On ne retire pas les œufs de l’eau avant qu’ils refroidissent, de peur qu’un poussin interdit ne reste le dernier sans soixante. Mouche et bestioles répugnantes : on les jette, le plat est permis. Cuillère qui a pris un interdit.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
דין המבשל ביצה ודבר מיאוס הנמצא בתבשיל. ובו ב' סעיפים: המבשל ביצים הרבה בקליפתן לא יוציאם מהמים שנתבשלו בהם עד שיצטננו או יתן עליהם מים צוננים לצננם ואחר כך יוציאם משום דחיישינן שמא ימצא באחת מהן אפרוח ואם היה מוציא מהם קודם שיצטננו שמא היתה נשאר אותה שיש בה אפרוח עם האחרונות והיתה אוסרתן לפי שלא היה נשאר שם ששים לבטלו: הגה ואם לא עשה כן אלא עירה אותן לקערה ונמצא אחת מהן טרפה יש אוסרין הכל דחיישינן שמא הטרפה נשאר לבסוף ולא היה ששים בקדרה לבטל ונאסר מה שבקדרה וחוזר ואוסר כל מה שבקערה (ב"י בשם סמ"ג ובארוך) וכן בדגים קטנים שנמצא דג טמא בקערה ולא עירה כלם בפעם אחת אל תוך הקערה דאז יש לחוש שמא נשאר האיסור לבסוף ויש מתירין בכל ענין (טור בשם י"א) דלא מחזקינן איסור לומר דנשאר האיסור בלא ס' (בית יוסף בשם ר"ש) וכן עיקר ואפילו לדעת האוסרים אין לאסור הכלים שנתבשלו בו דמעמידין הכלי על חזקתו (ב"י בשם סמ"ג והגהות מיימוני):
Celui qui cuit beaucoup d’œufs dans leur coquille ne les retirera pas de l’eau où ils ont cuit avant qu’ils aient refroidi, ou bien il versera sur eux de l’eau froide pour les refroidir, puis les retirera. On craint de trouver un poussin dans l’un d’eux : s’il les retirait avant qu’ils aient refroidi, peut-être celui qui contient le poussin resterait-il avec les derniers et les interdirait, faute de soixante restant pour l’annuler. (Rema : S’il n’a pas fait ainsi, mais les a versés dans une jatte, et que l’un d’eux s’est trouvé treifa (atteint d’un défaut qui rend la bête interdite), certains interdisent le tout : on craint que le treifa soit resté le dernier, qu’il n’y ait pas eu soixante dans la marmite pour l’annuler, que ce qui était dans la marmite se soit interdit, puis ait interdit tout ce qui est dans la jatte. De même pour de petits poissons où l’on a trouvé un poisson impur dans la jatte, si l’on n’a pas versé tous d’un coup dans la jatte : on craint alors que l’interdit soit resté le dernier. Certains permettent en tout cas : on ne présume pas un interdit pour dire que l’interdit est resté sans soixante. Tel est l’essentiel. Même selon les avis qui interdisent, on n’interdit pas les ustensiles où l’on a cuit : on maintient l’ustensile dans son statut présumé.)
זבוב וכיוצא בו מדברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם שנמצא בתבשיל זורקן והתבשיל מותר שאין פליטת דברים אלו הפגומים אוסרת (ועיין ס"ק ו'): הגה וכן המנהג פשוט אף על גב דיש מחמירין דברי המקילין עיקר (ב"י פסק כרשב"א ורוקח וטור סי' ק"ד) ואין לשנות המנהג ואם לקח עם הכף דג טמא מן הקדירה או שאר דבר שאינו פוגם אסור להחזיר הכף לקדרה ואם החזירו צריך ס' מן הקדירה נגד האיסור ולא נגד כל הכף (ד"ע דלא אמרינן גבי כלי חתיכה נעשית נבילה) אבל אם היה מעט מן התבשיל עם האיסור בכף והוחזר לקדירה צריך ס' גם נגד מעט התבשיל דהרי נעשה נבילה בכף (ארוך כלל כ"ז):
Une mouche et ce qui lui ressemble parmi les choses répugnantes dont l’âme de l’homme a dégoût, trouvées dans le plat : on les jette, et le plat est permis, car l’extrait de ces choses détériorées n’interdit pas. Voir le seif katan 6. Rema : Tel est l’usage répandu. Quoique certains soient stricts, les avis indulgents sont l’essentiel, et l’on ne changera pas l’usage. Si l’on a pris avec la cuillère un poisson impur hors de la marmite, ou toute autre chose qui ne détériore pas, il est interdit de remettre la cuillère dans la marmite. Si on l’y a remise, il faut soixante de la marmite contre l’interdit, et non contre toute la cuillère. Mais s’il y avait un peu du plat avec l’interdit dans la cuillère, et qu’on l’a remis dans la marmite, il faut soixante aussi contre ce peu du plat, car il est devenu neveila (bête morte sans abattage rituel) dans la cuillère.