Les liquides découverts sont aujourd’hui permis faute de serpents. Viande et poisson ne se mangent pas ensemble. On s’éloigne de la sueur, des souillures et de tout danger : le danger est plus grave que l’interdit.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
דברים האסורים משום גלוי. ובו ז' סעיפים:משקים שנתגלו אסרום חכמים דחיישינן שמא שתה נחש מהם והטיל בהם ארס ועכשיו שאין נחשים מצויים בינינו מותר:
Les liquides qui ont été laissés découverts, les Sages les ont interdits, car nous craignons qu’un serpent n’en ait bu et n’y ait déposé du venin. Maintenant que les serpents ne se trouvent pas parmi nous, c’est permis.
צריך ליזהר שלא לאכול בשר ודג ביחד מפני שקשה לצרעת: הגה וכן אין לצלות בשר עם דג משום ריחא מיהו בדיעבד אינו אסור (ארוך כלל ל"ט דין כ"ה):
Il faut prendre garde de ne pas manger viande et poisson ensemble, parce que cela prédispose à la tsaraat. (Rema : De même, on ne rôtira pas de la viande avec du poisson à cause de l’odeur ; toutefois, bediavad (après coup), ce n’est pas interdit.)
ירחוץ ידיו בין בשר לדג ויאכל פת שרוי בנתים כדי לרחוץ פיו: הגה ויש אומרים דאין לחוש לזה רק כשמבשלם יחד ואכלן אבל לאכלן זה אחר זה אין לחוש (הגהות מרדכי) וכן נוהגין שלא לרחוץ הפה ולא הידים ביניהם ומ"מ יש לאכול דבר ביניהם ולשתות דהוי קנוח והדחה (הגהות ש"ד סי' ע"ה ומביאו בגליון או"ה שם):
Il se lavera les mains entre la viande et le poisson, et il mangera du pain trempé entre les deux afin de rincer sa bouche. (Rema : Certains disent qu’il n’y a à craindre cela que lorsqu’on les cuit ensemble et qu’on les mange ; mais les manger l’un après l’autre, il n’y a pas à craindre. Et ainsi l’on pratique de ne laver ni la bouche ni les mains entre eux. Quoi qu’il en soit, il faut manger quelque chose entre eux et boire, car cela constitue un essuyage et un rinçage.)
צריך ליזהר מזיעת האדם שכל זיעת האדם סם המות חוץ מזיעת הפנים:
Il faut prendre garde à la sueur de l’homme, car toute sueur de l’homme est un poison mortel, sauf la sueur du visage.
צריך ליזהר מליתן מעות בפיו שמא יש עליהן רוק יבש של מוכי שחין ולא יתן פס ידו תחת שחיו שמא נגע ידו במצורע או בסם רע ולא יתן ככר לחם תחת השחי מפני הזיעה ולא יתן תבשיל ולא משקים תחת המטה מפני שרוח רעה שורה עליהם ולא ינעוץ סכין בתוך אתרוג או בתוך צנון שמא יפול אדם על חודה וימות: הגה וכן יזהר מכל דברים המביאים לידי סכנה כי סכנתא חמירא מאיסורא ויש לחוש יותר לספק סכנה מלספק איסור (ב"י בשם הש"ס) ולכן אסרו לילך בכל מקום סכנה כמו תחת קיר נטוי או יחידי בלילה (שם) וכן אסרו לשתות מים מן הנהרות בלילה או להניח פיו על קלוח המים לשתות כי דברים אלו יש בהן חשש סכנה (רמב"ם) ומנהג פשוט שלא לשתות מים בשעת התקופה וכן כתבו הקדמונים ואין לשנות (אבודרהם ומרדכי ס"פ כל שעה רוקח סימן ער"ה ומהרי"ל ומנהגים) עוד כתבו שיש לברוח מן העיר כשדבר בעיר ויש לצאת מן העיר בתחילת הדבר ולא בסופו (תשובת מהרי"ל סי' ל"ה) וכל אלו הדברים הם משום סכנה ושומר נפשו ירחק מהם ואסור לסמוך אנס או לסכן נפשו בכל כיוצא בזה ועיין בחושן משפט סימן תכ"ז:
Il faut prendre garde de ne pas mettre de pièces de monnaie dans sa bouche, de crainte qu’il n’y ait dessus de la salive sèche de gens atteints d’ulcères. Qu’il ne place pas le plat de sa main sous son aisselle, de crainte que sa main n’ait touché un métsora ou un mauvais poison. Qu’il ne place pas un pain sous l’aisselle à cause de la sueur. Qu’il ne place ni mets ni liquides sous le lit, parce qu’un esprit mauvais repose sur eux. Qu’il n’enfonce pas un couteau dans un cédrat ou dans un radis, de crainte qu’un homme ne tombe sur la pointe et ne meure. (Rema : De même, on se gardera de toutes les choses qui mènent au danger, car le danger est plus grave que l’interdit, et l’on doit craindre davantage un doute de danger qu’un doute d’interdit. C’est pourquoi l’on a interdit d’aller en tout lieu de danger, comme sous un mur penché ou seul la nuit. De même l’on a interdit de boire de l’eau des rivières la nuit, ou de poser sa bouche sur le jet d’eau pour boire, car ces choses comportent un risque de danger. L’usage répandu est de ne pas boire d’eau à l’heure de la tekoufa, et les Anciens l’ont ainsi écrit, et l’on ne changera pas. Ils ont encore écrit qu’il faut fuir la ville lorsqu’il y a une épidémie en ville, et qu’il faut sortir de la ville au début de l’épidémie et non à la fin. Toutes ces choses sont à cause du danger, et qui garde son âme s’en éloignera. Il est interdit de s’appuyer sur un miracle ou de mettre son âme en danger en tout ce qui y ressemble. Voir ‘Hochen Michpat siman 427.)
אסור לאכול מאכלים ומשקים שנפשו של אדם קצה בהם כגון משקים ואוכלים שנתערבו בהם קיא או צואה וליחה סרוחה וכיוצא בהם וכן אסור לאכול ולשתות בכלים הצואים שנפשו של אדם קצה בהם כגון כלים של בית הכסא וכלי זכוכית שמקיזים בהם וכיוצא בהם וכן לא יאכל בידים מזוהמות ועל גבי כלים מלוכלכים שכל אלו בכלל אל תשקצו את נפשותיכם:
Il est interdit de manger des aliments et des liquides dont l’âme de l’homme a du dégoût, comme des liquides et des aliments dans lesquels se sont mêlés vomissure, excréments, mucosité puante et ce qui y ressemble. De même il est interdit de manger et de boire dans des ustensiles souillés dont l’âme de l’homme a du dégoût, comme les ustensiles des latrines et les récipients de verre dont on se sert pour la saignée, et ce qui y ressemble. De même, qu’il ne mange pas les mains malpropres et sur des ustensiles sales : tout cela entre dans אל תשקצו את נפשותיכם.
מסוכנת אף על פי שניתרת בשחיטה המדקדקים מחמירים על עצמם שלא לאכלה: הגה בהמה שהורה בה חכם מסברא ולא נמצא הדין בפירוש שהיא מותרת בעל נפש לא יאכל ממנה (גמ' פ' א"ט והג"א שם) :
Une [bête] en danger (messoukenet), bien qu’elle soit permise par la che’hita (abattage rituel), les scrupuleux sont stricts envers eux-mêmes de ne pas la manger. (Rema : Une bête au sujet de laquelle un sage a tranché d’après un raisonnement, sans que l’on trouve explicitement la loi qu’elle est permise : un homme attentif n’en mangera pas.)