Le premier-né mâle d’une bête pure est saint de lui-même dès le ventre ; on le donne au kohen après un délai d’élevage, on l’attend jusqu’à une tare, puis on le mange. Vente, délai d’un an lunaire et année embolismique.
דין בכור בהמה טהורה באיזה זמן ובאיזה מקום נוהג. ובו י"ב סעיפים:בכור בהמה טהורה נוהג בזכרים ולא בנקבות ונוהג אפילו שלא בזמן הבית בין בארץ בין בחוצה לארץ ומצוה להקדישו ולומר הרי זה קודש שנאמר תקדיש לה' אלהיך ואם לא הקדישו מתקדש מאליו מרחם: (ונותנין אותו לכהן ולא לכהנת) (טור):
Le premier-né d’une bête pure ne s’applique qu’aux mâles, non aux femelles. Il s’applique même hors du temps du Temple, en Erets Israël comme hors d’Erets Israël. C’est une mitsva de le consacrer et de dire : « Voici, ceci est saint », comme il est dit : « Tu le consacreras à ה' ton Dieu ». S’il ne l’a pas consacré, il se consacre de lui-même dès le ventre. On le donne à un kohen, non à une fille de kohen.
אין נותנין הבכור לכהן כשיולד שאין זו גדולה לכהן אלא יטפל בו בעליו עד שיגדיל מעט ועד כמה ישראל חייבים להטפל בו בדקה ל' יום ובגסה חמשים יום ואם אין לו כהן מצוי חייב להטפל בו עד שיזדמן לו כהן:
On ne le donne pas au kohen dès la naissance : ce n’est pas un honneur pour le kohen. Le propriétaire s’en occupe jusqu’à ce qu’il grandisse un peu. Combien de temps un Israélite doit-il s’en occuper ? Pour le petit bétail (daka), trente jours ; pour le gros bétail (gassa), cinquante jours. S’il n’a pas de kohen sous la main, il s’en occupe jusqu’à ce qu’un kohen se présente.
אמר ליה הכהן תנהו לי תוך זמן זה ואני אטפל לעצמי אינו רשאי ליתנו לו שזה כמו מסייע על מתנותיו ואם היה בעל מום ואמר ליה תוך זמן זה תנהו לי שאוכלנו עתה רשאי ליתנו לו:
Si le kohen lui dit, pendant ce délai : « Donne-le-moi, je m’en occuperai moi-même », il n’a pas le droit de le lui donner : cela ressemble à aider le kohen à percevoir ses dons. Mais s’il est déjà atteint d’une tare (moum) et que le kohen dit, pendant ce délai : « Donne-le-moi, que je le mange maintenant », on peut le lui donner.
אם הכהן מסרב מלקבלו מפני שיש בו טורח גדול בזמן הזה להטפל בו עד שיפול בו מום אינו רשאי מפני שנראה כמבזה מתנות כהונה: הגה ואפי' ספק בכור צריך הכהן לקבלו מיד ישראל הנותן לו (פסקי מהרא"י סי' קס"ז ומהרי"ל סי' ר"ד) ודוקא בספק שבא מעצמו אבל במקום שפשע הישראל כגון שקנה פרה חולבת מן העובד כוכבים או שהיה יכול למכור הבכור לעובד כוכבים קודם שנולד ולא עשה אין הכהן צריך לקבלו (שם) ואפי' במקום שצריך לקבלו אסור לישראל ליתן לו להקניטו או לנקום ממנו (ג"ז שם בשם מוהר"ם):
Si le kohen refuse de le prendre, sous prétexte qu’à notre époque c’est une grande charge de l’élever jusqu’à ce qu’une tare y tombe, il n’y est pas autorisé : cela a l’air de mépriser les dons de la prêtrise. (Rema : Même un premier-né douteux, le kohen doit le recevoir de l’Israélite qui le lui donne. Cela ne vaut que si le doute est venu de lui-même. Mais là où l’Israélite a commis une négligence — par exemple il a acheté une vache laitière à un non-juif, ou il pouvait vendre le premier-né à un non-juif avant la naissance et ne l’a pas fait — le kohen n’est pas tenu de le recevoir. Même là où il doit le recevoir, il est interdit à l’Israélite de le lui donner pour l’irriter ou pour se venger de lui.)
הבכור בזמן הזה ישהנו עד שיפול בו מום ושוחטו על פי מומחה ואוכלו [בכל מקום] ומאכילו אפילו לעובד כוכבים [או לכלבים ] (הגהות מרדכי פ' האשה שהלכה):
De nos jours, on garde le premier-né jusqu’à ce qu’une tare y tombe ; on l’abat selon l’avis d’un expert (moumhé) et on le mange en tout lieu. On peut même en donner à manger à un non-juif ou aux chiens.
הבכור בזמן הזה מוכר אותו הכהן אפילו לישראל תמים חי ובעל מום חי ושחוט ומקדש בו את האשה שהוא כשאר ממונו אבל אינו נמכר במקולין ואינו נשקל בליטרא ומכל מקום מותר לשקול בו מנה כנגד מנה וכנגד כלי וקופיץ (פי' כמו סכין גדול ורחב וחידודו בולט באמצעיתו) והני מילי בשרו אבל חלבו ודמו וגידו וקרניו נמכרים במקולין ונשקלין בליטרא ושמנו של גיד דינו כבשר כיון שהוא מותר מן התורה:
De nos jours, le kohen peut vendre le premier-né même à un Israélite : intact et vivant, atteint d’une tare et vivant, ou déjà abattu. Il peut aussi en fiancer une femme : c’est comme le reste de son bien. Mais on ne le vend pas à l’étal de boucherie et on ne le pèse pas à la livre. On peut toutefois peser avec lui une mine contre une mine, contre un ustensile ou contre un couperet (kofits). Cela ne concerne que sa chair. Sa graisse, son sang, son nerf et ses cornes se vendent à l’étal et se pèsent à la livre. La graisse du nerf a le statut de la chair, puisqu’elle est permise d’après la Torah.
הבכור אפילו בעל מום נאכל תוך שנתו ומאימתי מונה לו אם נולד בעל מום מונה לו מיום שנולד והוא שיודע שכלו לו חדשיו שהרי נראה לאכילה ביום לידתו אבל אם לא ידע בודאי שכלו לו חדשיו מונה לו מיום שמיני:
Le premier-né, même atteint d’une tare, se mange dans l’année. D’où compte-t-on ? S’il est né déjà atteint d’une tare, on compte du jour de la naissance, à condition de savoir que ses mois étaient révolus : il était propre à être mangé dès le jour de sa naissance. Si l’on ne sait pas avec certitude que ses mois étaient révolus, on compte du huitième jour.
נולד לו מום תוך שנתו רשאי לקיימו כל י"ב חדש נולד לו מום בסוף שנתו מותר לקיימו ל' יום מיום שנפל בו המום ואע"פ שהוא מתאחר לאחר שנתו כיצד כגון שנפל בו מום בט"ו יום לפני גמר שנתו משלימים לו ט"ו יום אחר שנתו נולד לו מום אחר שנתו אינו רשאי לקיימו אלא עד ל' יום ויאכל:
Si une tare lui est tombée dans l’année, on peut le garder les douze mois entiers. Si une tare lui est tombée à la fin de son année, on peut le garder trente jours à compter du jour où la tare est tombée, même si cela déborde après l’année. Comment ? Par exemple une tare tombée quinze jours avant la fin de l’année : on lui achève quinze jours après l’année. Si une tare lui est tombée après l’année, on ne peut le garder que trente jours, puis on le mange.
הבכור בזמן הזה עד שלא נראה להראותו לחכם מקיימו שתים ושלש שנים ומשנראה להראותו לחכם אם נולד בו מום בתוך שנתו רשאי לקיימו כל י"ב חודש ואם נולד בו מום לאחר שנתו מקיימו ל' יום:
De nos jours, tant qu’il n’est pas encore en état d’être montré à un sage, on peut le garder deux ou trois ans. Une fois qu’il est en état d’être montré à un sage : si une tare lui est tombée dans l’année, on peut le garder les douze mois ; si elle lui est tombée après l’année, on le garde trente jours.
שנה של בכור היא שנת לבנה תמימה י"ב חדש מיום ליום ואם היתה שנה מעוברת נתעברה לו ומונה לו י"ג חדשים:
L’année du premier-né est une année lunaire complète : douze mois de date à date. Si l’année est embolismique, elle l’est aussi pour lui : on lui compte treize mois.
נולדו לו שני טלאים אחד בט"ו של אדר הראשון וא' בר"ח אדר השני זה שנולד בר"ח אדר שני כיון שהגיע יום ראשון באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה וזה שנולד בחצי אדר הראשון לא עלתה לו שנה עד חצי אדר של שנה הבאה הואיל ונולד בחדש העיבור מונים אותו לו:
S’il lui est né deux agneaux, l’un le 15 du premier Adar et l’autre à roch hodech du second Adar : celui qui est né à roch hodech du second Adar, dès qu’arrive le premier jour d’Adar de l’année suivante, l’année lui est révolue. Celui qui est né à la mi-premier Adar, l’année ne lui est révolue qu’à la mi-Adar de l’année suivante : puisqu’il est né au mois intercalaire, on lui compte ce mois.
עבר ושהה אותו לאחר זמנו אינו נפסל:
S’il a dépassé le délai et l’a gardé au-delà de son temps, l’animal n’est pas disqualifié.