Peaux pures seulement, même névéla ou treifa, tannées par un Juif pour le nom du séfer Torah. On écrit sur le goil côté poil ; le klaf de nos jours, côté chair. Lignage obligatoire. Encre de suie et noix de galle.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
העור שנכתבה עליו ושרטוטה ודין הדיו. ובו ז' סעיפים:אין כותבין ספר תורה על עור בהמה חיה ועוף הטמאים ולא על עור דג אפי' טהור אבל כותבין על עור בהמה חיה ועוף הטהורים ואפי' עור נבילות וטריפות שלהן וצריך שיהו העורות מעובדין על על ידי ישראל לשם ס"ת שיאמר בתחילת העיבוד כשמשים אותם לתוך הסיד עורות אלו אני מעבד לשם ספר תורה: הגה ואם מעבדן עובד כוכבים יסייע הישראל מעט (טור בשם ר"ב) בתחלה כשנותנו לסיד ויאמר שהוא עושה לשם קדושת ספר תורה (ב"י) ויסמן אותן עורות שלא יחליפן העובד כוכבים ולא חיישינן אח"כ שמא החליפן העובד כוכבים וזייף סימניו אחריו (הגהות מיימוני פ"א מהס"ת) ועיין בא"ח סימן ל"ב:
On n’écrit pas un séfer Torah sur la peau d’un animal, d’une bête sauvage ou d’un oiseau impurs, ni sur la peau d’un poisson, même pur. Mais on écrit sur la peau d’un animal, d’une bête sauvage ou d’un oiseau purs, même sur la peau de leurs névélot (bêtes mortes sans che’hita) et de leurs treifot (bêtes tarées). Il faut que les peaux soient tannées par un Israélite pour le nom d’un séfer Torah : qu’il dise, au début du tannage, lorsqu’il les met dans la chaux : « Ces peaux, je les tanne pour le nom d’un séfer Torah. » (Rema : Si c’est un non-Juif qui les tanne, l’Israélite l’aidera un peu au début, lorsqu’on les met dans la chaux, et dira qu’il le fait pour la sainteté du séfer Torah. Il marquera ces peaux afin que le non-Juif ne les échange pas. On ne craint pas ensuite que le non-Juif les ait échangées et ait falsifié les marques. Voir Ora’h ‘Haïm, siman 32.)
צריך שיהו מעובדים בעפצא או בסיד וכיוצא בו מדברים שמכווצים העור ומחזיקין אותו (רמב"ם ספ"א מהל' ס"ת ד"ו):
Il faut qu’elles soient tannées à la noix de galle, ou à la chaux, ou à des substances semblables qui contractent la peau et la raffermissent.
כותבין ספר תורה על הגויל והוא העור שלא נחלק וכותבין בו במקום שער ואם כתבו ס"ת על הקלף כשר והוא שיהיה כתוב בצד הפנימי שכלפי הבשר: הגה וקלפים שלנו הם יותר מובחרים מגויל וכותבין עליהם לכתחלה לצד בשר ואין כותבין עכשיו על הגויל (ר"י מינץ סי' ס"ו) ואם שינה וכתב על קלפים שלנו במקום שער פסול (א"ז הלכות תפילין) מיהו יש מקילין בזה (טור וע"פ עב"י):
On écrit le séfer Torah sur le goil, c’est-à-dire la peau qui n’a pas été fendue, et l’on y écrit du côté du poil. S’il a écrit un séfer Torah sur le klaf, il est valable, pourvu qu’il soit écrit du côté intérieur, celui qui fait face à la chair. (Rema : Nos klafim sont plus choisis que le goil, et l’on y écrit a priori (lekhathila) du côté de la chair ; on n’écrit plus aujourd’hui sur le goil. S’il a changé et écrit sur nos klafim du côté du poil, c’est passoul. Toutefois, certains sont indulgents en cela.)
כתב מקצתו על הגויל ומקצתו על הקלף פסול אם עשה חציו גויל וחציו צבאים אע"פ שאינה מצוה מן המובחר כשר. (ועיין לקמן סימן ר"ץ):
S’il en a écrit une partie sur le goil et une partie sur le klaf, c’est passoul. S’il a fait une moitié en goil et une moitié en peaux de daim, bien que ce ne soit pas la mitsva dans sa plus belle forme, c’est valable.
ספר תורה צריך שרטוט ואם כתבו בלא שרטוט פסול ולא ישרטט בעופרת וכיוצא בו שצובע:
Un séfer Torah a besoin de lignage (tracer les lignes). S’il l’a écrit sans lignage, il est passoul. On ne lignera pas au plomb ni avec une matière semblable qui colore.
ספר תורה צריך שיכתבנו בדיו העשוי מעשן השמנים שרוי במי עפצים: (ולכתחלה טוב ליזהר שלא לעשות הדיו כי אם מדברים הבאים מן העץ) (כן משמע בזוהר פ' תרומה דף ע"ב ע"א) ואם כתבו במי עפצא וקנקנתום כשר אבל לא בשאר מיני צבעונים כגון האדום והירוק וכיוצא בהם שאם כתב אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב פסול: הגה וכן אסור לכתוב שום שם מספר עשרים וארבע ספרים שלא בדיו (ר' ירוחם בשם אבן ירחי) ויש אומרים דלא בעינן דיו רק בס"ת (במרדכי ה"ק):
Un séfer Torah doit être écrit avec de l’encre faite de suie d’huiles détrempée dans de l’eau de noix de galle (a priori, il est bon de veiller à ne faire l’encre que de matières provenant de l’arbre). S’il l’a écrit avec de l’eau de noix de galle et du qanqantum (vitriol), c’est valable. Mais non avec d’autres sortes de colorants, comme le rouge, le vert et leurs semblables : si l’on a écrit même une seule lettre avec d’autres colorants, ou en or, c’est passoul. (Rema : De même, il est interdit d’écrire aucun Nom des vingt-quatre livres autrement qu’à l’encre. Certains disent que l’encre n’est requise que pour le séfer Torah.)
ספר תורה צריך לכתבו בימין (י"א שיש לכתוב בקולמוס של קנה ולא בנוצה) . (מרדכי פ"ק דגיטין) :
Un séfer Torah doit être écrit de la main droite (certains disent qu’il faut écrire avec un calame de roseau et non avec une plume).