Plus de vingt amot de hauteur intérieure : invalide, grande ou petite, que les parois atteignent le sekhakh ou non. Jusqu'à vingt : valable. Houçin descendants jusqu'à vingt : valable si leur ombre l'emporte. Ornements et coussins : pas une réduction. Paille devenue inutile, ou terre même stam : réduction ; sinon bitel pour les huit jours. Itstaba face à la paroi du milieu : Rachi et le Roch valident toute la soukka, R. Yeshaya seulement jusqu'à l'estrade. Itstaba latérale ou centrale : valable sur l'estrade si moins de quatre amot jusqu'au mur, même à plus de dix téfa'him (contre le Ri"ts Ghiat). Moins de dix téfa'him : invalide. Houçin dans les dix : invalident ; ornements : non. Creusement pour atteindre dix : valable dans le creux si moins de trois téfa'him jusqu'au mur.
שלא תהיה גבוה יותר משיעורה דתנן סוכה שהיא גבוהה למעלה מכ' אמה פסולה בין אם גדולה או קטנה ל"ש אם המחיצות מגיעות לסכך ל"ש אם אינן מגיעות אבל עד כ' כשירה אפילו כל סככה למעלה מכ' כיון שאין בחללה אלא כ' היתה גבוה יותר מכ' והוצין יורדין למטה עד כ' אם צילתן מרובה מחמתן כשירה ואם לאו פסולה ואם תלה בה דברים נאים לנאותה וממעטין חללה עד כ' אינו מיעוט להכשירה ואם נתן בה כרים וכסתות למעט חללה אפילו בטלן שם לא הוי מיעוט כיון שאין דרך לבטל אבל למעט' בתבן אפי' לא בטלו בפי' אלא שאנו יודעין שאין עתיד לפנותו כגון שא"צ לו או מיעטו בעפר אפילו סתם שאין אנו יודעין אם צריך לו הוי מיעוט אבל תבן סתם ועפר ועתיד לפנותו כגון שידוע שצריך לו אינו ממעט אא"כ בטלו להיות שם כל ח' ימים אבל א"צ לבטלו להיות שם לעולם: היתה גבוהה מכ' ובנה בה אצטבא כנגד דופן האמצעי ע"פ כולה כזה ובו שיעור סוכה כשירה ופירש"י כשירה כל הסוכה אפילו מהאצטבא והלאה וה"ר ישעיה פירש שאינה כשירה אלא עד האצטבא וא"א הרא"ש הסכים לדעת רש"י בנה האצטבא מן הצד כזה אם יש מאצטבא עד כותל השני פחות מארבע אמות כשירה על האצטבא דוקא ואם לאו פסולה ואם בנה אצטבא באמצע אם יש ממנה לכל צד לכותל פחות מד' אמות כשירה על האצטבא ואפילו אם גבוה יותר מי' דלא כרי"ץ גיאת שפסל באצטבא גבוהה י' אף על פי שהיא תוך ד' אמות לכותל ואם יש ביניהם לכותל ד' אמות פסולה אפי' האצטבא גבוהה י' ולא אמרינן גוד אסיק מחיצתא להכשיר על גבה ולא נמוכה משיעורה דתנן ושאינה גבוה י"ט פסולה היתה גבוהה מי' והוצין יורדין לתוך י' אפי' אם חמתן מרובה מצילתן פסולה אבל אם הנויים יורדין לתוך י' אינן פוסלים: היתה נמוכה מי' וחקק בה להשלימה לי' ויש בחקק שיעור הכשר סוכה אם אין בין חקק לכותל ג"ט כשירה בתוך החקק יש ביניהן ג' פסולה:
Elle ne doit pas être plus haute que sa mesure. On a enseigné : une soukka haute de plus de vingt amot est invalide, qu'elle soit grande ou petite, que les parois atteignent le sekhakh ou non. Mais jusqu'à vingt, elle est valable, même si tout son sekhakh est au-dessus de vingt, dès lors que son espace intérieur n'a que vingt. Si elle était plus haute que vingt et que des houçin descendent jusqu'à vingt : si leur ombre l'emporte sur le soleil, elle est valable ; sinon, elle est invalide. Si l'on y a suspendu des objets d'ornement pour l'embellir, et qu'ils réduisent l'espace intérieur jusqu'à vingt, ce n'est pas une réduction qui la rende valable. Si l'on y a mis des coussins et des matelas pour réduire l'espace intérieur, même si on les a bitel sur place, ce n'est pas une réduction, car ce n'est pas l'usage de les abandonner. Mais si l'on réduit avec de la paille, même sans l'avoir bitel explicitement, dès lors que l'on sait qu'on ne la retirera pas — par exemple parce qu'on n'en a plus besoin — ou si l'on a réduit avec de la terre, même stam, sans que l'on sache si l'on en a besoin : c'est une réduction. En revanche, de la paille stam, et de la terre que l'on s'apprête à retirer — parce qu'il est connu qu'on en a besoin — ne réduisent pas, à moins de les avoir bitel pour qu'elles restent là tous les huit jours ; mais il n'est pas nécessaire de les bitel pour qu'elles y restent à jamais. Si elle était plus haute que vingt et que l'on y ait bâti une itstaba face à la paroi du milieu, sur toute sa largeur, comme ceci, et qu'elle ait la mesure d'une soukka, elle est valable. Rachi a expliqué : toute la soukka est valable, même au-delà de l'itstaba ; R. Yeshaya a expliqué qu'elle n'est valable que jusqu'à l'itstaba ; mon père le Roch s'est rangé à l'avis de Rachi. Si l'on a bâti l'itstaba sur le côté, comme ceci : s'il y a, de l'itstaba au mur d'en face, moins de quatre amot, elle est valable sur l'itstaba seulement ; sinon, elle est invalide. Si l'on a bâti une itstaba au milieu : s'il y a d'elle à chaque mur moins de quatre amot, elle est valable sur l'itstaba, même si celle-ci est plus haute que dix téfa'him — contrairement au Ri"ts Ghiat, qui a invalidé une itstaba haute de dix, bien qu'elle soit à moins de quatre amot du mur. S'il y a entre elle et le mur quatre amot, elle est invalide, même si l'itstaba est haute de dix, et l'on ne dit pas goud assik mehitsata pour valider ce qui est sur elle. Elle ne doit pas non plus être plus basse que sa mesure : on a enseigné que celle qui n'a pas dix téfa'him de haut est invalide. Si elle était plus haute que dix et que des houçin descendent à l'intérieur des dix, même si le soleil l'emporte sur leur ombre, elle est invalide ; mais si ce sont les ornements qui descendent à l'intérieur des dix, ils n'invalident pas. Si elle était plus basse que dix et que l'on y ait creusé pour la porter à dix, et que le creux ait la mesure requise d'une soukka : s'il n'y a pas, du creux au mur, trois téfa'him, elle est valable dans le creux ; s'il y a trois entre eux, elle est invalide.