Rendu casher des récipients selon la matière, la poix, la conservation ou non : rinçage en agitant, pelage, remplissage-vidage de trois jours, échaudage, four ou douze mois.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
באיזו כלים יש לחוש משום ניסוך. ובו ט"ז סעיפים:כלים שאין מכניסין לקיום בין שהם של עור בין שהם של עץ ושל זכוכית ושל אבן ושל מתכת אם אינן מזופתין משכשכן היטב במים ומותרים בין שהיה תחילת תשמישן ביד עובד כוכבים בין ביד ישראל היו מזופתין וחדשים אם דרכן לשום בהם יין בשעת זפיתה וכל שכן אם הם ישנים שנתיישנו ביד עובד כוכבים בתשמיש יין קולף את הזפת ומשכשכן ומותרים. לא רצה לקלף ממלאן ומערן ג' ימים והוא הדין לכלים שלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד היין טופח עליהם: הגה י"א דבכלים שלנו שהיה משקה טופח עליהם ונגע בהן עובד כוכבים אם הם של עץ ואבן או מתכת ושכשכן אפילו הם זפותים ועבר ונתן בהם יין אין לאסור בדיעבד (טור בשם ר"ת ובעל התרומה והרא"ש) ובהפסד מרובה יש להקל:
Les récipients qui ne sont pas destinés à la conservation — qu’ils soient de cuir, de bois, de verre, de pierre ou de métal —, s’ils ne sont pas enduits de poix (goudron), on les rince bien à l’eau en les agitant et ils sont permis, que leur premier usage ait été fait par un non-juif ou par un Juif. S’ils sont enduits de poix et neufs, si l’usage est d’y mettre du vin au moment de l’enduit, et à plus forte raison s’ils sont anciens et ont vieilli chez un non-juif au service du vin : on pèle la poix, on les rince en les agitant, et ils sont permis. S’il ne veut pas peler, on les remplira et on les videra trois jours. Il en est de même de nos récipients qu’un non-juif a touchés alors que le vin y était encore humide. (Rema : Certains disent que, pour nos récipients sur lesquels il y avait un liquide encore humide et qu’un non-juif a touchés, s’ils sont de bois, de pierre ou de métal et qu’on les a rincés en les agitant, même s’ils sont enduits de poix, et que l’on y a ensuite mis du vin, on n’interdit pas bediavad (après coup). En cas de grande perte, on est indulgent.)
כלי שניקב וסתמו בזפת אינו נידון ככלי מזופף ולפי זה משפך שהוא מזופף מעט סביב הברזל אין לו דין כלי מזופף:
Un récipient percé puis bouché à la poix n’est pas jugé comme un récipient enduit de poix. D’après cela, un entonnoir légèrement enduit de poix autour du fer n’a pas le statut de récipient enduit de poix.
כלי שהוא שוע (פירוש שהחליקו וטחו) בשעוה אין דינו כמזופף דשעוה לא בלעה:
Un récipient lissé (c’est-à-dire poli et enduit) à la cire n’a pas le statut d’enduit de poix, car la cire n’absorbe pas.
כלי חרס אם נשתמש בהם העובד כוכבים כל זמן שלא שבעו לבלוע צריכים מילוי ועירוי אפילו אינם זפותין ומאימתי שבעו מפעם שניה ואילך לפיכך אם נשתמש בהם העובד כוכבים פעם ראשונה ושנייה צריך מילוי ועירוי (טור) ואם נתן בהם מים שלשה פעמים ואח"כ נתן בהם יין ונגע בו העובד כוכבים מותר בשכשוך אבל אם לא נתן בהם מים אלא ב' פעמים ואח"כ נתן בהם יין ונגע בו העובד כוכבים יש אומרים שצריך עירוי ואם נתן בהם מים פעם אחת ושהו בהם שעה גדולה כמו רביע היום הוו בלועים ממים כמו נתן בהם מים שלש פעמים ואם הם זפותים צריכים לקלוף הזפת או מילוי ועירוי אפילו בשלנו שנגע בהם העובד כוכבים בעוד משקה טופח עליהם (ובדיעבד דינן ככלי אבן ועץ כמו שנתבאר) (כך מפרש הב"י ל' הטור):
Les récipients de terre : si un non-juif s’en est servi, tant qu’ils n’ont pas saturé leur absorption, ils exigent le remplissage et le vidage, même s’ils ne sont pas enduits de poix. À partir de quand sont-ils saturés ? Dès la deuxième fois. C’est pourquoi, si un non-juif s’en est servi une première et une deuxième fois, il faut le remplissage et le vidage. Si l’on y a mis de l’eau trois fois, puis du vin, et qu’un non-juif a touché ce vin, le rinçage en agitant suffit. Mais si l’on n’y a mis de l’eau que deux fois, puis du vin, et qu’un non-juif l’a touché, certains disent qu’il faut le vidage. Si l’on y a mis de l’eau une seule fois et qu’elle y est restée longtemps, environ un quart de jour, ils sont imprégnés d’eau comme si l’on y avait mis de l’eau trois fois. S’ils sont enduits de poix, il faut peler la poix, ou bien le remplissage et le vidage, même pour les nôtres qu’un non-juif a touchés alors qu’un liquide y était encore humide. Bediavad (après coup), leur loi est comme celle des récipients de pierre et de bois, ainsi qu’il a été exposé.
כלי נתר והם העשוים ממחפורת של צריף (פי' קרקע שחופרין משם צריף בלע"ז אלו"ם ובלשון אשכנז בייס"א. רש"י) בולעים הרבה ביותר ואין להם טהרה עולמית אפילו ביישון י"ב חדש ואפילו באין מכניסין בהם לקיום ואפי' היה תחילת תשמישן ביד ישראל:
Les récipients de natron — faits de terre d’alun extraite de la carrière (alun ; en langue ashkénaze : beisa) — absorbent beaucoup plus et n’ont aucune purification à jamais, même par un vieillissement de douze mois, même s’ils ne sont pas destinés à la conservation, et même si leur premier usage a été fait par un Juif.
כלי חרס המצופים באבר או ברתוכי זכוכית (פירוש ממין כלי זכוכית שלא נתבשל כל צרכו והוא מן החול. תוספות) אם הם ירוקים דינם ככלי נתר מפני שיש בו קרקע מחפירת צריף אבל לבנים או שחורים אם הם חלקים שאין בהם בקעים דינם ככלי מתכות ואם יש בהם בקעים דינם כשאר כלי חרס שאינם שועים: הגה והא דכלי חרס מהני ליה עירוי היינו בדלא נשתמשו בו יין נסך רק בצונן אבל אם השתמשו בו בחמין כלי חרס אין לו תקנה ובשאר כלים צריכים הגעלה כמו בשאר איסורים (מרדכי פרק ב' דעבודת כוכבים בשם ראבי"ה):
Les récipients de terre recouverts de plomb ou de scories de verre (sorte de verre pas entièrement cuit, fait de sable) : s’ils sont verts, leur loi est celle des récipients de natron, car ils contiennent de la terre d’alun ; s’ils sont blancs ou noirs, s’ils sont lisses et sans fêlures, leur loi est celle des récipients de métal ; s’ils ont des fêlures, leur loi est celle des autres récipients de terre non lissés. (Rema : Le vidage est efficace pour la terre seulement si l’on ne s’en est servi de vin nesech (vin offert à l’idole) qu’à froid. Si l’on s’en est servi à chaud, le récipient de terre n’a pas de remède ; pour les autres récipients, il faut l’échaudage, comme pour les autres interdits.)
כלים שמכניסים בהם יין לקיום צריכי' עירוי בין שלקחם ישנים מהעובד כוכבים בין שהם שלנו ונשתמש בהם העובד כוכבים אפילו לפי שעה ומיהו בעירוי סגי להו אפילו הם זפותים:
Les récipients dans lesquels on met le vin à conserver exigent le vidage, qu’on les ait achetés anciens d’un non-juif ou qu’ils soient les nôtres et qu’un non-juif s’en soit servi, même un instant. Toutefois le vidage leur suffit, même s’ils sont enduits de poix.
יש מי שאומר שלא החמירו בשביל שמכניסו לקיום אלא בכלי חרס בלבד ויש מוסיפים של עץ ושל עור ויש מי שמוסיף של אבן ושל מתכת וכן ראוי לנהוג אבל של זכוכית לדברי הכל אין מחמירים בו בשביל שמכניסו לקיום:
Il y a qui dit que l’on n’a été rigoureux, du fait de la conservation, que pour la terre seulement. D’autres y ajoutent le bois et le cuir. Il y a qui y ajoute la pierre et le métal, et c’est ainsi qu’il convient de se conduire. Mais pour le verre, de l’avis de tous, on n’est pas rigoureux du fait de la conservation.
נודות אין חשובין מכניסן לקיום שהרי אינם עשוים אלא להוליך בהם יין מהגת לחבית אבל חמת של טייעים כיון שהיין נתון בו תמיד שמיד שמערין זה חוזרין וממלאים אותו דינו כמכניסו לקיום אבל כוסות אע"פ ששותים בהם תדיר מכ"מ אין היין שוהה בהם תמיד אלא ממלאן לפי שעה ושותה ומערה והלכך אין להם דין מכניסן לקיום (כלי שמכניסין בו יין לעמוד בו שלשה ימים מקרי מכניסו לקיום ולכן העירוי גם כן הוא שלשה ימים) (מרדכי פא"מ ובכל בו ובארוך כלל כ"ח דין ס"ט):
Les outres ne sont pas considérées comme destinées à la conservation, car elles ne servent qu’à porter le vin du pressoir au tonneau. Mais l’outre des voyageurs du désert, puisque le vin y est toujours — dès qu’on la vide on la remplit de nouveau — a le statut de récipient destiné à la conservation. Les coupes, bien que l’on y boive souvent, le vin n’y séjourne pas toujours : on les remplira un instant, on boit et l’on verse ; elles n’ont donc pas le statut de conservation. Un récipient dans lequel on laisse le vin trois jours s’appelle destiné à la conservation ; c’est pourquoi le vidage aussi est de trois jours.
כלי עור הצריך מילוי ועירוי צריך שיוסיף עור וכיוצא בו על פיו כעין גדנפא כדי שיעלו המים על פיו או יהפכנו על פיו בתוך כלי מלא מים שלשה ימים אחרים:
Le récipient de cuir qui exige le remplissage et le vidage : il faut ajouter du cuir ou analogue sur son ouverture, comme un rebord (gadnafa), afin que l’eau monte au-dessus de l’ouverture ; ou bien le retourner, ouverture en bas, dans un récipient plein d’eau pendant trois autres jours.
כ"מ שאמרנו שצריך שכשוך צריך להדיחו ג' פעמים (במים אבל לא ביין אפילו רוצה לאסור יין שמשכשך (טור וב"י בשם הרמב"ן) ויש מקילין בדיעבד) . (בא"ח בשם י"א):
Partout où nous avons dit qu’il faut le rinçage en agitant, il faut rincer trois fois, avec de l’eau et non avec du vin, même si l’on veut interdire le vin dont on se sert pour rincer. Certains sont indulgents bediavad (après coup).
כל מקום שצריך עירוי צריך למלאותו מים על כל גדותיו ויניחם בו כ"ד שעות מעת לעת ולסוף כ"ד שעות ישפכם והמים מותרים (ויש אוסרים המים) (מרדכי פא"מ ובארוך ואגודה בשם ראבי"ה) ויתן בו מים שניים ויניחם בו כ"ד שעות וכן יעשה פעם שלישית ואע"פ שלא היו שלשה ימים אלו רצופים אין בכך כלום ואם עמדו בו המים כמה ימים ולא שפכם לא עלו לו אלא ליום אחד ואם שפך המים קודם שעמדו בו כ"ד שעות לא עלו לו אותם המים: (מי מלח חזקים שיש בהן שליש מלח וב' שלישים מים מועילים במעת לעת (טור בשם הרמ"ה) כמו עירוי ג' ימים) (טור בשם הרא"ש):
Partout où le vidage est requis, on remplit d’eau à ras bord, on laisse vingt-quatre heures d’affilée, et au bout de vingt-quatre heures on jette l’eau ; cette eau est permise. Certains interdisent l’eau. On met une deuxième eau que l’on laisse vingt-quatre heures, et l’on fait de même une troisième fois. Même si ces trois jours ne se suivent pas, cela n’y fait rien. Si l’eau est restée plusieurs jours sans qu’on la jette, elle ne compte que pour un jour. Si l’on a jeté l’eau avant vingt-quatre heures, cette eau ne compte pas. Une saumure forte d’un tiers de sel et de deux tiers d’eau suffit en vingt-quatre heures, comme un vidage de trois jours.
אפילו במכניסו לקיום אינו בולע יותר מכדי קליפה לפיכך אם העביר עליהם מלקט ורהיטני או קלפם בקרדום הוכשרו (אבל קליפת הזפת לא מהני בכלים המכניסים לקיום) (כך משמע מתשובת הרא"ש):
Même un récipient destiné à la conservation n’absorbe pas plus qu’une pellicule. C’est pourquoi, si l’on y a passé un racloir et un rabot, ou si l’on a pelé à la hache, ils sont rendus propres. Mais peler la poix ne suffit pas pour les récipients destinés à la conservation.
כלי חרס שנשתמש בהם יין נסך אם החזירן לכבשן והסיקן מבחוץ ונתלבנו אפי' לא השהם בתוכו עד שנשר הזפת אלא שנרפה שרי אבל אם הסיקן מבפנים לא מהני אלא אם כן הסיקן כל כך עד שעבר חומם לצד חוץ כל כך שהיד סולדת בו:
Les récipients de terre dont on s’est servi pour du vin nesech : si on les a remis au four, chauffés par l’extérieur, et qu’ils se sont blanchis, même si on ne les y a pas laissés jusqu’à ce que la poix brûle, mais seulement jusqu’à ce qu’elle se relâche, c’est permis. Mais si on les a chauffés par l’intérieur, cela n’aide que si la chaleur a passé à l’extérieur au point que la main s’en retire.
כלי עץ וכלי עור וכלי חרס אפילו מזופתים ואפילו מכניסן לקיום ניתרים בהגעלה בכלי ראשון: הגה ויש מתירין אפילו ע"י עירוי שמערה בהן רותחין ולגלגלן (טור בשם ר"ח ותשובת הרא"ש) ויש לסמוך על זה בדיעבד (ב"י) ואפילו לכתחילה נוהגין ליתן אבנים קטנים מלובנים תוך החבית או (גדולים) ונותנן על המשפך ושופך עליהם רותחים ויורדים לתוך החבית ומגלגלו ומחשבים זה לכלי ראשון (ארוך כלל נ"ח):
Les récipients de bois, de cuir et de terre, même enduits de poix et même destinés à la conservation, sont permis par échaudage dans un récipient de premier feu. (Rema : Certains permettent même par un versement d’eau bouillante que l’on y verse et en les faisant rouler. On peut s’appuyer là-dessus bediavad (après coup). Même lekhathila (a priori), l’usage est de mettre de petites pierres rendues incandescentes dans le tonneau, ou de grandes sur l’entonnoir, de verser sur elles de l’eau bouillante qui descend dans le tonneau, de le faire rouler, et l’on compte cela pour un récipient de premier feu.)
כל הכלים שישנן י"ב חדש שרי שודאי כלה כל לחלוחית יין שבהם ואפילו נתן לתוכם מים תוך י"ב חדש אין בכך כלום:
Tous les récipients qui ont passé douze mois sont permis, car toute humidité de vin qui s’y trouvait a certainement cessé. Même si l’on y a mis de l’eau pendant ces douze mois, cela n’y fait rien.