Vésicules au poumon : permises si air, eau claire, humeur de miel ou sèche ; tréfa si sanie ou eau trouble. Rema : usage d’autoriser si elles ne sont pas jointives. Deux vésicules jointives : tréfa. Adhérence issue d’une vésicule : tréfa. Au bord inférieur, sans chair tout autour : usage d’interdire. Hors du poumon : permis.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
דיני אבעבועות וסרכות הריאה. ובו ז' סעיפים: ריאה שנמצאו בה אבעבועות אפילו הם גדולי' הרבה אם היו מלאים רוח או מים זכים או ליחה הנמשכת כדבש וכיוצא בו או ליחה יבשה וקשה אפילו כאבן הרי זו מותרת ואם נמצאת בהם ליחה סרוחה או מים סרוחים או עכורים הרי זה טריפה: הגה ורבים מכשירים אפילו בעכורין וסרוחין (הרא"ש והר"ן והרשב"א וטור ומהרי"ל וע"ל סימן ל"ו ס"ז ע"פ) וכן המנהג להכשיר בועות בכל ענין אם אינן סמוכות:
Poumon où l’on trouve des vésicules, même très grandes : si elles sont remplies d’air, d’eau claire, d’une humeur filante comme le miel ou semblable, ou d’une humeur sèche et dure même comme la pierre — l’animal est permis. Si l’on y trouve une humeur putride, ou de l’eau putride ou trouble — c’est tréfa (interdit à la consommation). (Rema : Beaucoup autorisent même en cas d’eau trouble ou putride. Ainsi est l’usage : on autorise les vésicules en tout cas, pourvu qu’elles ne soient pas jointives.)
אם סירכה תלויה יוצאה מן הבועה טריפה: הגה וה"ה בועה העומדת במקום שאר ריעותא אעפ"י דכשר בלאו הכי כגון בגבשושית או במקום דמשמעת קול או שהבועה בעצמה משמעת קול טריפה (מצא כתוב):
Si une adhérence pend et sort de la vésicule — tréfa. (Rema : De même, une vésicule située à un endroit déjà défectueux, même si ce défaut seul serait permis — par exemple sur une bosse, ou à un endroit qui rend un son, ou si la vésicule elle-même rend un son — tréfa.)
אם יש בה שתי אבעבועות סמוכות זו לזו אסורה אפילו מלאות מים זכים ואם היא אחת ונראית כשתים נוקבים אותה בא' מצדיה אם שופכות למקום אחד אחת היא וכשרה ואם לאו שתים הם וטריפה והני מילי כשיש בהם מוגלא או מים אבל אם הם צמחים קשים הגה וה"ה מורסא שבריאה דהיינו שקרום הריאה מכסה אותה ואינה גבוה מבשר הריאה (מהרי"ו ושאר אחרונים) אף על גב דסמיכי אהדדי כשרה: הגה ולא מיקרי סמיכי אלא שאין ביניהם כשני חוטי שער לאחר שנפחו הריאה (תוספות והגהות אשיר"י וע"פ) והוא שיהיה במה שמפריש ביניהם מראה ריאה (מ"כ ובד"י בשם מהרא"ק) יש מכשירין אפילו תרי בועי דסמיכי אם המים שבהם זכים צלולים ומתוקים (רשב"ם וריב"ש ומרדכי וע"פ ומהרי"ו) ויש לילך בזה אחר המנהג (ד"ע דקדק במהרי"ל שכ"כ בשיפולי) או לפי ענין ההפסד ושעת הדחק. ובועי בשיפולי ריאה ובמים זכים דינן כמו בסמיכי (ד"ע ממשמעות הפוסקים) . בועה על חריץ וקמט טריפה דהוי כשני בועי דסמיכי (מ"כ) ב' בועות זה כנגד זה בין ב' אונות כשרה. אבל בועה נגד טינרי כהאי גוונא טריפה דהטינרי קשה ומנקבת הבועה שכנגדה (מ"כ) בועי וטינרי סמוכים זה אצל זה כשר (ד"ע):
S’il y a deux vésicules jointives, l’animal est interdit, même remplies d’eau claire. Si c’est une seule qui paraît comme deux, on la perce d’un côté : si le contenu se déverse au même endroit, c’est une seule et l’animal est permis ; sinon ce sont deux et c’est tréfa. Cela ne vaut que s’il y a du pus ou de l’eau ; mais si ce sont des croissances dures — (Rema : et de même un abcès du poumon, c’est-à-dire que la membrane du poumon le recouvre et qu’il ne dépasse pas la chair du poumon) — même jointives, l’animal est permis. (Rema : On n’appelle « jointives » que s’il n’y a pas, entre elles, l’épaisseur de deux cheveux après qu’on a gonflé le poumon ; et encore faut-il que ce qui les sépare ait l’aspect du poumon. Certains autorisent même deux vésicules jointives si l’eau qu’elles contiennent est claire, limpide et douce. On suit en cela l’usage, ou l’on tient compte de la perte et de la détresse. Des vésicules au bord inférieur du poumon, à eau claire, ont le même statut que des vésicules jointives. Une vésicule sur un sillon ou un pli est tréfa, car c’est comme deux vésicules jointives. Deux vésicules l’une en face de l’autre, entre deux lobes : permis. Mais une vésicule en face d’une nodosité, de même façon : tréfa, car la nodosité est dure et perce la vésicule d’en face. Vésicule et nodosité côte à côte : permis.)
אבעבוע שנמצא בשיפולי הריאה נוהגין לאסור אם אין בשר כל שהוא מקיף בכל צד (ודוקא בועה אבל טינרי כשר בשיפולי ריאה) (דעת עצמו ומהר"י והג"מ) ושפולי היינו תחתית האומא או האונה אבל לא החתוכים שבין אונא לאונא: הגה וי"א דבכל מקום שיש שם חידוד מקרי שפולי ריאה (מהרי"ו וסמ"ק וכל בו) ולכן יש להטריף אפילו למעלה במקום שהריאה דבוקה לשדרה אם הוא נגד חתוך האונות שעדיין הריאה שם חדה ונקרא שפולי אבל נגד האומות כשר דלא הוי שם שפולי דשם הריאה רחבה (בבדיקות) ויש לילך בזה אחר המנהג ואם אין חוט בשר מקיף נופחין אותה וממשמשין לצד בועה אם על ידי כך חוט בשר מקיף כשרה (בית יוסף) והוא [שיהא] בהיקף מבשר מראה ריאה (בד"י בשם מהרא"ק) ואם לא היה בהיקף מראה בשר ובאו אח"כ בודקים ומומחים ונפחוה ומשמשו בה ועל ידי בקיאותן וכחן יפה שנפחו היטב ומשמשו בבקיאות עשו שהיה שם היקף בשר כשר (ב"י סי' ל"ט בשם תשובת ריב"ן והרא"ש מעשה שהיה):
Vésicule trouvée au bord inférieur du poumon : on a l’usage d’interdire s’il n’y a pas, si peu que ce soit, de chair qui l’entoure de tous côtés. Cela ne concerne que la vésicule ; une nodosité au bord inférieur du poumon est permise. « Bord inférieur », c’est le bas du lobe principal ou du lobe, mais non les coupures entre lobe et lobe. (Rema : Certains disent que tout endroit où il y a une pointe est appelé bord inférieur du poumon. Aussi faut-il déclarer tréfa même en haut, à l’endroit où le poumon est attaché à l’épine, s’il est en face de la coupure des lobes, car le poumon y est encore pointu et s’appelle bord inférieur ; mais en face des lobes principaux, c’est permis, car ce n’est pas un bord inférieur : le poumon y est large. On suit en cela l’usage. S’il n’y a pas un filet de chair tout autour, on gonfle le poumon et l’on palpe du côté de la vésicule : si, par là, un filet de chair l’entoure, l’animal est permis ; encore faut-il que l’entourage de chair ait l’aspect du poumon. S’il n’y avait pas d’entourage à l’aspect de chair et que des examinateurs experts sont venus ensuite, ont gonflé et palpé, et que, par leur habileté et leur force — ayant bien gonflé et palpé avec maîtrise — ils ont fait qu’il y avait un entourage de chair : l’animal est permis.)
בועה בריאה ונכרת בעבר אחר אע"ג דלא שפיכי אהדדי כשרה: הגה והוא דלא קיימי במקום סמפונות אבל אי קיימי במקום סמפונות דהיינו ב' אצבעות מן השפולי בדקה וד' בגסה נהגו להטריף (מהרי"ו ועיין ס"ק כ"ג) ואין לשנות ואפילו מים זכים בבועה (מהרי"ק שורש ל"ו וד"ע) ודוקא דשפכי להדדי אבל אי לא שפכי להדדי כשר (מהרי"ו שם) אפילו בעכורים וסרוחים (ד"ע וכ"פ הפו') בועא שהיא תחת הורדא במקום הדק ויש שם סימפון טריפה דניכרת מעבר לעבר (מ"כ ומהרי"ו) טינרי הניכרת מעבר לעבר דינה כבועה (בדיקות ישנים) וע"ל סימן מ"ב איזהו מקרי שופכות להדדי:
Vésicule au poumon, visible de l’autre côté, même si les deux côtés ne se déversent pas l’un dans l’autre : l’animal est permis. (Rema : À condition qu’elle ne se trouve pas à l’endroit des bronches. Mais si elle s’y trouve — c’est-à-dire à deux doigts du bord inférieur chez le petit bétail, et à quatre chez le gros — on a l’usage de déclarer tréfa, et l’on n’y change rien, même si l’eau de la vésicule est claire. Cela seulement si les deux côtés se déversent l’un dans l’autre ; s’ils ne se déversent pas, c’est permis, même avec de l’eau trouble et putride. Vésicule sous l’appendice rose, à l’endroit mince où il y a une bronche : tréfa, car elle se voit de part en part. Nodosité visible de part en part : même loi que la vésicule. Voir plus loin siman 42 ce que l’on appelle « se déverser l’un dans l’autre ».)
אבעבוע שנמצא בו נקב היכא דלא ממשמש ידא דטבחא ואינו יודע אם ניקב מחיים או לאחר מיתה טריפה:
Vésicule où l’on trouve un trou, à un endroit que la main du boucher n’a pas touché, et l’on ne sait pas si le trou s’est fait de son vivant ou après la mort : tréfa.
בועה או סירכא שנמצאו בקנה הלב או בכל מקום חוץ מהריאה כשרה (וע"ל סוף סימן מ"ו):
Vésicule ou adhérence trouvée au conduit du cœur, ou en tout lieu hors du poumon : permise. Voir plus loin, fin du siman 46.