On écrit les deux parachiot שמע et והיה אם שמוע sur une seule feuille, selon les règles du sefer Torah. Rien n’est ajouté à l’intérieur ; à l’extérieur on inscrit שדי.
במה והיאך נכתבת. ובו ט"ו סעיפים:כיצד כותבין את המזוזה כותבין שתי פרשיות שמע והיה אם שמוע על דף אחד ביריעה אחת ועושה לה ריוח מלמטה וריוח מלמעלה כמו חצי צפורן ובתחלתה ישייר כדי לגול אותה אחר שתכרך. (ובסופה אין צריך להניח כלל) (טור):
Comment écrit-on la mézouza ? On écrit les deux parachiot שמע et והיה אם שמוע sur une colonne, sur une seule feuille. On laisse en bas et en haut un blanc d’environ un demi-ongle. Au début, on laisse assez de blanc pour refermer le rouleau une fois le texte enroulé. À la fin, il n’est pas nécessaire de laisser de blanc.
צריך לכתבה בדף אחד ואם כתבה בב' או בג' דפין כשרה:
Il faut l’écrire en une seule colonne. Si on l’a écrite en deux ou trois colonnes, elle est valide.
כתבה שלא על הסדר אפילו שכח מלכתוב אות אחת פסולה ואין לה תקנה ואין צריך לומר אם הקדים פרשה לפרשה:
Si on l’a écrite hors de l’ordre, même si l’on a oublié une seule lettre, elle est invalide et n’a pas de remède. À plus forte raison si l’on a fait précéder une parasha à l’autre.
כתבה בשני עורות אף על פי שתפרן פסולה:
Si on l’a écrite sur deux peaux, même si on les a cousues, elle est invalide.
צריכה עיבוד לשמה לכתחלה אבל במקום שאם ימתין לעור מעובד לשמה יתבטל מהמצוה יכתבנה על עור שאינו מעובד הנמצא ויקיים המצוה מיד בעוד שמבקש עור מעובד לשמה:
Elle requiert un tannage lichma (à dessein de la mitsva), lekhathila (a priori). Mais si, en attendant une peau tannée lichma, on manquerait la mitsva, on l’écrira sur une peau que l’on a, non tannée lichma, afin d’accomplir la mitsva aussitôt, tout en cherchant une peau tannée lichma.
כתבה על הקלף או על הגויל כשרה לא אמרו דוכסוסטוס אלא למצוה (וקלפים שלנו כשרים לכל) (מרדכי הלכות קטנות):
Si on l’a écrite sur le klaf (parchemin) ou sur le guévil (cuir entier non fendu), elle est valide. On n’a prescrit le doukhsoustos (couche extérieure du parchemin fendu, côté poil) que pour la mitsva idéale. Nos parchemins sont valides pour tout.
דינה לענין הדיו והכתיבה והתגין של שעטנ"ז ג"ץ כמו בספר תורה:
Pour l’encre, l’écriture et les taguines (couronnes) de שעטנ"ז ג"ץ, sa règle est comme celle du sefer Torah.
צריכה שרטוט ואם כתבה בלא שרטוט פסולה:
Elle requiert un sirtout (réglure). Si on l’a écrite sans réglure, elle est invalide.
כותב כל שיטותיה שוות שלא תהא אחת ארוכה מחבירתה ואם האריך בשיטה אחת יותר מבאותה שלפניה ובאותה שתחתיה קיצר יותר מבאותה שלפניה ולפני פניה כשרה ובלבד שלא יעשנה כקובה או כזנב או כעיגול:
On écrit toutes les lignes égales, qu’aucune ne soit plus longue que sa voisine. Si l’on a allongé une ligne plus que celle qui précède, et raccourci celle du dessous plus que celle d’avant et celle d’avant-avant, elle est valide, pourvu qu’on ne lui donne pas forme de dôme, de queue ou de cercle.
על הארץ יכתוב בראש השיטה אחרונה ולא יכתוב בה יותר:
On écrit על הארץ au début de la dernière ligne, et l’on n’y écrit rien de plus.
נהגו לעשותה כ"ב שיטין:
On a coutume de la faire en vingt-deux lignes.
צריך לכתבה בימין כמו בתפילין:
Il faut l’écrire de la main droite, comme les tefilin.
ריוח שבין פרשת שמע לפרשת והיה אם שמוע מצוה לעשות פרשה סתומה ואם עשאה פתוח' כשרה לפי שאינה סמוכה לה בתורה:
L’espace entre la parasha שמע et la parasha והיה אם שמוע : mitsva d’en faire une parasha setouma (fermée). Si on l’a faite petouha (ouverte), elle est valide, parce qu’elles ne sont pas adjacentes dans la Torah.
כורכה מסופה לראשה מאחד כלפי שמע:
On l’enroule de la fin vers le début, de אחד vers שמע.
אסור להוסיף בה מאומה אלא שמבחוץ כותבין שדי כנגד תיבת והיה שבפנים: הגה וי"א נגד הריוח שבין הפרשיות (טור בשם הרא"ש ומרדכי ה"ק ורמב"ם והגה"מ בשם סה"ת) וכן נוהגין ומניחין נקב בקנה נגד שם שדי שיהא נראה מבחוץ (שם במרדכי והגמי"י) עוד נוהגין לכתוב מבחוץ כוז"ו במוכס"ז כוז"ו נגד ה' אלהינו ה' (טור) ויהפוך אלה האותיות מכתיבת המזוזה כדי שיגיע כל אות נגד האות שמתחלף בו באלפ"א בית"א (הגהמי"י) אבל בפנים אין להוסיף שום דבר על ב' פרשיות (טור ורמב"ם):
Il est interdit d’y ajouter quoi que ce soit. Seulement, à l’extérieur, on écrit שדי en face du mot והיה qui est à l’intérieur. (Rema : Certains disent : en face de l’espace entre les parachiot. C’est ainsi que l’on procède. On ménage un trou dans le roseau en face du Nom שדי, afin qu’il soit visible du dehors. On a encore coutume d’écrire à l’extérieur כוז"ו במוכס"ז כוז"ו en face de ה' אלהינו ה'. On inverse ces lettres par rapport à l’écriture de la mézouza, de sorte que chaque lettre se trouve en face de celle qu’elle remplace dans l’alphabet. Mais à l’intérieur, on n’ajoute rien aux deux parachiot.)