Il ne faut pas s’habituer aux vœux. Qui fait un vœu, même s’il l’accomplit, est appelé méchant et pécheur. On peut faire un vœu dans la détresse, ou pour se stimuler à l’étude et aux mitsvot, ou pour redresser son caractère — sans s’y habituer.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
איזה דברים משובחים ואיזה הם מגונים. ובו ז' סעיפים:אל תהי רגיל בנדרים כל הנודר אף ע"פ שמקיימו נקרא רשע ונקרא חוטא:
Ne t’habitue pas aux vœux. Quiconque fait un vœu, même s’il l’accomplit, est appelé méchant et est appelé pécheur.
איחר אדם נדרו פנקסו נפתחת:
Si un homme tarde à accomplir son vœu, son registre s’ouvre.
הנודר כאילו בונה במה בשעת איסור הבמות והמקיימו כאילו הקריב עליה קרבן שטוב יותר שישאל על נדרו והני מילי בשאר נדרים אבל נדרי הקדש מצוה לקיימן ולא ישאל עליהם אלא מדוחק: (וכן אם נשבע על איזה דבר לא ישאל עליו אלא מדוחק) (מרדכי פ"ג דשבועות בשם מוהר"ם וע"פ עב"י ס"ס ר"ל):
Qui fait un vœu est comme s’il bâtissait un bamah (autel privé) au temps où les hauts lieux sont interdits ; qui l’accomplit est comme s’il y offrait un sacrifice. Mieux vaut qu’il fasse lever son vœu. Cela ne vaut que pour les autres vœux ; mais les vœux de consécration, c’est une mitsva de les accomplir, et l’on n’en fait lever que dans la gêne. (Rema : De même, s’il s’est juré sur quelque chose, il n’en fera lever que dans la gêne.)
צריך ליזהר שלא ידור שום דבר ואפי' צדקה אין טוב לידור אלא אם ישנו בידו יתן מיד ואם לאו לא ידור עד שיהיה לו ואם פוסקים צדקה וצריך לפסוק עמהם יאמר בלא נדר:
Il faut prendre garde de ne rien vouer, même la tsédaqa : il n’est pas bon de la vouer. Si elle est en sa possession, qu’il donne tout de suite ; sinon, qu’il ne voue pas jusqu’à ce qu’il l’ait. Si l’on fixe des dons et qu’il doit s’engager avec eux, qu’il dise : « sans vœu ».
בעת צרה מותר לנדור:
Au temps de détresse, il est permis de faire un vœu.
האומר אשנה פרק זה וירא שמא יתרשל בדבר שרי ליה למנדר לזרוזי נפשיה וכן אם ירא שיתקפו יצרו ויעבור על איזו מצוה ממצות לא תעשה או יתרשל מקיום מצות עשה מצוה לישבע ולנדור כדי לזרז עצמו:
Qui dit : « j’étudierai ce chapitre », et craint de se relâcher, a le droit de faire un vœu pour se stimuler. De même, s’il craint que son penchant ne le saisisse et qu’il ne transgresse un interdit, ou qu’il ne se relâche d’une mitsva positive : c’est une mitsva de jurer et de vouer pour se stimuler.
מי שנדר נדרים כדי לכונן דעותיו ולתקן מעשיו הרי זה זריז ומשובח כיצד מי שהיה זולל ואסר עליו הבשר שנה או שנתים או שהיה שוגה ביין ואסר היין על עצמו זמן מרובה או אסר השכרות לעולם וכן מי שהיה רודף שלמונים ונבהל להון ואסר על עצמו המתנות או הניית אנשי מדינה זו וכן מי שהיה מתגאה ביופיו ונדר בנזיר וכיוצא בנדרים כולם דרך עבודה לשם הם ובנדרים אלו וכיוצא בהם אמרו חכמים נדרים סייג לפרישות ואע"פ שהם עבודה לא ירבה אדם בנדרי איסור ולא ירגיל עצמו בהם אלא יפרוש מדברים שראוי לפרוש מהם בלא נדר:
Qui a fait des vœux pour dresser ses dispositions et corriger ses actes est zélé et digne de louange. Comment ? Qui était glouton et s’est interdit la viande un an ou deux ; qui s’égarait dans le vin et s’est interdit le vin longtemps, ou s’est interdit l’ivresse pour toujours ; qui courait après les présents et s’empressait vers la fortune, et s’est interdit les cadeaux ou le profit des gens de tel pays ; qui s’enorgueillissait de sa beauté et a fait vœu de nazir : tous ces vœux et leurs pareils sont une voie de service de ה'. Sur ces vœux-là les Sages ont dit : les vœux sont une haie pour l’abstinence. Même s’ils sont un service, que l’homme ne multiplie pas les vœux d’interdit et ne s’y habitue pas : qu’il s’abstienne de ce dont il convient de s’abstenir, sans vœu.