Marges supérieure, inférieure et intercolonnes ; règles pour un mot trop long en fin de ligne ; ces mesures sont de préférence, non dirimantes ; Nom oublié ; usages graphiques non obligatoires.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
שיעור הגליון וריוח בין שיטה לשיטה ובין דף לדף. ובו ו' סעיפים:שיעור הגליון למטה ד' אצבעות בגודל ולמעלה ג' ובין כל דף ודף שנים לפיכך צריך להניח בתחילת כל יריעה וסופה כרוחב אצבע וכדי תפירה ונמצא כשתופר היריעות ביחד יהיה בין כל דף ודף בכל הספר רוחב שתי אצבעות ובין שיטה לשיטה כמלא רוחב שיטה ובין כל חומש וחומש ד' שיטין פנויות בלא כתב ויתחיל החומש מתחילת שיטה חמישית ויניח בתחלתו ובסופו כדי לגלול על העמוד ועוד שתי אצבעות שישארו בין העמוד והדף:
Mesure de la marge : en bas, quatre doigts du pouce ; en haut, trois ; entre chaque colonne, deux. C’est pourquoi il faut laisser au début et à la fin de chaque feuille la largeur d’un doigt et de quoi coudre. Ainsi, quand on coud les feuilles ensemble, il y aura entre chaque colonne, dans tout le livre, la largeur de deux doigts. Entre une ligne et l’autre : la largeur d’une ligne. Entre chaque 'houmash, quatre lignes vides, sans écriture ; on commencera le 'houmash au début de la cinquième ligne. On laissera au début et à la fin de quoi enrouler sur le montant, plus encore deux doigts qui resteront entre le montant et la colonne.
לא ימעט הכתב מפני ריוח שלמטה ולמעלה ולא מפני ריוח שבין פרשה לפרשה:
On ne réduira pas l’écriture à cause de l’espace du bas et du haut, ni à cause de l’espace d’une parasha à l’autre.
נזדמנה לו תיבה בת ה' אותיות לא יכתוב שתים בתוך הדף וג' חוץ לדף אלא כותב ג' בתוך הדף ושתים חוץ לדף ואם אין מקום כדי לכתוב ג' בתוך הדף יניח המקום חלק ולא ימשוך האותיות לעשותן גדולות מחבירתן כדי למלאות עד סוף הדף (הגהמי"י בשם הרמ"ך) ותיבה בת ג' אותיות יכול לכתוב ממנה שתים חוץ לדף אע"פ שמיעוטה בפנים אבל אם אין בה אלא שתי אותיות לא יכתבנה חוץ לדף: הגה ואפי' אם ב' אותיות הם מתיבה גדולה ונראים כמו תיבה בפני עצמה לא יכתבם על הגליון (ב"י בשם מרדכי שכ"כ בשם סמ"ק):
S’il s’est trouvé un mot de cinq lettres, on n’écrira pas deux lettres dans la colonne et trois hors de la colonne, mais trois dans la colonne et deux hors de la colonne. S’il n’y a pas de place pour écrire trois lettres dans la colonne, on laissera l’endroit blanc et l’on n’étirera pas les lettres pour les faire plus grandes que leurs voisines afin de remplir jusqu’au bout de la colonne. Un mot de trois lettres : on peut en écrire deux hors de la colonne, bien que le moins soit à l’intérieur. Mais s’il n’a que deux lettres, on ne l’écrira pas hors de la colonne. (Rema : Même si deux lettres font partie d’un grand mot et paraissent comme un mot à part, on ne les écrira pas sur la marge.)
נזדמנה לו תיבה בת עשר אותיות או פחות או יותר ולא נשאר מהשיטה כדי לכתוב את כולה בתוך הדף אם יכול לכתוב חציה בתוך הדף וחציה חוץ לדף כותב ואם לאו מניח המקום פנוי ומתחיל מתחלת השיטה:
S’il s’est trouvé un mot de dix lettres, ou moins, ou plus, et qu’il ne reste pas assez de la ligne pour l’écrire tout entier dans la colonne : s’il peut en écrire la moitié dans la colonne et la moitié hors de la colonne, il l’écrit ; sinon, il laisse l’endroit vide et commence au début de la ligne suivante.
כל אלו הדברים אינם אלא למצוה מן המובחר ואם שינה כשר:
Tout cela n’est que mitsva dans sa plus belle forme ; si l’on a changé, c’est valable.
שכח לכתוב את השם כולו תולה אותו בין השיטות אבל מקצת השם בשיטה ומקצתו תלוי פסול ובשאר תיבות אם שכח כותב מקצת התיבה בשיטה ומקצתה למעלה: הגה יש סופרים מדקדקים לכתוב [אותיות] בי"ה שמ"ו בראש העמודים וכן קצת המדקדקים לכתוב בראש כל עמוד ו' וקורין אותו ווי העמודים. ואין לדקדק בכל זה ואפילו המדקדק יותר שלא ימעט או ירחיב הכתב לפעמים משום זה (הגהות מיי' פ"ז) כי כל דברים אלו אין להם שורש על מה שיסמכו (ב"י) :
S’il a oublié d’écrire le Nom tout entier, il le suspend entre les lignes. Mais une partie du Nom sur la ligne et une partie suspendue : passoul. Pour les autres mots, s’il a oublié, il écrit une partie du mot sur la ligne et une partie au-dessus. (Rema : Certains scribes sont minutieux à écrire les lettres בי"ה שמ"ו en tête des colonnes ; de même, quelques minutieux écrivent un ו en tête de chaque colonne, et l’on appelle cela ווי העמודים. Il n’y a pas à être minutieux en tout cela ; même le plus minutieux ne réduira ni n’élargira parfois l’écriture pour cette raison, car toutes ces choses n’ont pas de racine sur laquelle s’appuyer.)