Il est interdit d’emprunter un séa de denrée contre un séa, de peur que le prix n’augmente. Exceptions : monnaie en circulation, évaluation en argent, possession d’un peu du même genre, cours fixé sur le marché, semence pour un aris selon l’usage local.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
שלא להלוות סאה בסאה. ובו ה' סעיפים:אסור ללוות סאה בסאה אפילו לא קצב לו זמן לפרעון וכן כל דבר חוץ ממטבע כסף היוצא (אז) בהוצאה דשמא יתייקרו ונמצא שנותן לו יותר ממה שהלוהו אם לא שיעשנו דמים שאם יתייקרו יתן לו אותם הדמים ואם לא עשהו דמים ונתייקרו נותן לו הדמים שהיו שוים בשעת הלואה ואם הוזלו נותן לו הסאה שהלוהו: הגה יש מי שכתב דבזמן הזה מטבע של זהב דינו ככסף ולוין זהוב בזהוב וכן נוהגין להקל ואין למחות בידם כי יש להם על מי שיסמוכו (פסקי מהרא"י סי' נ"ד) יש מי שאומר דמותר ללוות ככר לחם בככר לחם כמטבע של כסף דמאחר דדבר מועט הוא לא קפדי בני אדם להדדי בזה (הטור והרבה פוסקי' ועב"י) וכן נוהגין להקל:
Il est interdit d’emprunter un séa contre un séa, même si l’on n’a pas fixé de délai de remboursement. Il en est de même de toute chose, hors la monnaie d’argent alors en circulation : on craint qu’elle n’enchérisse, et l’on donnerait plus que l’on a reçu. À moins qu’on ne l’évalue en argent : si le prix monte, on rendra cette somme. Si l’on n’a pas évalué et que le prix a monté, on rend la valeur qu’avait la chose au moment du prêt ; si le prix a baissé, on rend le séa emprunté. (Rema : Certains écrivent qu’aujourd’hui la monnaie d’or a le même statut que l’argent, et l’on emprunte un florin d’or contre un florin d’or. On a coutume d’être indulgent, et l’on ne proteste pas, car ils ont sur qui s’appuyer. Certains disent qu’il est permis d’emprunter un pain contre un pain, comme une monnaie d’argent, car la chose est minime et les gens n’y regardent pas. On a aussi coutume d’être indulgent.)
אם יש לו מעט מאותו המין אפילו אין המפתח בידו לוה עליו כמה סאין לפרוע סאה בסאה ואם אין לו כלום מאותו המין יתן לו המלוה מעט מאותו המין או ילוהו לו ואחר כך ילוה לו כמה סאין (ד"ע דלא כתלמידי רשב"א): הגה היה ללוה מעט מאותו המין פקדון ביד אחר הרי זה כאילו היה בידו אבל אם אחרים חייבים לו לא מקרי יש לו (ב"י וכן משמע בגמ' דאיזהו נשך) וכן אם יש לו במקום אחר ואין למלוה דרך לשם (הגהות מרדכי) לוה שאמר שיש לו מעט מזה המין יוכל המלוה להלוות לו ואינו צריך ראיה לדבריו (שם בשם ר"ת) . הא דמותר להלוות לו כשיש לו מאותו המין היינו סתם אבל אם המלוה מתנה שאם יתייקרו חטים ישלם לו חטים ואם יוזלו יתן לו מעות דמי שוויים כשער של עכשיו אסור דהוי קרוב לשכר ורחוק להפסד (ריב"ש סימן י"ח):
S’il possède un peu de ce genre, même s’il n’a pas la clé en main, il peut emprunter dessus plusieurs séa pour rendre séa contre séa. S’il n’en a rien, le prêteur lui en donnera un peu, ou le lui prêtera, puis lui prêtera plusieurs séa. (Rema : Si l’emprunteur a un peu de ce genre en dépôt chez un autre, c’est comme s’il l’avait en main. Mais si d’autres lui en doivent, on ne dit pas qu’il en a. De même s’il en a ailleurs et que le prêteur n’a pas de chemin pour y aller. L’emprunteur qui dit qu’il a un peu de ce genre : le prêteur peut lui prêter, et il n’a pas besoin de preuve. Ce qui est permis quand il a de ce genre, c’est sans condition. Mais si le prêteur pose que, si le blé enchérissait, on lui paiera du blé, et que s’il baissait, on lui donnera l’argent selon le cours d’aujourd’hui, c’est interdit : c’est proche du gain et loin de la perte.)
היה לאותו מין שער בשוק קבוע וידוע לשניהם מותר ללוות סאה בסאה: הגה וע"ל סי' קע"ה איזה מקרי שער קבוע והא דיכול ללוות על שער שבשוק היינו דהלוה יכול לפרוע לו אימת שירצה אבל אם התנה שלא יקבל פרעון עד שעת היוקר אסור (הרא"ש בתשובתו וסמ"ק וכל בו):
Si ce genre a un cours fixé sur le marché, connu des deux, il est permis d’emprunter séa contre séa. (Rema : Voir plus loin siman 175 ce qu’on appelle cours fixé. Pouvoir emprunter selon le cours du marché, cela veut dire que l’emprunteur peut rembourser quand il veut. Mais s’ils ont convenu qu’on n’accepterait pas le remboursement avant le temps de la cherté, c’est interdit.)
מלוה אדם את אריסיו (פי' אריס הנוטע או זורע שדה חבירו ויש לו חציו או שליש בפירות) סאה בסאה לזרע בין קודם שירד האריס לשדה בין אחר שירד במה דברים אמורים במקום שנהגו שיתן האריס הזרע אבל במקום שדרך בעל הקרקע ליתן הזרע אם כבר ירד האריס לשדה אסור:
On peut prêter à ses arisim — métayers qui plantent ou sèment le champ d’autrui et en ont la moitié ou le tiers des fruits — un séa contre un séa pour la semence, que ce soit avant que l’aris soit descendu au champ ou après. De quoi parle-t-on ? Là où l’usage est que l’aris donne la semence. Mais là où c’est le maître du sol qui a coutume de donner la semence, si l’aris est déjà descendu au champ, c’est interdit.
הלוה לו סאתים חטים ועשה לו שטר עליהם אם לא יברר המלוה שיצא השער בשעת הלואה או שהיה ללוה מעט מאותו המין ישבע הלוה שלא יצא השער ושלא היה לו כלום מאותו המין ולא יפרע אלא דמים שהיו שוים בשעת הלואה (ואין המלוה יכול לומר הקניתי לו מעט משלי ע"י אחר דלא מהני בלא דעת הלוה) (שם) ואם יתחייב לו חטים וההלואה היתה במקום אחד והתביעה במקום אחר והחטים יקרים יותר במקום התביעה לא ישלם לו אלא כשויין במקום ההלואה: הגה לא התירו ללוות כשיש לו אלא סאה חטים בסאה חטים אבל סאה חטין בסאה דוחן אסור אע"פ שהן בשער אחד ויש לו דוחן (טור בשם הראב"ד ובה"ת):
S’il lui a prêté deux séa de blé et a dressé un acte : si le prêteur ne prouve pas que le cours était fixé au moment du prêt, ou que l’emprunteur avait un peu de ce genre, l’emprunteur jurera que le cours n’était pas fixé et qu’il n’en avait rien, et il ne paiera que la valeur qu’ils avaient au moment du prêt. Le prêteur ne peut pas dire : je lui ai fait acquérir un peu du mien par un tiers ; cela n’aide pas sans le savoir de l’emprunteur. S’il lui doit du blé, que le prêt a eu lieu en un lieu et la réclamation en un autre, et que le blé est plus cher au lieu de la réclamation, il ne paiera que selon la valeur au lieu du prêt. (Rema : On n’a permis d’emprunter quand on en a que séa de blé contre séa de blé. Mais séa de blé contre séa de millet, c’est interdit, même s’ils sont au même cours et qu’il a du millet.)