Dès qu’il y a une attache quelconque entre laine et lin — feutrage, filage, tissage, couture, nouage, tressage — c’est kilayim. Un seul point de couture n’attache pas ; deux points, ou un point dont on réunit les deux bouts, si. On peut relier un vêtement de laine déchiré avec du lin par un nœud, non par une couture. Superposer une chemise de laine et une de lin et les nouer est discuté. Sac et corbeille s’additionnent pour les kilayim.
איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן. ובו ז' סעיפים:כיון שנתחבר הצמר עם הפשתן צד חיבור בעולם אסור משום כלאים כיצד צמר ופשתים שטרפן זה עם זה ושע אותם ועשה מהם לבדים או שטרפן וטוה אותם כאחד וארג בגד מטוי זה או שתפר בגד צמר בשל פשתן אפי' תפרן בחוטי משי וקנבוס או שתפר בגד צמר בחוטי פשתן או בגד פשתן בחוטי צמר או קשר חוטי צמר בחוטי פשתן או גדלן הרי זה כלאים:
Dès que la laine s’est jointe au lin par n’importe quel mode d’attache, c’est interdit au titre des kilayim. Comment ? De la laine et du lin que l’on a mêlés, que l’on a cardés et dont on a fait des feutres ; ou que l’on a mêlés, filés ensemble, et dont on a tissé un vêtement ; ou que l’on a cousu un vêtement de laine avec un de lin, même avec des fils de soie et de chanvre ; ou que l’on a cousu un vêtement de laine avec des fils de lin, ou un vêtement de lin avec des fils de laine ; ou que l’on a noué des fils de laine à des fils de lin, ou que l’on les a tressés : ce sont des kilayim.
בגד צמר שחברו עם בגד פשתן בתכיפה אחת (פי' בתחיבה אחת שתחב המחט בבגד) אינו חיבור ואין זה כלאים קבץ שני ראשי החוט כאחד או שתכף שתי תכיפות הרי זה כלאים (ויש אומרים דלא הוי כלאים אלא בב' תכיפות וקשר ב' ראשי החוט) (טור בשם הרא"ש):
Un vêtement de laine que l’on a joint à un vêtement de lin par un seul point (c’est-à-dire une seule piqûre d’aiguille dans le vêtement) n’est pas une attache, et ce ne sont pas des kilayim. Si l’on a réuni les deux bouts du fil, ou que l’on a fait deux points, ce sont des kilayim. (Rema : Certains disent que ce ne sont des kilayim que par deux points plus le nœud des deux bouts du fil.)
בגד צמר שנפרם (פי' נקרע) מותר לפרוף (פי' לחבר) אותו בחוטי פשתן וקושר אבל לא יתפור: הגה וכן מותר ליתן צמר בכר או כסת של פשתן אע"פ שתופר כל סביביו ואינו יכול להוציא הצמר הוי כשק של פשתים שממלאו צמר ותפר פיו שאין בזה משום כלאים (כן הוא בטור) ואפי' (תחב) התפירה בצמר עצמו מותר דהרי יכול ליקח הצמר משם בלא התרת התפירה אבל בבלאי בגדים של צמר אסור בכה"ג שהרי א"א ליקח משם הבגדים בלא התרת התפירה (ד"ע ומרדכי פ' במה אשה ותוס' ספ"ק דביצה) וכן מותר לחבר בתי זרועות של צמר שיש בהם קשרים או קרסים בבתי נפש של פשתן שיש בו נקבים ומכניס הקשרים או הקרסים תוך הנקבים הואיל והם רפויים ויכול להוציאן משם באצבעו וא"צ לקרוע הנקבים אע"פ שמניחן כך תמיד אבל אם הם אדוקים כ"כ שא"א להוציאן משם בלתי קריעת הנקבים הוי חבור ואסור (ת"ה סי' רנ"ו):
Un vêtement de laine qui s’est déchiré, il est permis de le rejoindre avec des fils de lin et de nouer, mais on ne le coudra pas. (Rema : De même, il est permis de mettre de la laine dans un oreiller ou un traversin de lin, même si l’on coud tout autour et que l’on ne peut plus extraire la laine : c’est comme un sac de lin que l’on remplit de laine et dont on coud l’ouverture, et il n’y a pas là de kilayim. Même si la couture a piqué dans la laine elle-même, c’est permis, car on peut retirer la laine sans défaire la couture. Mais avec des chiffons de laine, c’est interdit dans un tel cas, car on ne peut les retirer sans défaire la couture. De même, il est permis d’attacher des manches de laine pourvues de boutons ou de crochets à un corsage de lin pourvu d’œillets, en passant les boutons ou crochets dans les œillets, du moment qu’ils sont lâches et que l’on peut les retirer au doigt sans déchirer les œillets, même si on les laisse ainsi en permanence. Mais s’ils sont si serrés qu’on ne peut les retirer sans déchirer les œillets, c’est une attache, et c’est interdit.)
מותר ללבוש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן ולקשרם יחד אע"פ שאינו יכול לפשטן בלא התרת הקשר ואפילו הוא קשר של קיימא ובלבד שלא יחברם זה לזה עם המשיחה בשתי תכיפות ויש אוסרים בקשר של קיימא: הגה ונ"ל דאותן בתי שוקיים שעושין במדינות אלו וקורין אותו פורטקי דהיינו שעשויין של צמר ועושים בהם משיחה שעוברת בהן הנה והנה כמו רצועה במעברתא דתפילין דמותר אפי' המשיחה של פשתן או איפכא דמאחר דאפשר להוציא משם המשיחה בלא התרת התפירה אינו אלא כחוגר במשיחה של פשתן על גבי חלוק של צמר ואע"פ שקושר המשיחה כשלבשן לא מקרי קשר של קיימא אבל אם עושה קשרים בב' ראשי המשיחה נראה דאסור דהא א"א להוציא משם (הכל סברת הרב) י"א דאסור ללבוש ב' בתי שוקיים א' של פשתן וא' של צמר זו על זו (הגהות אשיר"י פ"ק דביצה) דמאחר דא"א לפשוט התחתונה בלא העליונה הוי כחבור ולא דמי לב' חלוקים זו על זו דאפשר לפשוט התחתון בלא העליון (כך מצא הטעם בא"ז) ונכון ליזהר :
Il est permis de porter une chemise de laine par-dessus une chemise de lin et de les nouer ensemble, même si l’on ne peut les ôter sans défaire le nœud, et même s’il s’agit d’un nœud permanent, à condition de ne pas les joindre l’une à l’autre avec le lacet en deux points. Certains interdisent dans le cas d’un nœud permanent. (Rema : Il me semble que ces bas que l’on fait dans nos pays, appelés portki — c’est-à-dire faits de laine, avec un lacet qui y passe d’un côté à l’autre comme la lanière dans le passage des tefilin — sont permis même si le lacet est de lin, ou l’inverse : du moment que l’on peut retirer le lacet sans défaire la couture, ce n’est que comme ceindre un lacet de lin par-dessus une chemise de laine ; et bien que l’on noue le lacet en les mettant, cela ne s’appelle pas nœud permanent. Mais si l’on fait des nœuds aux deux bouts du lacet, il semble que ce soit interdit, car on ne peut plus le retirer. Certains interdisent de porter deux bas, l’un de lin et l’un de laine, l’un sur l’autre, parce que l’on ne peut ôter le bas inférieur sans le supérieur, ce qui vaut attache ; cela ne ressemble pas à deux chemises l’une sur l’autre, que l’on peut ôter l’inférieure sans la supérieure. Il convient d’y prendre garde.)
רצועה אחת של צמר והשניה של פשתן אסור לחגור בה אע"פ שרצועה של עור באמצע מפני שקושר שני ראשיה ביחד כשחוגר בה אבל אם באמצעיתה צמר במקום אחד ופשתן במקום אחר ואינם זה אצל זה מותר ולפי זה מותר לחבר עורות התפורות בפשתן תחת בגדי צמר ואע"פ שאפשר שיכניס חוט הקנבוס של התפירה שמחבר העור עם הבגד בתוך חוט של תפירת העור (ר' ירוחם ות"ה סי' רצ"ז) ולהרמב"ם כל זה כלאים מן התורה ואפי' נתן צמר ופשתים בשק או קופה וכרכן הוי כלאים מדאורייתא (והמנהג כסברא ראשונה) (טור וכ"כ הרמב"ן והרשב"א סימן ש"ס ות"ה שם):
Une lanière de laine et l’autre de lin : il est interdit de s’en ceindre, même s’il y a une lanière de cuir au milieu, parce que l’on noue les deux bouts ensemble quand on s’en ceint. Mais si, en son milieu, il y a de la laine à un endroit et du lin à un autre, sans qu’ils soient l’un contre l’autre, c’est permis. D’après cela, il est permis d’attacher des peaux cousues au lin sous des vêtements de laine, même s’il se peut que le fil de chanvre de la couture qui joint la peau au vêtement s’introduise dans le fil de la couture de la peau. Selon le Rambam, tout cela est kilayim de la Torah, même si l’on a mis de la laine et du lin dans un sac ou une corbeille et qu’on les a enveloppés : c’est kilayim de la Torah. (Rema : L’usage suit le premier avis.)
המנהיג בהמות ומכניס חבלים לתוך ידו מהם פשתים ומהם צמר ה"ז מותר ואע"פ שכורכן על ידו אבל אם קשרם כולם נעשו כלאים ואסור לו לכרכם על ידו (ויש מתירין הואיל ואינו מתכוין) (הגהות אשיר"י ורבינו ירוחם ני"ט) (ועיין לקמן סימן ש"א):
Celui qui conduit des bêtes et prend dans sa main des cordes, les unes de lin, les autres de laine : c’est permis, même s’il les enroule autour de sa main. Mais s’il les a toutes nouées, elles sont devenues kilayim, et il lui est interdit de les enrouler autour de sa main. (Rema : Certains autorisent, du moment qu’il n’en a pas l’intention. Voir plus loin siman 301.)
השק והקופה מצטרפין לכלאים: הגה וכן אב ובנו מצטרפים לכלאים כיצד היה חתיכת צמר באחד מהם וחתיכת פשתן בשני ותפרן ביחד הוי כלאים (טור):
Le sac et la corbeille s’additionnent pour les kilayim. (Rema : De même, un père et son fils s’additionnent pour les kilayim. Comment ? S’il y avait un morceau de laine sur l’un et un morceau de lin sur l’autre, et qu’on les a cousus ensemble, ce sont des kilayim.)