La che'hita se fait au cou, entre les limites du kane et du veshet. Au-dessus ou au-dessous de ces limites, c'est une hagrama, pasoul. On égorge au milieu du cou et l'on saisit d'abord les simanim.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
מקום השחיטה בצואר. ובו ד' סעיפים: מקום השחיטה בצואר בקנה לצד הראש משיפוי כובע ולמטה והוא קודם שיתחיל הכובע לשפע ולעלות והיינו שייר בחיטי והוא שבסוף הקנה למעלה יש בתוך טבעת הגדולה כמו שני גרגרים מגוף שחוסי (פירוש תרגום בדל אזן הסחוס דבאודן כלומר הקשה שבאוזן) ונקראים חיטי ואם שחט בתוך החיטין ושייר מהם כל שהוא למעלה כשרה שהרי שחט משיפוי כובע ולמטה ואם לא שייר מהם כלום אלא שחט למעלה מהם הרי זה מוגרמת (פי' הגרמה הכרעת הסכין חוץ למקום שחיטה לצד הראש או לצד הגוף) ופסולה (ולכתחלה ישחוט למטה מטבעת הגדולה) (מרדכי פ' א"ט ומהרי"ו הלכות שחיטה ועי' ס"ק א') ושעורו למטה עד ראש כנף האונא כשנופחין אותה ועולה למעלה עד מקום שמגיע ראשה בקנה אז הוא המקום בעצמו שהיתה נוגעת כשהיתה חיה הבהמה והיתה רועה כדרכה כשתמשוך צוארה לרעות בלי שתאנוס עצמה למשוך צוארה ביותר. (ובעוף למטה בקנה כמו בושט) (ר"ן בשם הרא"ה) (עיין ס"ק ד' כל הסעיף):
Le lieu de la che'hita (abattage rituel) est au cou, sur le kane (trachée), du côté de la tête : depuis la pente du « chapeau » (shipouï kova) et au-dessous — c'est-à-dire avant que le chapeau ne commence à s'incliner et à monter. Cela revient à laisser les 'hitim : à l'extrémité supérieure de la trachée, à l'intérieur du grand anneau, il y a comme deux grains de cartilage dur — pareil au cartilage dur de l'oreille — appelés 'hitim. Si l'on a égorgé dans les 'hitim et qu'on en a laissé tant soit peu au-dessus de la coupure, c'est kasher : on a égorgé depuis la pente du chapeau et au-dessous. Si l'on n'en a rien laissé et qu'on a égorgé au-dessus d'eux, c'est une mougremet — hagrama (le couteau a dévié hors du lieu de che'hita, vers la tête ou vers le corps) — et c'est pasoul (invalide). A priori (lekhathila), on égorge au-dessous du grand anneau. La mesure vers le bas va jusqu'à la pointe de l'aile du lobe du poumon (kanaf ha-ona) : quand on le gonfle, il monte jusqu'à l'endroit où sa pointe atteint la trachée ; c'est précisément l'endroit où elle touchait quand la bête était vivante et paissait comme à son habitude, en étendant le cou pour paître sans se forcer (anos, contraint) à le tirer plus que de raison. Chez la volaille, vers le bas sur le kane, comme sur le veshet (œsophage).
ובוושט מתחלת המקום שכשחותכין אותו מתכויץ עד מקום שישעיר ויתחיל להיות פרצים פרצים ככרס שחט למעלה ממקום זה והוא הנקרא תורבץ הוושט או למטה ממקום זה והוא מתחלת בני מעים שחיטתו פסולה ושיעור תורבץ הוושט שאינו ראוי לשחיטה למעלה בבהמה וחיה כדי שיאחוז בשתי אצבעותיו (ל' רמב"ם פ"א מה"ש דין ה'): הגה וי"א כדי רוחב ד' אצבעות (טור בשם רש"י ומהרי"ו) וקבלה ביד הקדמונים שבכל בהמה וחיה השיעור עד מקום שמגיע שם אוזן הבהמה או החיה כשכופפין אותה (הגה במהרי"ו וא"ז בשם קצת פירושים וב"י בשם מ"כ): ובעוף הכל לפי גדלו וקטנו: הגה ואין חילוק בין יונה לשאר עופות דבכולן שיעורן שוה (הסכמת כל הפוסקים) (כן הוכיח בד"מ דיונה דבש"ס הוא שם מ"ד ולא עוף לאפוקי ב"י בשם מ"כ) . ולמטה עד הזפק: הגה ועוף שאין לו זפק עד בין האגפים (ב"י) ולפי שאין אנו בקיאין בשיעורין אלו נכון לשחוט באמצע הצואר לארכו דאז יוצא מידי ספק (ב"י בשם סמ"ק):
Sur le veshet, depuis l'endroit où, quand on le coupe, il se contracte, jusqu'à l'endroit où il se couvre de poils et commence à présenter des fissures comme le rumen. Si l'on a égorgé au-dessus de cet endroit — c'est le tourbats ha-veshet — ou au-dessous — c'est le début des entrailles —, la che'hita est pasoul. La mesure du tourbats ha-veshet qui n'est pas propre à la che'hita vers le haut, chez la bête domestique et le gibier : de quoi le saisir avec deux doigts. (Rema : Certains disent : la largeur de quatre doigts. Et la tradition des Anciens : chez toute bête domestique ou sauvage, la mesure va jusqu'à l'endroit où parvient l'oreille de la bête quand on la rabat.) Chez la volaille, tout est selon sa grandeur ou sa petitesse. (Rema : Nulle différence entre le pigeon et les autres oiseaux : chez tous, la mesure est la même.) Vers le bas : jusqu'au jabot (zéfek). (Rema : Un oiseau qui n'a pas de jabot : jusqu'entre les ailes. Comme nous ne sommes pas experts en ces mesures, il convient d'égorger au milieu du cou dans sa longueur : on sort alors du doute.)
צריך השוחט שישחוט באמצע הצואר ואם שחט מן הצדדין שחיטתו כשרה והוא שהחזיר הסימנים ויודע שחתכם קודם שחתך המפרקת כי הסימנים רכים ונדחים מן הסכין והוא הדין לשוחט מן העורף:
Le cho'het doit égorger au milieu du cou. S'il a égorgé par les côtés, la che'hita est kasher, pourvu qu'il ait ramené les simanim (le kane et le veshet) et qu'il sache les avoir coupés avant d'avoir coupé la mifréket (vertèbre cervicale) : car les simanim sont mous et reculent devant le couteau. Il en est de même pour celui qui égorge par la nuque.
טוב ליזהר למשמש בסימנים ולתפשם קודם שחיטה כדי שיזדמנו קודם בשר הצואר וביונים נמצאים הסימנים בצדדים וצריך אימון ידים וזהירות גדולה שאם לא ימשמש בהם ויזמינם לפניו קודם שחיטה קרוב הדבר מאד לפשוע ולחתוך המפרקת קודם הסימנים:
Il est bon de prendre garde de tâter les simanim et de les saisir avant la che'hita, afin qu'ils se présentent avant la chair du cou. Chez les pigeons, les simanim se trouvent sur les côtés : il faut des mains exercées et une grande prudence. Si l'on ne les tâte pas et ne les amène pas devant soi avant la che'hita, il est fort à craindre de faillir et de couper la mifréket avant les simanim.