Le sofer déclare l’intention consacrée, copie d’un modèle et forme chaque lettre distincte et intacte ; un séfer Torah vocalisé ou ponctué est passoul.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
שצריך לכתוב אותה לשמה ודין תיקון האותיות וזיונן. ובו ז' סעיפים:צריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב ספר זה אני כותב לשם קדושת ספר תורה ומספיק לכל הספר:
Le sofer doit dire, lorsqu’il commence à écrire : « Ce livre, je l’écris pour la sainteté du séfer Torah » ; cela suffit pour tout le livre.
צריך שיהיה לפניו ספר אחר שיעתיק ממנו שאסור לכתוב אות אחת שלא מן הכתב וצריך שיקרא כל תיבה בפיו קודם שיכתבנה:
Il faut qu’il ait devant lui un autre livre dont il copie, car il est interdit d’écrire même une seule lettre autrement que d’après l’écrit. Il doit lire chaque mot de sa bouche avant de l’écrire.
יכתוב כתיבה נאה ומיושרת תמה ואם כתב אל"ף למ"ד ביחד כזה ﭏ אינו כשר:
Il écrira d’une écriture belle, droite et parfaite (tema). S’il a écrit alef-lamed liés ensemble ainsi ﭏ, ce n’est pas valable.
צריך שכל אות תהא מוקפת גויל מארבע רוחותיה שלא תדבק אות בחברתה אלא יהא ביניהם כחוט השערה ולא יהיו מופרדות הרבה זו מזו כדי שלא תהא תיבה אחת נראית כשתים ויהיה בין תיבה לתיבה כמלא אות קטנה ולא יקרבם ביותר שלא יהיו שתי תיבות נראות כאחת ואם שנה שהרחיק בין האותיות עד שהתיבה נראית כשתים או שקירב שתי תיבות עד שנראות כאחת פסול:
Il faut que chaque lettre soit entourée de parchemin de ses quatre côtés, afin qu’une lettre ne touche pas sa voisine : il y aura entre elles l’épaisseur d’un cheveu. On ne les écartera pas trop, de peur qu’un seul mot ne paraisse deux. Entre les mots, on laisse l’espace d’une petite lettre ; on ne les rapprochera pas trop, de peur que deux mots ne paraissent un seul. Si l’on a changé — en écartant les lettres au point qu’un mot paraisse deux, ou en rapprochant deux mots au point qu’ils paraissent un seul — c’est passoul.
צריך שלא תפסל צורת שום אות עד שאינה נקראת או דומה לאות אחרת בין בעיקר הכתיבה בין בקרע בין בנקב שניקב בה בין בטשטוש: (ויכול ליטול דיו מן אות הכתוב כשצריך לדיו (הגהות מיימוני פ"ב) או שרוצה לגלול הספר) (הרא"ש כלל ג'):
Il ne faut pas que la forme d’une lettre soit altérée au point qu’elle ne se lise plus ou qu’elle ressemble à une autre lettre, que ce soit dans l’écriture même, par une déchirure, par un trou qui s’y est formé, ou par un brouillage (on peut prélever de l’encre d’une lettre déjà écrite lorsqu’on a besoin d’encre, ou lorsqu’on veut rouler le livre).
צריך ליזהר בתיקון האותיות ובזיונן כמו שנתבאר באורך בהלכות תפילין סימן ל"ב וסימן ל"ו:
Il faut veiller à la correction des lettres et à leur ornement, comme cela a été exposé au long dans les lois des tefilin, siman 32 et siman 36.
ספר המנוקד פסול ואפילו הסירו ממנו הניקוד וכן ספר שיש בו פיסוק פסוקים פסול: הגה ודוקא שעשה הפסק בדיו אבל אם הניח אויר בין הפסוקים כל שאין בו שיעור פרשה כשרה (תשובת ריב"ש) וספר תורה שעירב בו האותיות כמו בגט אינה פסולה אבל לכתחלה אין לעשות כן (שם סימן קמ"ו):
Un séfer Torah vocalisé est passoul, même si l’on en a ensuite ôté les voyelles. De même, un livre où les versets sont ponctués est passoul. (Rema : Cela n’est vrai que si l’on a marqué la séparation à l’encre ; mais si l’on a seulement laissé un blanc entre les versets, tant qu’il n’atteint pas la mesure d’une parasha, c’est valable. Un séfer Torah dont on a mêlé les lettres comme dans un get n’est pas passoul ; mais a priori (lekhathila) on ne le fera pas.)