L'origine de Hanoucca, le miracle de la fiole d'huile, l'interdiction de l'oraison funèbre et du jeûne, ainsi que les coutumes liées au travail pour les femmes et à la nature des repas de fête.
הלכות חנוכה מאי חנוכה דתניא בכ"ה בכסליו יומי חנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא למגזר בהון תענית שכשנכנסו עו"ג בהיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה יד מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך א' של שמן שהיה חתום בחותמו של כ"ג ולא היה בו אלא כדי להדליק יום א' ונעשה בו נס והדליקו בו ח' ימים לשנה אחרת קבעום ח' י"ט בהלל ובהודאה פי' לומר בהן הלל ולהודות לומר בו על הנסים בהודאה אבל מותרין הן בעשיית המלאכה ונוהגות הנשים שלא לעשות מלאכה בעוד שהנרות דולקות ואין להקל להן: וגם אם יש מקומות שנוהגין איסור בכל היום אין להקל להן משום דברים המותרים ואחרים נהגו בהן איסור אי אתה רשאי להתירם בפניהם וקראום חנוכה חנו בכ"ה והיה אומר הר"מ מרוטנבורק ז"ל שרבוי הסעודה שמרבים בהם הן סעודת הרשות שלא קבעו אלא להלל ולהודות ולא משתה ושמחה אין מספידין בהם אלא לחכם בפניו ולעיל בהלכות ר"ח כתבתי אם יש לומר בהן צידוק הדין:
Lois de Hanoucca. Qu'est-ce que Hanoucca ? Car il a été enseigné : Le 25 Kislev commencent les huit jours de Hanoucca, où l'on ne prononce pas d'oraison funèbre et où l'on ne décrète pas de jeûne. Car lorsque les idolâtres sont entrés dans le Sanctuaire, ils ont rendu impures toutes les huiles qui s'y trouvaient. Et lorsque le royaume de la maison des Hasmonéens a pris le dessus et les a vaincus, ils ont cherché et n'ont trouvé qu'une seule fiole d'huile qui était scellée du sceau du Grand Prêtre. Elle ne contenait que de quoi allumer un jour, mais un miracle s'y produisit et ils allumèrent avec pendant huit jours. L'année suivante, ils fixèrent ces huit jours comme jours de fête avec le Hallel et la louange, c'est-à-dire pour y dire le Hallel et pour remercier en disant « Al HaNissim » dans l'action de grâce. Cependant, le travail y est permis. Mais les femmes ont la coutume de ne pas faire de travail tant que les bougies brûlent, et il ne faut pas l'alléger pour elles. Et même s'il y a des endroits où elles ont la coutume de l'interdire toute la journée, il ne faut pas l'alléger, en vertu du principe : « Les choses qui sont permises, mais que d'autres ont eu la coutume d'interdire, tu n'es pas autorisé à les permettre devant eux ». Et on les a appelés Hanoucca [חנו-כ"ה], signifiant « ils se sont reposés (hanou) le 25 (kaf-hé) ». Le Rav Meir de Rothenburg disait que l'abondance de repas que l'on y multiplie relève du repas facultatif (seoudat reshout), car ils n'ont été fixés que pour le Hallel et la louange, et non pour les festins et la joie. On n'y prononce d'oraison funèbre que pour un Sage en sa présence. Et plus haut dans les lois de Roch Hodech, j'ai écrit si l'on doit y dire Tsidouk HaDin.