On n’a pas le droit de louer de l’argent destiné à être dépensé ; on peut louer ustensiles, navire, marmite ou vache, même avec clause d’usure ou de casse. On peut majorer le loyer d’un fonds si l’argent sert à l’améliorer, non s’il sert au négoce. Avance de salaire d’ouvrier : interdite si le travail ne commence que plus tard, permise s’il commence aussitôt.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
איזה השכרה מותרת ואיזה אסורה. ובו ח' סעיפים:אסור לאדם להשכיר מעותיו שיאמר לו אשכיר לך י' דינרין בדינר לחודש והני מילי כששוכר להוציאם אבל אם שכרם כדי להתלמד בהם או ליראות ומחזירם לו בעין מותר: הגה ודוקא שלא קבל עליו רק אחריות גנבה ואבדה אבל אם קבל עליו כל אחריות אסור (ב"י בשם בעל התרומות) ואם קיבל עליו המשכיר כל אחריות בין דגנבה ואבדה בין אחריות דאונסין יש מתירין אפי' משכיר לו להוציאם (ת"ה סי' ש"ב) כדלקמן סי' קע"ז ומיהו אם לא קבל עליו רק גנבה ואבדה ולא אונסין או אונסין ולא גנבה ואבדה אסור להוציאן בשכרן (ב"י בשם תוס' והגהמ"יי פ"ה וסמ"ג וריב"ש סי' ש"ה וש"ח ות"ה שם וע"פ) מיהו לא הוי אלא כאבק רבית אבל אם לא קבל המשכיר אחריות כלל הוי רבית קצוצה (ריב"ש שם):
Il est interdit de louer son argent en disant : « Je te loue dix dinars pour un dinar par mois. » Cela ne s’applique que si on les loue pour les dépenser. Mais si on les loue pour s’exercer à les reconnaître, ou pour faire figure, et qu’on les rend tels quels, c’est permis. (Rema : Encore faut-il que le locataire n’ait assumé que la responsabilité du vol et de la perte ; s’il a assumé toute responsabilité, c’est interdit. Si c’est le bailleur qui a assumé toute responsabilité — vol et perte aussi bien que oness (contrainte) —, certains permettent même de les louer pour les dépenser, comme plus bas au siman 177. Toutefois, s’il n’a assumé que le vol et la perte sans les oness, ou les oness sans le vol et la perte, il est interdit de les dépenser moyennant loyer. Ce n’est alors que avak ribbit (poussière d’intérêt) ; mais si le bailleur n’a assumé aucune responsabilité, c’est ribbit ketsoutsa (intérêt fixé).)
כלים מותר להשכירם אפילו נותן לו רשות למכרם ולעשות בהם כל חפצו רק שלבסוף יחזיר לו כלי אחר כזה (לשון רמב"ם פ"ח מה"מ די"א):
On peut louer des ustensiles, même en donnant permission de les vendre et d’en faire tout son usage, pourvu qu’à la fin on rende un ustensile semblable.
מקום שנהגו לשכור הספינה וליטול שכרה ואם נשברה שמין לו מה שפחתה ומשלם יתר על שכרה הרי זה מותר וכן מותר להשכיר סיר של נחושת וכיוצא בו ונוטל השכר ודמי מה שפחת ממשקלו וכן כל כיוצא בזה: הגה וי"א דוקא כלים כאילו דאפי' מה שנשאר נפחת קצת ובעד זה נוטל שכר ולכן אם נשבר משערין כמה היה שוה בשעת שבירה (ב"י בשם התוספות וכן כ' רבינו ירוחם והגהות אשיר"י וכן משמע לשון הטור):
Là où l’usage est de louer le navire et d’en prendre le loyer, et, s’il se brise, d’estimer la moins-value et de payer le reste en sus du loyer, c’est permis. De même, on peut louer une marmite de cuivre et analogues, prendre le loyer et le prix de ce qui a diminué de son poids. Et ainsi de tout cas semblable. (Rema : Certains disent : seulement pour des ustensiles de ce genre, car même ce qui reste s’use un peu, et c’est pour cela qu’on prend un loyer. Aussi, s’il se brise, on estime ce qu’il valait au moment de la casse.)
מותר לשכור פרה ולשומה בדמים כגון שיאמר הרי פרתך עשויה עלי בשלשים דינר אם תמות וכל זמן שהיא אצלי אעלה לך סלע בחדש בשכירות (וי"א דאם תמות משערין כמה היתה שוה בשעת מיתה) (רמב"ן ורבינו ירוחם והטור):
On peut louer une vache et l’estimer en argent, par exemple : « Ta vache m’est comptée pour trente dinars si elle meurt, et tant qu’elle est chez moi je t’élèverai un sela par mois de loyer. » (Certains disent : si elle meurt, on estime ce qu’elle valait au moment de la mort.)
המשכיר שדה לחבירו בי' כורים לשנה וא"ל תן ר' זוז שאפרנס בהם השדה ואני אתן לך י"ב כור בכל שנה הרי זה מותר מפני שאם יפרנס השדה בדינרין אלו יהיה שכרה יותר וכן אם השכיר לו חנות או ספינה בעשרה דינרין בשנה ואמר לו תן לי מאתים זוז שאבנה בהם ואציירנה ואכיירנה או אתקן בהם ספינה זו וכלי תשמישה ואני אעלה לך י"ב דינר בכל שנה הרי זה מותר. (הואיל והוא מוציא המעות בגוף הספינה או החנות) (טור) אבל אם א"ל תן לי ר' זוז כדי להתעסק בהם בחנות או להוציא בסחורה של ספינה או לשכור בהם מלחים ואני אוסיף לך בשכירות הרי זה אסור:
Celui qui loue un champ à son prochain pour dix kor par an et lui dit : « Donne-moi deux cents zouz pour que j’entretienne le champ avec eux, et je te le laisse pour douze kor chaque année », c’est permis, car si l’on entretient le champ avec ces dinars, son loyer vaudra davantage. De même, s’il lui a loué une boutique ou un navire pour dix dinars par an et lui dit : « Donne-moi deux cents zouz pour que j’en bâtisse, que je les décore et les aménage, ou que je répare ce navire et ses agrès, et je t’élèverai douze dinars chaque année », c’est permis, puisque l’argent est dépensé dans le corps même du navire ou de la boutique. Mais s’il lui dit : « Donne-moi deux cents zouz pour que je les fasse travailler dans la boutique, ou pour la marchandise du navire, ou pour louer des matelots, et je t’augmenterai le loyer », c’est interdit.
מותר להרבות בשכר הקרקע (לשון רמב"ם פ"ז מה"מ דין ח') כיצד השכיר לו את החצר וא"ל קודם שהחזיק בו אם מעכשיו אתה נותן לי הרי היא לך בי' סלעים בכל שנה ואם תתן שכר חדש בחדש הרי היא בסלע בכל חדש ה"ז מותר וכיוצא בזה בשכר האדם ג"כ מותר: הגה אבל אם כבר החזיק בו לשכור לו בי' סלעים לשנה אסור לומר לו תתן כל חדש סלע א' ואני אמתין לך המעות (ב"י בשם תלמידי הרשב"א) וכ"ש אם כבר נתחייב לו השכירות ונותן לו דבר בהמתנת המעות דאסור (הגהות אשיר"י והג"מ פ' א"נ ובהגמי"י פ"ח) מותר להרבות בנדונית חתנים כגון שנדר נדוניא לבתו והתנה עם חתנו שכל שנה שיניח לו הנדוניא אצלו יתן לו כך וכך שכר מותר שאין זה אלא כמוסיף לו נדוניא ודוקא כשהתנו כן קודם הנשואין אבל לא אח"כ דהוי אגר נטר (רשב"א סימן תקכ"ט וריב"ש סימן תק"ב) ועיין לקמן סימן קע"ז):
Il est permis de majorer le loyer d’un fonds. Comment ? Il lui a loué la cour et lui a dit, avant qu’il n’en prenne possession : « Si tu me paies dès maintenant, elle est à toi pour dix sela par an ; si tu paies le loyer mois par mois, elle est à un sela par mois » — c’est permis. De même pour le salaire d’un homme. (Rema : Mais s’il a déjà pris possession en louant pour dix sela par an, il est interdit de lui dire : « Paie un sela chaque mois et j’attendrai l’argent. » À plus forte raison si le loyer est déjà dû et qu’on lui donne quelque chose pour l’attente de l’argent : c’est interdit. Il est permis de majorer la dot des fiancés : par exemple, on a promis une dot à sa fille et l’on a convenu avec le gendre que, chaque année où il lui laissera la dot entre les mains, on lui donnera tel ou tel salaire — c’est permis, car ce n’est qu’une augmentation de dot. Encore faut-il qu’on en soit convenu avant le mariage, non après, car ce serait alors agr neter (salaire de l’attente). Voir plus bas siman 177.)
אסור לומר לאדם עשה עמי מלאכה היום ששוה דינר ואני אעשה עמך בשבוע אחר מלאכה ששוה שתים:
Il est interdit de dire à quelqu’un : « Fais avec moi aujourd’hui un travail qui vaut un dinar, et je ferai avec toi la semaine suivante un travail qui en vaut deux. »
השוכר את הפועל בימות החורף לעשות עמו בימות הקיץ בדינר ליום ומקדים לו שכרו מעתה ושכרו שוה בימות הקיץ סלע ליום אסור אבל אם אמר לו עשה עמי מלאכה מהיום ועד זמן פלוני בדינר ביום מותר דכיון שמתחיל לעשות עמו מעתה אינו נראה כנוטל שכר מעותיו שמקדים לו:
Celui qui embauche l’ouvrier en hiver pour travailler avec lui en été à un dinar par jour, et lui avance dès maintenant son salaire, alors que le salaire d’été vaut un sela par jour, c’est interdit. Mais s’il lui dit : « Travaille avec moi dès aujourd’hui jusqu’à telle date à un dinar par jour », c’est permis : puisqu’il commence à travailler dès maintenant, on ne dirait pas qu’il prend un salaire pour l’argent qu’il avance.