחבת בפסח עושין לו הגעלה ואם היא ארוכה משים חציה והופך עוד ומשים חציה האחרת ואם היא ארוכה ביותר מלבנה באמצע וכן כל כלי שאינו יכול להכניסו בפעם אחת לתוך המים מכניס חציו וחוזר ומכניס חציו השני ולא חיישינן שצדו הנגעל בולע מצדו השני שלא נגעל. וכל הכלים צריך להגעיל ידותיהם כמותם: מחבת או יורה שיש בו טלאי אין ניתר בהגעלה לפי שהבלוע תחת הטלאים אינו נפלט ע"י הגעלה ואבי העזרי כתב שראה בבית אביו ה"ר יואל שהיה מצוה להגעיל הכלי בשעת תיקונו קודם שישימו הטלאי ושוב היה מצוה ללבן הטלאי ולהדביקו ואף על פי שהיו משתמשין בו אחר כך קודם הפסח היה מגעילו דכבולעו עם הטלאי כך פולטו: כסוי של ברזל שמכסין בו הקדרה צריך הגעלה כיון שמזיע בכל שעה מחום הקדרה ואם נתנוהו בפסח על הקדרה בלא הגעלה כל התבשיל אסור שזיעת הכיסוי מתערב בתבשיל ואם אפו עליו בצק צריך ליבון: כסוי של ברזל שמשימין אותו על חררה שנאפת על הכירה י"א שאפילו הגעלה אינו צריך כיון שאינו עשוי אלא לכסות ואין החררה נוגעת בו ונראה לי שצריך ליבון כי ברוב פעמים נוגעת בו ועוד שהוא מזיע מהבל החררה שתחתיו: מדוכה של עץ ואבן שדכין בהן כל השנה ולפעמים דכין בהן פירורי לחם עם שומין ופלפלין כתב רש"י דלא מהני ליה הגעלה וגם בריחים קטנים של פלפל וכן כתב רבינו תם שמדמין אותן לבית שאור פירוש כלי שמשהין בו השאור ולבית חרוסת פי' כלי שעושין בו מיני טיבול שנותנין בו דברים חדים כגון שומין ופלפלין עם קמח ומבליעו לתוך הכלי ובאלו פירש רש"י ור"ת דלא שרו בהגעלה ור"י התיר כולם בהגעלה ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל וז"ל בתשובה ר"י תמה על ר"ת איך עלה על לבו לאסור בית שאור בהגעלה וגם בעיני פלא וכי שחימוצו קשה בלע בצונן טפי מד"א ע"י האור וכ"ש לרב אלפס שכתב דההיא דבית שאור איירי בכלי חרס אבל בכלי שטף אין חילוק בין בית שאור לשאר כלים אלא כולם מותרין בהגעלה וכן אני נוהג עכ"ל וכ"כ אבי העזרי ובעל הערוך והרי"ץ גיאת וכן המנהג ובלבד שיהו חלקים שאין בהן בקעים: הדף שעורכין עליו כל השנה אין נותנין עליו מצה ולא עיסה דדמי לבית שאור וצריך הגעלה והעריבה שלשין בה כל השנה צריכה הגעלה השלחנות והתיבות שמצניעין בהן אוכלין כל השנה רגילין לערות עליהן רותחין לפי שלפעמים נשפך המרק מן הקדרה לתוכן רגילין באשכנז ליתן שכר של שעורים בחביות של חרס והתיר רבינו יואל ליתן בהן יין בפסח ע"י הגעלה דהא דאמרינן כלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם היינו דוקא כשבלע ע"י האור אבל בצונן סגי להו בהגעלה ל"ש אם מזופף או אינו מזופף ועירוי ג' ימים הוי כמו הגעלה ע"כ ומיהו בפ"ב דע"ז מוכח דעירוי לא עדיף כהגעלה ומדברי רב האי יראה דלא מהני להו הגעלה לכלי חרס אפילו נשתמש בו בצונן שכתב עריבה של חרס שלשין בה כל השנה ובשעת הגתות הדיחו אותה יפה ודרכו בה ענבים או הניחוה תחת הצינור לקבל בה היין אותו היין אסור לשתותו בפסח שכלי חרס אין לו תקנה אלא בליבון הלכך אם ידוע אותו היין אסור לשתותו בפסח אבל בספיקא כי האי מילתא לא חיישינן: כל הכלים אפילו של חרס שנשתמש בהן חמץ בצונן מותר להשתמש בהן מצה אפילו בחמין חוץ מבית שאור ובית חרוסת שאף על פי שלא נשתמש בהן אלא חמץ בצונן אסור להשתמש בהן מצה בחמין אבל בצונן להניח בהן מצה אפויה מותר אבל אסור ללוש בהן אף ע"ג דצונן הוא שממהר להחמיץ וכל זה בלא הגעלה אבל ע"י הגעלה אפילו בית שאור וחרוסת שרי אם אינן של חרס אבל אם הם של חרס לא מהני להו הגעלה ואפילו לא נשתמש בהן חמץ אלא בצונן לא ישתמש בהן מצה אלא בצונן: מאני דקוניא פירוש כלי חרס המחופין באבר דינן ככלי חרס לענין חמץ בפסח ושאר איסורין חוץ מלענין יין נסך דחיורי ואוכמי שרי אם הם חלקים אבל אם יש בהן בקעין או ירוקים אפילו חלקים אסורים כתב רב האי כלי עץ מצופים בסמנין ומשתמשין בהן חמץ דינן ככלי חרס ואין משתמשין בהן בפסח וכל כלי השתייה שרי בשטיפה לא שנא של עץ או של חרס או של זכוכית:
Les marmites de terre (heres) dont on s'est servi pour le hamets toute l'année — même celles où l'on fait de la bouillie et des mets de farine — on les frotte bien de sorte que le hamets n'y soit plus visible ; il est permis de les garder après Pessa'h pour s'en servir, que ce soit avec le même genre ou avec un autre. Pendant Pessa'h, on les range dans un endroit retiré où l'on n'a pas coutume d'aller, afin de ne pas en venir à s'en servir à Pessa'h. Il est bon de les fermer dans une pièce et d'en cacher la clé. Mais un chauffage au feu ne leur sert de rien, ni à aucun ustensile de terre dont on s'est servi avec du chaud — même sans le feu, mais seulement en y versant du bouillant — et même si on les remplit de braises : on craint qu'on ne les ménage de peur qu'elles ne se fendent, et qu'on ne leur fasse pas un chauffage suffisant. Si on les a remises au four de potier (kevshan) et qu'elles sont devenues incandescentes, Avi ha-Ezri a écrit : certains disent que cela non plus ne sert de rien, car on craint qu'on ne les ménage ; ainsi a écrit mon grand-père le Raavan. Mais c'est une erreur de leur part : on ne dit « peut-être les ménagera-t-on » que là où l'ustensile devient incandescent au-dehors et non au-dedans, ou par remplissage de braises. Quand on le remet au four de potier, ils deviennent incandescents au-dedans et au-dehors, car la flamme les atteint de tous côtés, et ils ne se fendent pas. Ainsi ont écrit les She'iltot : les ustensiles de terre sont permis par le retour aux fours de potier. Mon père le Rosh z"l a écrit : uniquement si on les met dans un four de potier où l'on cuit des ustensiles de terre neufs ; car, puisqu'on les introduit dans un feu si violent, on ne les ménagera certainement pas de peur qu'ils ne se fendent. Mais non dans nos fours : on peut craindre qu'on ne les ménage et qu'on ne les retire avant qu'ils ne soient incandescents. La kouvia — Rachi explique : un ustensile fait de briques et de terre, comme une kira, où l'on cuit et où l'on fait frire. Certains disent : un petit four appelé padella. On le chauffe du dehors, et il est interdit d'y cuire à Pessa'h, car, puisque l'on ne met pas le feu à l'intérieur, il n'expulse pas le hamets absorbé. Si on l'a rempli de braises à l'intérieur, c'est permis : on ne craint pas qu'on le ménage. De même les marmites de métal : si l'on veut les chauffer et les remplir de braises, c'est permis. Les couteaux : on les fait passer à la hagala dans un kli rishon, et ils sont permis. On appelle kli rishon le récipient où l'on a fait bouillir de l'eau sur le feu, même s'il n'est plus sur le feu, pourvu qu'il soit encore bouillant. Avant la hagala, il faut les frotter bien sur une pierre à aiguiser ou une meule, pour en ôter toute la rouille avant de les rendre aptes. Dès lors, s'il y a des cavités dans le couteau et qu'on ne peut le nettoyer comme il faut, la hagala ne lui sert de rien et il faut un liboun. Les ustensiles dont on se sert par le feu — broches, grilles et analogues — ont besoin de liboun ; le liboun va jusqu'à ce que des étincelles en jaillissent. Ceux dont on s'est servi à froid — coupes et cruches — n'ont besoin que d'un rinçage. Ceux dont on s'est servi à chaud : selon leur usage, ainsi leur mise en état. Si l'on s'en sert dans un kli rishon — comme une cuillère avec laquelle on remue dans la marmite — il faut les casheriser dans un kli rishon. Si l'on s'en sert dans un kli cheni, on les casherise dans un kli cheni. L'irui, le versement d'un kli rishon sur un autre, compte comme kli rishon, et c'est ainsi qu'il faut les casheriser. Toutefois, un ustensile dont on s'est servi par le feu : un irui versé d'un kli rishon sur lui ne suffit pas ; il faut le casheriser dans un kli rishon. C'est pourquoi Avi ha-Ezri a écrit qu'il faut casheriser tous les plats dans un kli rishon, car parfois on les retourne dans la poêle lorsqu'elle est sur le feu. Le Baal ha-Manhig a écrit : les cuillères faites de corne, qui s'abîment dans l'eau chaude, n'ont pas de remède par hagala, car on craint qu'on ne les ménage. Il n'y a pas de différence entre ustensiles de bois, de pierre ou de métal : tous ont le même statut pour être permis par hagala. R. Yitshak de Simpont a écrit que les ustensiles de bouse (kelei gelalim) et les ustensiles de pierre n'ont besoin que d'un rinçage. Dans une réponse de Rav Haï : les ustensiles de bouse et les ustensiles de pierre dont on s'est servi avec du bouillant n'ont pas de remède par hagala, car ils ressemblent aux ustensiles de terre, et il faut les chauffer au four jusqu'à ce qu'ils soient incandescents. Le Rif les a tous assimilés, et c'est l'essentiel. Les ustensiles d'argent dont ce n'est pas l'usage de s'en servir avec du chaud, mais dont on craint qu'on s'en soit servi avec du chaud, et que l'on veut faire passer à la hagala : Avi ha-Ezri a écrit qu'il ne faut pas les faire passer à la hagala avec les autres ustensiles, car, comme ils n'absorbent pas beaucoup, ils rejettent aussitôt et réabsorbent de l'eau de hagala interdite. De même, tout ustensile dont on s'est servi dans un kli cheni, on ne le fera pas passer à la hagala avec un ustensile dont on s'est servi dans un kli rishon, pour la même raison. Certains interdisent aussi un ustensile plongé deux fois, car la seconde fois il absorbe de l'eau interdite. Mais selon ce que nous aurons à écrire — qu'il n'y a pas à craindre, pour qui fait la hagala avant six heures, que l'ustensile absorbe de l'eau de hagala — on n'a pas à être minutieux en tout cela. Les paniers où l'on sale la viande : Avi ha-Ezri a écrit qu'ils ont besoin de hagala. La poêle où l'on fait frire : il a aussi écrit que son père Rabbénou Yoel l'exigeait en liboun, et lui l'a permise par hagala. Mon père le Rosh z"l s'y est rallié. Ainsi a-t-il écrit en réponse : une poêle à Pessa'h, on lui fait une hagala ; si elle est longue, on y plonge une moitié puis on la retourne et l'on y plonge l'autre ; si elle est trop longue, on la calcine au milieu. De même tout ustensile qu'on ne peut plonger d'un seul coup dans l'eau : on y plonge une moitié, puis l'autre ; on ne craint pas que le côté déjà passé à la hagala absorbe du côté qui ne l'est pas encore. Tous les ustensiles : il faut faire passer à la hagala leurs manches comme eux-mêmes. Une poêle ou un chaudron qui a une pièce rapportée (talai) n'est pas permis par hagala, car ce qui est absorbé sous les pièces n'est pas expulsé par hagala. Avi ha-Ezri a écrit qu'il a vu, dans la maison de son père R. Yoel, qu'il ordonnait de faire la hagala de l'ustensile au moment de la réparation, avant de poser la pièce, puis ordonnait de calciner la pièce et de la coller ; et même si l'on s'en était servi ensuite avant Pessa'h, il le faisait passer à la hagala, car comme il a absorbé avec la pièce, ainsi il expulse. Un couvercle de fer dont on couvre la marmite a besoin de hagala, car il sue à chaque instant de la chaleur de la marmite. Si on l'a mis à Pessa'h sur la marmite sans hagala, tout le mets est interdit, car la sueur du couvercle se mélange au mets. Si l'on a cuit de la pâte dessus, il faut un liboun. Un couvercle de fer que l'on pose sur une galette cuite sur la kira : certains disent qu'il n'a même pas besoin de hagala, car il n'est fait que pour couvrir et la galette ne le touche pas. Il me semble qu'il faut un liboun, car le plus souvent elle le touche, et de plus il sue de la vapeur de la galette qui est dessous. Un mortier de bois ou de pierre où l'on pile toute l'année, et parfois l'on y pile des miettes de pain avec de l'ail et du poivre : Rachi a écrit que la hagala ne lui sert de rien ; de même les petits moulins à poivre. Ainsi a écrit Rabbénou Tam, qui les assimile à une « maison du levain » (beit seor) — ustensile où l'on garde le levain — et à une « maison du haroset » (beit haroset) — ustensile où l'on prépare des assaisonnements, où l'on met des choses piquantes comme ail et poivre avec de la farine, et cela s'absorbe dans l'ustensile. Sur ceux-là, Rachi et Rabbénou Tam ont expliqué qu'ils ne sont pas permis par hagala. Le Ri les a tous permis par hagala, et mon père le Rosh z"l s'y est rallié. Voici ce qu'il a écrit en réponse : le Ri s'étonne que Rabbénou Tam ait pu interdire la maison du levain par hagala ; et à mes yeux aussi c'est étonnant : son hamets dur aurait-il plus absorbé à froid que d'autres choses par le feu ? À plus forte raison selon le Rif, qui a écrit que cette loi de la maison du levain parle d'ustensiles de terre ; mais pour les ustensiles que l'on rince (kelei shetifah), il n'y a pas de différence entre maison du levain et autres ustensiles : tous sont permis par hagala. Et c'est ainsi que je pratique. Fin de citation. Ainsi ont écrit Avi ha-Ezri, le Baal he-Aroukh et le Ri"ts Ghiat ; et telle est la coutume — pourvu qu'ils soient lisses, sans fentes. La planche sur laquelle on façonne toute l'année : on n'y met ni matsa ni pâte, car elle ressemble à une maison du levain, et elle a besoin de hagala. Le pétrin où l'on pétrit toute l'année a besoin de hagala. Les tables et les coffres où l'on range des aliments toute l'année : on a coutume d'y verser du bouillant, car parfois le bouillon de la marmite s'y répand. On a coutume en Achkenaz de mettre de la bière d'orge dans des tonneaux de terre. Rabbénou Yoel a permis d'y mettre du vin à Pessa'h par hagala : car ce que l'on dit « un ustensile de terre n'est jamais débarrassé de ce qu'il a absorbé dans ses parois » ne vaut que lorsqu'il a absorbé par le feu ; mais à froid, la hagala leur suffit, qu'ils soient goudronnés ou non ; et un remplissage et vidage de trois jours vaut comme hagala. Fin de citation. Toutefois, au chapitre II d'Avoda Zara il appert que le versement n'est pas supérieur à la hagala. Des paroles de Rav Haï il résulte que la hagala ne sert pas aux ustensiles de terre, même si l'on s'en est servi à froid : il a écrit qu'un pétrin de terre où l'on pétrit toute l'année, et qu'à la vendange on a bien rincé et où l'on a foulé des raisins, ou que l'on a mis sous le tuyau pour y recevoir le vin — ce vin est interdit à boire à Pessa'h, car un ustensile de terre n'a de remède que par liboun. Dès lors, si l'on sait que c'est ce vin, il est interdit de le boire à Pessa'h ; mais dans un doute de cette sorte, on n'y craint pas. Tous les ustensiles, même de terre, dont on s'est servi pour le hamets à froid : il est permis de s'en servir pour la matsa même à chaud — sauf la maison du levain et la maison du haroset : même si l'on ne s'en est servi que pour du hamets à froid, il est interdit de s'en servir pour la matsa à chaud ; mais à froid, y poser de la matsa déjà cuite est permis ; toutefois il est interdit d'y pétrir, même à froid, car [la pâte] s'aigrit vite. Tout cela sans hagala ; mais par hagala, même la maison du levain et du haroset sont permises, si elles ne sont pas de terre. Si elles sont de terre, la hagala ne leur sert de rien ; et même si l'on ne s'en est servi pour le hamets qu'à froid, on ne s'en servira pour la matsa qu'à froid. Les ustensiles de konya — c'est-à-dire les ustensiles de terre recouverts de plomb — ont le statut d'ustensiles de terre pour le hamets à Pessa'h et pour les autres interdits, sauf pour le vin de libation (yayin nesech) : les blancs et les noirs sont permis s'ils sont lisses ; mais s'ils ont des fentes, ou les verts même lisses, ils sont interdits. Rav Haï a écrit : les ustensiles de bois enduits de matières colorantes dont on s'est servi pour le hamets ont le statut d'ustensiles de terre, et l'on ne s'en sert pas à Pessa'h. Tous les ustensiles à boire sont permis par rinçage, qu'ils soient de bois, de terre ou de verre.