Deux mâles déposés, l’un premier-né et l’autre ordinaire : si l’un meurt et qu’on ignore lequel, le survivant est un premier-né douteux. Le détenteur le garde et le mange une fois taré.
דין בכור שנתערב ומת אחד מהבהמות. ובו ג' סעיפים:שנים שהפקידו אצל אחד שני זכרים אחד בכור וא' פשוט ומת אחד מהם ואינו יודע איזה (מת) מניח הנשאר ביניהם והוא בין שניהם ודינו כספק בכור:
Deux personnes ont déposé chez un tiers deux mâles, l’un premier-né et l’autre animal ordinaire (non premier-né). L’un d’eux meurt et l’on ne sait lequel. On laisse le survivant entre eux : il est commun aux deux, et son statut est celui d’un premier-né douteux.
מי שהפקיד בכור אצל חבירו ולחבירו פשוט (פי' שאינו בכור) ומת אחד מהם המוציא מחבירו עליו הראיה וכיון שהנפקד מוחזק יחזיקנו ויאכלנו במומו:
Celui qui a déposé un premier-né chez son prochain, lequel avait un animal ordinaire, et l’un des deux meurt : celui qui veut extraire d’autrui doit apporter la preuve. Puisque le dépositaire est détenteur, il le garde et le mange une fois qu’une tare y est tombée.
רועה כהן שנתן בהמות בחצר בעל הבית וילדה אחת מהן בכור ונתערב עם של בעל הבית ומת אחד מהם הוי ליה בעל הבית מוחזק ויאכלנו במומו:
Un berger kohen a placé des bêtes dans la cour du maître de maison ; l’une d’elles a enfanté un premier-né, qui s’est mélangé à celles du maître de maison, et l’une des bêtes meurt : le maître de maison est considéré comme détenteur et le mange une fois taré.