Conditions requises pour qu'un jeûne privé soit valide, la nécessité de l'accepter la veille lors de Min'ha, et le statut des jeûnes pendant les Dix Jours de Pénitence ou des jeûnes publics.
הלכות תענית אמר רב חסדא כל תענית שלא קבלו מאתמול ושלא שקעה עליו חמה פי' שלא השלימו עד צאת הכוכבים אינו תענית להתפלל ענינו ואפי' קבלו עליו במנחה ליום המחרת והתענה ובלילה שלאחר התענית נמלך להתענות גם ביום הב' אף על פי שלן בתעניתו וקבל עליו הראשון השני אינו תענית כיון שלא קיבלו תחלה הלכך הא דקיימא לן מתענין לשעות ומתפלל ענינו צריך לפרש שקבלו מאתמול וגם שקעה עליו חמה והיכי משכחת לה כגון שקבל עליו מאתמול להתענות עד חצי היום וכשהגיע לחצי היום נמלך וגמרו או שקיבל עליו להתענות למחר מחצי היום ואילך ולמחר נמלך ולא אכל גם בחצי היום הראשון אבל אם קבל עליו תענית עד חצי היום ואכל אח"כ או שאכל עד חצי היום וקבל עליו תענית משם ואילך אינו נקרא תענית להתפלל ענינו ומיהו נקרא תענית לענין שצריך להשלים נדרו והרמב"ם ז"ל כתב שאם אכל ושתה ואח"כ התחיל להתענות נקרא תענית לשעות ולא נהירא לאדוני אבי הרא"ש ז"ל ואם קבל במנחה להתענות שני ימים או שלשה זה אחר זה אלא שיאכל בלילות שבינתיים הוו קבלה לכולם אע"פ דלא קבל כל א' וא' במנחה שלפניו אבל אם קבל במנחה הרבה תעניות ולא רצופין זה אחר זה מספקא ליה לא"א הרא"ש ז"ל אי הוה קבלה לכולם או לא כתב אבי העזרי מי שרגיל להתענות בעשי"ת א"צ להתענות י' ימים עד צאת הכוכבים רק עד שיצא מבית הכנסת דצערא בעלמא קביל עליה מדפריך תלמודא עליה דרב חסדא מאנשי משמר שמתענין ולא משלימין ומשני התם לצעורי בעלמא ורב חסדא לא אמר אלא מי שקבל עליו תענית בפירוש וסתם תענית יום שלם אבל בעשר' ימי תשובה לא ואין רגילות לקבל בתפלה בעשרת ימי תשובה: תענית שגוזרין על הציבור אין כל יחיד ויחיד צריך לקבלו תחלה אלא ש"ץ מכריז התענית והרי הוא מקובל וכל שכן תעניות הכתובים בפסוק:
Lois du jeûne. Rav Chisda a dit : Tout jeûne que l'on n'a pas pris sur soi la veille, et sur lequel le soleil ne s'est pas couché, c'est-à-dire qu'on ne l'a pas achevé jusqu'à la sortie des étoiles, n'est pas un jeûne permettant d'y réciter 'Anenou. Et même s'il l'a pris sur lui lors de Min'ha pour le lendemain, qu'il a jeûné, et que la nuit suivant le jeûne il a changé d'avis pour jeûner également le deuxième jour, bien qu'il ait passé la nuit dans son jeûne et qu'il ait pris le premier sur lui, le second n'est pas un jeûne puisqu'il ne l'a pas pris sur lui au préalable. Par conséquent, quant au fait que nous avons comme règle qu'on peut jeûner pour quelques heures et prier 'Anenou, il faut l'expliquer dans le cas où il l'a pris sur lui la veille et où le soleil s'est également couché sur lui. Et comment est-ce possible ? Par exemple, s'il a pris sur lui la veille de jeûner jusqu'à la moitié du jour, et quand il est arrivé à la moitié du jour, il a changé d'avis et l'a terminé jusqu'au soir ; ou bien s'il a pris sur lui de jeûner le lendemain à partir de la moitié du jour et au-delà, et le lendemain il a changé d'avis et n'a pas mangé non plus pendant la première moitié du jour. Mais s'il a pris sur lui un jeûne jusqu'à la moitié du jour et a mangé ensuite, ou s'il a mangé jusqu'à la moitié du jour et a pris sur lui un jeûne à partir de là et au-delà, cela ne s'appelle pas un jeûne pour prier 'Anenou ; cependant, cela s'appelle un jeûne pour ce qui est de l'obligation d'accomplir son vœu. Et le Rambam (de mémoire bénie) a écrit que s'il a mangé et bu, et a ensuite commencé à jeûner, cela s'appelle un jeûne de quelques heures, mais cela ne semblait pas juste à mon seigneur mon père le Roch (de mémoire bénie). Et s'il a pris sur lui à Min'ha de jeûner deux ou trois jours de suite, à condition de manger les nuits intermédiaires, cela constitue une acceptation pour tous, bien qu'il n'ait pas pris sur lui chacun individuellement à la Min'ha qui le précède. Mais s'il a pris sur lui à Min'ha de nombreux jeûnes qui ne sont pas consécutifs, mon seigneur mon père le Roch (de mémoire bénie) avait un doute pour savoir si cela constitue une acceptation pour tous ou non. L'Avi HaEzri a écrit que celui qui a l'habitude de jeûner pendant les Dix Jours de Pénitence n'a pas besoin de jeûner les 10 jours jusqu'à la sortie des étoiles, mais seulement jusqu'à ce qu'il sorte du beit haknesset, car il a juste accepté sur lui une simple privation, comme le Talmud le demande en objectant à Rav Chisda à propos des hommes de la garde (Michmar) qui jeûnent et ne terminent pas leur jeûne, et l'on répond là-bas que c'est seulement pour s'affliger simplement. Et Rav Chisda n'a parlé que de celui qui a pris sur lui un jeûne explicitement et un jeûne ordinaire d'un jour complet, mais pas pendant les Dix Jours de Pénitence, et il n'y a pas d'habitude de le prendre sur soi formellement pendant la tefila lors des Dix Jours de Pénitence. Un jeûne que l'on décrète sur le public, chaque individu n'a pas besoin de le prendre sur soi au préalable, mais l'officiant (Chaliach Tsibbour) annonce le jeûne et il est dès lors accepté ; et à plus forte raison les jeûnes écrits dans le verset.