On ne suit pas les houkot des idolâtres ni leur tenue distinctive, leurs coupes de cheveux ou leurs édifices de rassemblement. L’interdit ne vise que la débauche, la coutume sans raison et le relent d’idolâtrie ; l’usage utile ou honorifique est permis. Qui est proche du pouvoir peut tout porter. On ne replace pas un pain entier sur une table où restent des miettes ; dresser une table la veille d’une mila pour Gad est interdit.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
שלא ללבוש כמלבושי עובדי כוכבים. ובו ג' סעיפים:אין הולכין בחוקות העובדי כוכבים (ולא מדמין להם) (טור בשם הרמב"ם) ולא ילבש מלבוש המיוחד להם ולא יגדל ציצת ראשו כמו ציצת ראשם ולא יגלח מהצדדין ויניח השער באמצע ולא יגלח השער מכנגד פניו מאוזן לאוזן ויניח הפרע ולא יבנה מקומות כבנין היכלות של עבודת כוכבים כדי שיכנסו בהם רבים כמו שהם עושים : הגה אלא יהא מובדל מהם במלבושיו ובשאר מעשיו (שם) וכל זה אינו אסור אלא בדבר שנהגו בו העובדי כוכבים לשם פריצות כגון שנהגו ללבוש מלבושים אדומים והוא מלבוש שרים וכדומה לזה ממלבושי הפריצות או בדבר שנהגו למנהג ולחוק ואין טעם בדבר דאיכא למיחש ביה משום דרכי האמורי ושיש בו שמץ עבודת כוכבים מאבותיהם אבל דבר שנהגו לתועלת כגון שדרכן שכל מי שהוא רופא מומחה יש לו מלבוש מיוחד שניכר בו שהוא רופא אומן מותר ללובשו וכן שעושין משום כבוד או טעם אחר מותר (מהרי"ק שורש פ"ח) לכן אמרו שורפין על המלכים ואין בו משום דרכי האמורי (ר"ן פ"ק דעבודת כוכבים):
On ne suit pas les coutumes des idolâtres, et l’on ne s’assimile pas à eux. On ne portera pas un vêtement qui leur est propre. On ne laissera pas pousser une mèche au sommet de la tête comme leur mèche. On ne rasera pas les côtés en laissant les cheveux au milieu. On ne rasera pas les cheveux vis-à-vis du visage, d’une oreille à l’autre, en laissant la chevelure de derrière. On ne bâtira pas de lieux à la manière des temples d’idolâtrie, pour que la foule y entre comme eux le font. (Rema : Qu’on soit au contraire distinct d’eux par les vêtements et par le reste de la conduite. Tout cela n’est interdit que pour une chose qu’ils pratiquent à des fins de débauche — par exemple des vêtements rouges, tenue de seigneurs, et autres habits de licence — ou pour une chose qu’ils pratiquent comme coutume et statut sans aucune raison, car on craint alors les darkhei haémori (voies des Émorites) et un relent d’idolâtrie venu de leurs pères. Mais une chose qu’ils pratiquent pour l’utilité — par exemple un médecin expert a un habit distinctif par lequel on reconnaît qu’il est médecin habile — il est permis de le porter. De même ce qu’on fait par honneur ou pour une autre raison : c’est permis. Aussi a-t-on dit qu’on brûle pour les rois, et il n’y a pas là de voies des Émorites.)
מי שהוא קרוב למלכות וצריך ללבוש במלבושיהם ולדמות להם מותר בכל:
Qui est proche du pouvoir et doit porter leurs vêtements et s’assimiler à eux : tout lui est permis.
מי שאכל ושייר פתיתין על שלחנו לא יביא פת שלימה ויניח על השלחן: הגה יש מקומות שנהגו לערוך שלחן ולשום עליו מיני מאכל בלילה שלמחר מלין תינוק ויש בזה איסור משום העורכים לגד שלחן (תא"ו ני"ז) אבל לערוך מטה למזל התינוק יש מתירין (כ"כ האחרונים):
Qui a mangé et laissé des miettes sur sa table n’apportera pas un pain entier pour le poser sur la table. (Rema : Il est des lieux où l’on a coutume de dresser une table et d’y mettre des mets, la nuit qui précède la circoncision d’un enfant : il y a là un interdit, à cause de « ceux qui dressent une table pour Gad ». Mais dresser un lit pour le mazal de l’enfant, certains le permettent.)