On peut suspendre un mot oublié entre les lignes, non entre les colonnes ; chaque Nom ineffaçable exige une déclaration particulière ; sept Noms et leurs suffixes ne s’effacent pas ; un objet portant un Nom se met au geniza.
Attention : ceci n’est pas la halakha. C’est seulement une synthèse des points de cette page. La halakha est donnée par les rabanim.
[CAS] Fragments du Nom | אל tiré de אלהים, יה tiré du Nom, ou le Nom יה : ne s’effacent pas. שד tiré de שדי et צב tiré de צבאות : s’effacent.
[CAS] יהודה et le Nom | יהודה sans dalet : suspendre le dalet au-dessus. Nom écrit יהודה : faire un hé de la dalet et effacer le hé final. Nom sur un objet : découper l’endroit et le mettre au geniza.
דין תליית הדילוג ודין הטועה בכתיבת השם. ובו י"ג סעיפים:טעה ודילג תיבה או יותר יכול לתלותה בין השיטין אבל לא בריוח שבין דף לדף:
S’il s’est trompé et a sauté un mot ou davantage, il peut le suspendre entre les lignes, mais non dans l’espace d’une colonne à l’autre.
אע"פ שאומר בתחלת הספר שכותבו לשם קדושת ספר תורה בכל פעם שכותב שם מהשמות שאינם נמחקים צריך לומר שכותב לשם קדושת השם ואם לא עשה כן פסול (כן נראה מרא"ש וכ"כ סמ"ג וסה"ת): הגה כתב שם אלהים אחרים לשם קדושה אינו פסול דהוי כמקדיש בעלי מומין למזבח דאינן קדושים (ב"י בשם רשב"ץ):
Même s’il dit au début du livre qu’il l’écrit pour la sainteté du séfer Torah, chaque fois qu’il écrit l’un des Noms qui ne s’effacent pas, il doit dire qu’il l’écrit pour la sainteté du Nom. S’il ne l’a pas fait, c’est passoul. (Rema : S’il a écrit un nom de dieux étrangers pour la sainteté, ce n’est pas passoul : c’est comme si l’on consacrait à l’autel des bêtes qui ont un défaut, qui ne deviennent pas saintes.)
כשכותב השם אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו ואם היה כותב שני שמות זה אחר זה מותר להפסיק ביניהם וכשיחזור לכתוב שם שני צריך לחזור לומר שהוא כותבו לשם קדושת השם:
Lorsqu’il écrit le Nom, même si le roi d’Israël le salue, il ne lui répondra pas. S’il écrivait deux Noms l’un après l’autre, il est permis de s’interrompre entre eux. Quand il revient écrire le second Nom, il doit de nouveau dire qu’il l’écrit pour la sainteté du Nom.
כשטובל הקולמוס לכתוב השם לא יתחיל מיד השם לכתוב שמא יהיה עליו רבוי דיו ולא יצא הכתב מיושר אלא יכוין להניח אות אחת מלכתוב קודם השם ובאותו האות יתחיל לכתוב (ואם לא עשה כן יחפש אחר אות שצריכה דיו וימלאנה וכותב את השם) (ב"י בשם מ"כ):
Quand il trempe le calame pour écrire le Nom, il ne commencera pas aussitôt le Nom, de peur qu’il n’y ait trop d’encre et que l’écriture ne sorte pas droite. Il visera à laisser une lettre à écrire avant le Nom, et par cette lettre il commencera à écrire (s’il ne l’a pas fait, il cherchera une lettre qui a besoin d’encre, la remplira, puis écrira le Nom).
כתב האזכרות בדיו וזרק עליהם זהב פסול:
S’il a écrit les azkarot à l’encre et a jeté de l’or dessus, c’est passoul.
שכח לכתוב השם כולו תולה אותו בין השיטות אבל מקצת השם בשיטה ומקצתו תלוי פסול:
S’il a oublié d’écrire le Nom tout entier, il le suspend entre les lignes. Mais une partie du Nom sur la ligne et une partie suspendue : passoul.
מותר לכתוב השם על מקום המחק ועל מקום הגרד. (ואין חילוק בזה בין ס"ת לשאר ספרים) (כ"כ בס"ה):
Il est permis d’écrire le Nom à la place d’un effacement et à la place d’un grattage (il n’y a pas de différence en cela entre le séfer Torah et les autres livres).
צריך שיהיו כל אותיות השם בתוך הדף ולא יצא מהם כלל חוץ לדף:
Il faut que toutes les lettres du Nom soient dans la colonne, et qu’aucune d’elles ne sorte hors de la colonne.
אסור למחוק אפילו אות אחת משבעה שמות שאינם נמחקים ולא מאותיות הנטפלות מאחריהם כגון ך' של אלהיך וכ"ם של אלהיכם ואלו השבעה שמות. שם ההויה. ושם אדנות. ואל. אלוה. אלהים. שדי. צבאות. ויש גורסין ג"כ אהי"ה אשר אהיה (טור):
Il est interdit d’effacer même une seule lettre des sept Noms qui ne s’effacent pas, ni les lettres qui s’y ajoutent à la suite, par exemple le ך' de אלהיך et le כ"ם de אלהיכם. Voici les sept Noms : le Nom de l’Être (ה'), le Nom d’Adnout, אל, אלוה, אלהים, שדי, צבאות. Certains ont aussi la leçon אהי"ה אשר אהיה.
כתב אל מאלהים. יה מהשם. או שכתב שם יה אינו נמחק אבל שד משדי וצב מצבאות נמחקים: הגה וכן אד מאדני או אה מאהיה (ירושלמי פ"ק דמגילה) ויש מחמירין בזה (תוס' פ' שבועת העדות בשם ר"ח) והשם שכותבין בסדורין ב' יודין ואחת על גביהן מותר למחקו אם הוא לצורך (פסקי מהרא"י סי' קמ"ח):
S’il a écrit אל tiré de אלהים, יה tiré du Nom, ou s’il a écrit le Nom יה, cela ne s’efface pas. Mais שד tiré de שדי et צב tiré de צבאות s’effacent. (Rema : De même אד tiré de אדני, ou אה tiré de אהיה. Certains sont rigoureux en cela. Le Nom que l’on écrit dans les siddourim par deux youd et un au-dessus d’eux, il est permis de l’effacer s’il y a besoin.)
נדבקה אות לחבירתה באותיות השם יש לו לגרדו: הגה דיו שנשפכה על השם מותר למחקו כדי לתקנו דאין זה דרך מחיקה רק דרך תיקון (ב"י בשם מסכת סופרים ובהגהת מיימוני פ"ו) ה' של שם שכרעה נוגעת בגגה אם נוגע ממש עד שנראית כח' מותר למחוק או לגרד הרגל ולתקנה אבל אם נוגע רק מעט יש לספק בדבר אם מותר (ב"י בשם ר"י אסכנדרני):
Si une lettre s’est collée à sa voisine dans les lettres du Nom, on peut la gratter. (Rema : De l’encre répandue sur le Nom, il est permis de l’effacer pour le corriger : ce n’est pas une voie d’effacement, mais une voie de correction. Le hé du Nom dont la jambe touche le toit : s’il touche vraiment jusqu’à paraître comme un 'het, il est permis d’effacer ou de gratter la jambe et de la corriger ; mais s’il ne touche que peu, la chose est douteuse, s’il est permis.)
הכותב יהודה ולא נתן בו דל"ת יתלה הדל"ת למעלה היה לו לכתוב השם וכתב יהודה עושה ה' מהדל"ת ומוחק ה' אחרונה:
Celui qui a écrit יהודה et n’y a pas mis de dalet suspendra la dalet au-dessus. S’il devait écrire le Nom et qu’il a écrit יהודה, il fait un hé de la dalet et efface le hé final.
כלי שהיה כתוב עליו שם קוצץ מקום השם וגונזו: הגה ואסור לכתוב שם לכתחלה שלא בספר דיוכל לבא לידי בזיון ולכן נזהרין שלא לכתוב שם באיגרת ויש נזהרין אפילו במלת שלום שלא לגמור כתיבתו (מהרי"ל בשם התשב"ץ):
Un objet sur lequel était écrit un Nom : on découpe l’endroit du Nom et on le met au geniza. (Rema : Il est interdit, a priori (lekhathila), d’écrire un Nom ailleurs que dans un livre, de peur d’en venir au mépris. C’est pourquoi l’on prend garde de ne pas écrire un Nom dans une lettre. Certains prennent garde, même pour le mot שלום, de n’en pas achever l’écriture.)