Mitsva d’écrire les parachiot שמע et והיה אם שמוע et de les fixer au montant de la porte. Qui y veille voit ses jours et ceux de ses enfants s’allonger. Si l’on ne peut acheter que l’un des deux, les tefilin passent avant.
שכר מצות מזוזה. ובו ב' סעיפים:מצות עשה לכתוב פ' שמע והיה אם שמוע ולקבעם על מזוזת הפתח וצריך ליזהר בה מאד וכל הזהיר בה יאריכו ימיו וימי בניו ואם אינו זהיר בה יתקצרו: הגה ומ"מ אם אין ידו משגת לקנות תפילין ומזוזה יקנה תפילין ולא מזוזה (ירושלמי סוף מגילה ובא"ח סי' ל"ח סי"ב) דמצוה שהיא חובת הגוף עדיפא:
C’est une mitsva positive d’écrire les parachiot שמע et והיה אם שמוע et de les fixer sur le montant de la porte. Il faut y veiller avec grand soin. Quiconque y veille, ses jours et ceux de ses enfants seront prolongés. S’il n’y veille pas, ils seront écourtés. (Rema : Néanmoins, si l’on n’a pas les moyens d’acheter à la fois des tefilin et une mézouza, on achète les tefilin et non la mézouza, car une mitsva qui est une obligation du corps (hovat hagouf) l’emporte.)
נתינתה בטפח החיצון: הגה י"א כשאדם יוצא מן הבית יניח ידו על המזוזה (מהרי"ל שם ומוכח בעבודת כוכבים דף י"א) ויאמר ה' ישמר צאתי וגו' (במדרש) וכן כשיכנס אדם לבית יניח ידו על המזוזה:
On la place dans le téfa'h (palme, environ 8 cm) extérieur. (Rema : Certains disent que, lorsqu’on sort de la maison, on pose la main sur la mézouza et l’on dit : ה' ישמר צאתי וגו'. De même, lorsqu’on entre dans la maison, on pose la main sur la mézouza.)