On peut stipuler d’avance que les vœux futurs seront nuls, à condition de le dire de ses lèvres. Si l’on se souvient de la condition au moment du vœu, le vœu subsiste. Cela ne vaut que pour un vœu ou un serment fait à soi-même.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
המתנה שנדריו לא יהיו נדרים. ובו ד' סעיפים:האומר נדר שאני רוצה לידור לא יהא נדר ונדר אינו נדר בד"א שהוציא תחילה בשפתיו לומר שלא יהא נדר אבל אם חשב כך בלבו הוי דברים שבלב ואינם מבטלים הנדר שהוציא בשפתיו וי"א דאפילו אמר כן בלחש הוי דברים שבלב: הגה והא דאמרינן כל נדרי בליל יום כיפורים הוי כאילו התנו בהדיא ומכל מקום לא סמכינן על זה להתיר בלא שאלה לחכם כי אם לצורך גדול (מהרי"ו סימן ב'):
Celui qui dit : « Le vœu que je veux faire ne sera pas un vœu », puis fait un vœu — ce n’est pas un vœu. Encore faut-il qu’il ait d’abord énoncé de ses lèvres que ce ne serait pas un vœu. S’il n’a fait que le penser dans son cœur, ce sont des pensées du cœur (devarim shebalev), qui n’annulent pas le vœu énoncé. Certains disent que même s’il l’a dit à voix basse, ce sont des pensées du cœur. (Rema : Ce que l’on dit à Kol Nidrei le soir de Yom Kippour vaut comme si l’on avait expressément stipulé. Néanmoins on ne s’appuie pas là-dessus pour délier sans consulter un sage, sauf grand besoin.)
מי שהתנה ואמר כל נדרי שאדור עד זמן פלוני יהיו בטלים ונדר בתוך הזמן אם הוא זוכר לתנאו בשעת הנדר נדרו קיים שהרי מבטל תנאו בשעה שנודר ואם אינו זוכר לתנאו בשעת הנדר התנאי קיים והנדר בטל ויש אומרים שאין התנאי מועיל לבטל הנדר אלא אם כן יזכרנו תוך כדי דיבור לנדר ויאמר בלבו שהוא סומך על התנאי ויש לחוש לדבריהם:
Celui qui a stipulé : « Tous les vœux que je ferai jusqu’à telle date seront nuls », puis fait un vœu dans cet intervalle : s’il se souvient de sa condition au moment du vœu, le vœu subsiste, car il annule alors sa condition ; s’il ne s’en souvient pas au moment du vœu, la condition subsiste et le vœu est nul. Certains disent que la condition n’annule le vœu que s’il s’en souvient dans le délai d’une parole suivant le vœu et qu’il se dit dans son cœur qu’il s’appuie sur la condition. Il y a lieu de craindre leur avis.
התנה על קצת דברים שיהא נדרו בטל בהם ואינו יודע על מה התנה אם על אכילת בשר או שתיית יין אם אומר בשעת הנדר על דעת ראשונה אני נודר שאם אזכור על מה שהתניתי שאלך אחר התנאי ונזכר על מה התנה התנאי קיים והנדר בטל ואם לא אמר על דעת ראשונה אני נודר התנאי בטל והנדר קיים:
S’il a stipulé que son vœu serait nul pour certains objets, sans savoir sur quoi portait la condition — viande ou vin —, et qu’il dit au moment du vœu : « Je fais vœu selon mon intention première : si je me souviens de l’objet de ma condition, je suivrai la condition », puis s’en souvient : la condition subsiste et le vœu est nul. S’il n’a pas dit « je fais vœu selon mon intention première », la condition est nulle et le vœu subsiste.
אין דברים הללו אמורים אלא בשבועה או נדר שנשבע ונדר לעצמו אבל מי שהשביעו חבירו או הדירו אין ביטול זה מועיל לו כלום:
Tout cela ne s’applique qu’à un serment ou à un vœu que l’on s’est imposé soi-même. Mais si un autre l’a fait jurer ou lui a imposé un vœu, cette annulation ne lui sert de rien.