Le vœu ne prend effet que si la bouche et le cœur concordent. Un vœu fait en rêve n’est rien, mais on le délie par précaution. On peut se rétracter dans le délai d’une parole, à condition de le dire de sa bouche.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
שצריך לפרוט הנדר כשפתיו. ובו ג' סעיפים:אין הנדר חל עד שיוציא בשפתיו ויהיו פיו ולבו שוים לפיכך היה בלבו לידור מפת חטים והוציא בשפתיו פת שעורים מותר בשניהם אבל אם היה בלבו פת חטים (או פת שעורים) והוציא בשפתיו פת סתם אסור בשל חטים לבד (או בשל שעורים לבד) (דכן משמע בסימן רי"ז ס"ט) ואם נדר על דעת אחרים אינו תלוי בלבו אלא כפי מה שיאמרו אחרים שהוא דעתם כך יחול הנדר:
Le vœu ne prend effet que lorsqu’on l’énonce de ses lèvres et que la bouche et le cœur concordent. Dès lors, s’il avait à cœur de se vouer du pain de froment et qu’il a dit « pain d’orge », les deux lui sont permis. Mais s’il avait à cœur le pain de froment ou le pain d’orge et qu’il a dit « pain » sans préciser, il n’est interdit que du pain qu’il avait à cœur. S’il a fait vœu selon l’intention d’autrui, le vœu ne dépend plus de son cœur : il prend effet selon ce que les autres diront être leur intention.
הנודר בחלום אינו כלום ואינו צריך שאלה ויש אומרים שיתירו לו עשרה דידעי למקרי (ויתירו לו בחרטה כאלו נדר בהקיץ) (תשובת הגאונים) ויש לחוש לדבריהם (מיהו אי לית ליה בקלות עשרה דידעי למקרי יתירנו בשלשה כשאר נדר) (רשב"א סימן תרס"ח):
Celui qui fait un vœu en rêve — ce n’est rien, et il n’a pas besoin de consulter un sage. Certains disent qu’on le lui délie par dix hommes qui savent lire ; on le délie par regret, comme s’il avait fait vœu éveillé. Il y a lieu de craindre leur avis. Toutefois, s’il n’a pas facilement dix hommes qui savent lire, on le lui délie par trois, comme tout autre vœu.
הנודר וחוזר בו תוך כדי דיבור או שמיחו בו אחרים תוך כדי דבור וקבל דבריהם (תוך כדי דיבור לנדרו) (סברת הרב ובזה יישב השגת הראב"ד על הרמב"ם ודלא כב"י) לא הוי נדר והוא שאומר כך בפיו אבל אם אמר חזרתי בלבי אינו כלום:
Celui qui fait un vœu et s’en rétracte dans le délai d’une parole (tokh kedei dibour), ou à qui d’autres ont objecté dans le délai d’une parole suivant le vœu et qui a accepté leurs paroles — ce n’est pas un vœu, à condition qu’il le dise de sa bouche. S’il a seulement dit dans son cœur « je me rétracte », cela ne vaut rien.